פרטים רבים מההיסטוריה של אוכלוסיית העמים הילידים של צפון אמריקה נותרו שנויים במחלוקת בשל מחסור בראיות פיזיות. כעת, מחקר גנטי חדש מספק הוכחות שלפחות חלק מתושבי אלסקה חיים בערך באותו מקום שבו חיו אבותיהם לפני 3,000 שנה, זאת על סמך שרידי עצמות ממערה בחוף הדרומי-מזרחי של אלסקה, ששויכו תחילה לדוב - אך התגלו בסופו של דבר כשרידי עצמות אישה צעירה.
האנשים הראשונים שחיו ביבשת אמריקה היגרו מסיביר מעבר לגשר היבשתי של ברינגיה, שחיבר בעבר בין יבשות אסיה וצפון אמריקה ולו חשיבות גדולה למחקר האבולוציה של האדם, לפני יותר מ-20 אלף שנה. חלקם הרחיקו דרומה עד לטיירה דל פואגו, הפרובינציה הדרומית ביותר בארגנטינה, בעוד שאחרים התיישבו באזורים קרובים הרבה יותר למקום מוצאם, שבהם צאצאיהם חיים עד היום.
הביולוגית האבולוציונית של אוניברסיטת באפלו, ד"ר שרלוט לינדקוויסט, ועמיתיה הראו במחקרם שפורסם בכתב העת iScience, באמצעות ניתוחי נתונים גנטיים עתיקים, שכמה ילידי אלסקה המודרניים עדיין חיים כמעט בדיוק במקום שבו חיו אבותיהם לפני כ-3,000 שנה. במהלך לימודיה המקיפים באלסקה, חקרה ד"ר לינדקוויסט שרידי יונקים שנמצאו במערה בחוף הדרומי-מזרחי של המדינה.
עצם אחת זוהתה בתחילה כעצם של דוב, אולם ניתוח גנטי הראה שמדובר בשרידים של אישה. "הבנו שעמים ילידים מודרניים באלסקה, אילו היו נשארים באזור מאז ההגירות המוקדמות ביותר, יכולים להיות קשורים לפרט הפרהיסטורי הזה", אמר אלבר אקיל, דוקטורנט במחלקה למדעי הביולוגיה באוניברסיטת באפלו ואחד ממחברי המחקר. תגלית זו הובילה להשקעת מאמצים כדי לפתור את התעלומה הזו, שניתוחי דנ"א מתאימים היטב לשם כך, בהתחשב בעובדה שהשרידים הארכיאולוגיים מועטים.
העמים המוקדמים ביותר כבר החלו לנוע דרומה לאורך החוף הצפוני-מערבי של האוקיינוס השקט, לפני שתוואי יבשתי בין יריעות הקרח הפך בר-קיימא. חלקם, כולל אותה אישה ששרידיה התגלו במערה, הקימו את ביתם באזור המקיף את מפרץ אלסקה - זרוע של האוקיינוס השקט המוגדר על ידי עיקול החוף הדרומי של המדינה הצפונית ביותר בארצות הברית, ומשתרע מחצי האי אלסקה והאי קודיאק במערב, ועד ארכיפלג אלכסנדר במזרח - שמהווה כיום את ביתם של אנשי טלינגיט (Tlingit), עמים ילידים ביבשת אמריקה שמוצאם באזור הפסיפיק נורת' וסט (או קסקדיה) של צפון אמריקה, ושל שלוש קבוצות נוספות: ההאידה (Haida), הטסימשיאן (Tsimshian) והניסגאה (Nisga'a).
אקיל וחוקרים נוספים ניתחו את הגנום מאותה אישה, ששרדיה תוארכו לתקופה שלפני כ-3,000 שנה - מה שלא היה אפשרי עד לפני 20 שנה. ד"ר לינדקוויסט אמר כי החוקרים קבעו שהיא קרובה ביותר לילידי אלסקה החיים באזור כיום. עובדה זו הראתה שיש צורך לתעד בקפידה בצורה ברורה ככל הניתן כל קשר גנטי של האישה הקדומה לאינדיאנים של ימינו. במאמצים מסוג זה, שיתוף הפעולה עם אנשים החיים בארצות בהן נמצאו שרידים ארכיאולוגיים הינו הכרחי ביותר, כך ששיתוף הפעולה בין ילידי אלסקה לבין הקהילה המדעית היה מרכיב משמעותי בחקר המערות שהתקיים באזור.
האישה ששרידיה התגלו במערה זכתה לכינוי "Tatóok yík yées sháawat" (גברת צעירה במערה בשפתם של אנשי הטלינגיט). מחקרם של ד"ר לינדקוויסט, אקיל ויתר עמיתיהם הוכיח שאותה אישה מהווה את הקשר הקרוב ביותר לעמים הטלינגיטים של ימינו ושל שבטים סמוכים שחיים כיום לאורך החוף.
לכן, המחקר שלהם מחזק אפוא את הרעיון שהמשכיות גנטית בדרום-מזרח אלסקה נמשכת כבר אלפי שנים. הגירת האדם לצפון אמריקה, למרות שהחלה לפני כ-24 אלף שנה, הגיעה בגלים - אחד מהם, לפני כ-6,000 שנה - וכללה את הפליאו-אינואיטים, שנודעו בעבר בשם פליאו-אסקימואים. מידע שחשוב להבנת ההגירות של עמים ילידים מאסיה, הוא שהדנ"א של Tatóok yík yées sháawat לא חשף מוצא מהגל השני של המתיישבים, הפליאו-אינואיטים. ואכן, הניתוחים שביצעו החוקרים עזרו לשפוך אור על הדיון המתמשך בנתיבי ההגירה, תערובות בין אנשים מהגלים השונים הללו, כמו גם דפוסים טריטוריאליים מודרניים של אנשי היבשה והחוף של צפון-מערב האוקיינוס השקט בעידן הקדם-קולוניאלי. "זה מאוד מרגש לתרום לידע הקיים אודות הפרהיסטוריה של דרום-מזרח אלסקה", אמר אקיל, שהוסיף כי נרטיבים של אנשי הטלינגיט כוללים את סיפור ההתפרצות האחרונה של הר אדג'קומב, מה שמרמז כי אבותיהם חיו באזור לפני 4,500 שנה.
