מחקר שבדק חשיפה של בעלי חיים קטנים לפלסטיק באנגליה ובוויילס מצא עקבות בצואה של יותר ממחצית מהמינים שנבדקו.
במחקר, שפורסם ב-Science of the Total Environment, צוות שהורכב מאוניברסיטת סאסקס, מארגון אגודת היונקים ומאוניברסיטת אקסטר קבע שצפיפות הפלסטיק שהופרשה הייתה דומה לזו שדווחה במחקרים על בני אדם.
פיונה מת'יוס, פרופ' לביולוגיה סביבתית באוניברסיטת סאסקס, אשר לקחה חלק במחקר, אמרה שהשפעות הפלסטיק על מערכות אקולוגיות מימיות הן ידועות, אך לעומת זאת, מעט מאוד ידוע על ההשפעות של הפלסטיק על מערכות יבשתיות.
על ידי ניתוח הגללים של כמה מבעלי החיים הקטנים הנפוצים ביותר כיום, הצליחו החוקרים לספק הצצה להשפעה הפוטנציאלית שיש לפלסטיק על חיות הבר, לאחר שפולימרים פלסטיים נמצאו בארבעה מתוך שבעה מינים שצואתם נדגמה: קיפוד אירופי, יערון קטן, שרקן השדה וחולדה חומה, נמצאו כולם עם פלסטיק בצואתם. בנוסף, על אף שציפו לראות ריכוזי פלסטיק גבוהים יותר בדגימות ממקומות עירוניים ופחות פלסטיק במינים שנפוצים בטבע וניזונים מאכילת עשב, גילו החוקרים כי בליעת פלסטיק מתרחשת בשני האזורים וכן בהרגלי תזונה שונים - מאוכלי עשב, דרך אוכלי חרקים ועד אוכלי כל.
"זה מאוד מדאיג שעקבות הפלסטיק הופצו בצורה כה רחבה על פני מיקומים שונים ובקרב מינים עם הרגלי תזונה שונים. זה מצביע על כך שפלסטיק יכול להגיע לכל הסביבה ולמקומות שונים זה מזה. אנחנו גם מודאגים מכך שהקיפוד האירופי ושרקן השדה נמצאו עם ריכוזים של פלסטיק בצואתם, שכן שניהם מינים שסובלים מירידה במספרם בבריטניה", אמרה אמילי טריפט, מאוניברסיטת סאסקס
באמצעות ציוד במעבדות גרינפיס באוניברסיטת אקסטר, הצוות ניתח 261 דגימות צואה, ומצא ש-16.5% מהן הכילו פלסטיק. הסוגים הנפוצים ביותר שזוהו היו פוליאסטר, פוליאתילן (בשימוש נרחב באריזות חד פעמיות) ופולינורבורן (בשימוש בעיקר בתעשיית הגומי). פוליאסטר למשל, היווה 27% מהחלקיקים שזוהו אצל כולם מלבד יערון קטן. חלקיקי הפלסטיק שאותרו נמצאים בשימוש נרחב בטקסטיל ובתעשיית האופנה, כשבנוסף, גם חלקיקי מיקרופייבר יכולים לחדור למערכת מי השפכים באמצעות שטיפה ביתית ולאחר מכן להגיע לקרקע באמצעות בוצה ודשן. נתון מדאיג נוסף, היה שיותר מרבע מחלקיקי הפלסטיק שנמצאו במחקר היו גם 'מתכלים' או 'ביו-פלסטיק'.
החוקרים מזהירים כי בעוד שסוגי פלסטיק אלה עשויים להתפרק מהר יותר מפולימרים, הם עדיין יכולים להיבלע על ידי בעלי חיים קטנים ויש צורך במחקר נוסף כדי לבחון את ההשפעות הביולוגיות האמיתיות שלהם. הם מאמינים שסביר להניח שהמיקרו-פלסטיק שנמצא במחקר נכנס לקרביים של המינים כתוצאה מצריכת טרף מזוהם או דרך בליעה ישירה, באכילת מוצרי פלסטיק למשל.
"דרושה הבנה מעמיקה יותר של השלכות בליעת פלסטיק על ידי בעלי החיים וההשפעות הפוטנציאליות שיש לכך על מצב השימור שלהם. במחקר שלנו, גללי קיפודים אירופים הכילו את הכמות הגבוהה ביותר של פולימרים פלסטיים. כמין, הם כבר נמצאים בדעיכה בבריטניה מסיבות שאינן ידועות ברובן, והם מסווגים כ'פגיעים', מבחינת הסכנה להכחדה. קיפוד אירופי אוכל תולעי אדמה ומחקרים קודמים מצאו כי אלה מכילות מיקרופלסטיק. כעת, ברור לנו כי דרוש מחקר נוסף כדי לקבוע את קנה המידה ותוואי החשיפה בצורה מדויקת יותר, אז אנחנו באמת זקוקים למחקר נוסף כדי לקבוע את קנה המידה ותוואי החשיפה בצורה מדויקת יותר, כדי שנוכל לנקוט בצעדים טובים יותר כדי לנסות להגן על חיות הבר מפני הפלסטיק המזיק", אמרה פרופ' מת'יוס.
"אגודת היונקים גאה בכך שעזרה ומימנה חלקית את המחקר הזה שכן הוא מהווה צעד חשוב לחקר השפעת הפלסטיק על בעלי חיים יבשתיים. על כולם לעשות את השינוי כדי לעזור להגן עליהם מפני האיום הזה על ידי הפחתת כמות הפלסטיק החד פעמי בה נעשה שימוש חוזר ובאמצעות הקפדה של מחזור פלסטיק או מציאת תחליפים טובים ומועילים יותר לסביבה", הוסיף אנדי בול, מנכ"ל אגודת היונקים.
