חוקרים ערכו בחינה מחודשת של שרידי האדם הניאוליתיים הקדומים, שנמצאו בתוך Galería del Sílex - מערה שהתגלתה בשנת 1972 על ידי קבוצת חקר מערות ספרדית, שנמנית על מערך המערות של הרי אטאפוורקה בספרד. צוות המחקר שפעל באתר הארכיאולוגי, שהוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית, ניתח את הממצאים שהתגלו בו, במה ששפך אור חדש על אודותיהם של הפרטים שנמצאו שם. המחקר הובל על ידי חוקרים מאוניברסיטת אלקלה (Universidad de Alcala).
במהלך עבודות תשתית לטובת הנחת קווי מסילת ברזל התגלו באזור הקרסטי הקדום בספרד, שנמצא סמוך לעיירה אטאפוורקה בנפת בורגוס שבשטח הקהילה האוטונומית קסטיליה ולאון, כמה אתרים ארכיאולוגים.
החפירות הארכיאולוגיות החלו בשנת 1964, על ידי פרנסיסקו חורדה סרדה, במהלכן התגלו באזור שרידי אדם מתקופות שונות - החל משחר האנושות, דרך תקופת הברונזה וכלה באדם המודרני. כמו כן, נמצאו באתרי החפירה כלים וחפצי אמנות מאבן. החפירות באתר נמשכות ברציפות מאז ועד היום, כשלפני 23 שנה הוכרז האתר כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו.
בני אדם ניצלו את אחת מהמערות שבאתר הארכיאולוגי - Galería del Sílex - במשך אלפי שנים. המערה מכילה 53 לוחות תחריטים וציורי מערות אדומים ושחורים, אלפי שרידי אדם ובעלי חיים, עשרות שרידים שמעידים על הבערת אש ושברי כלי חרס.
בדיוק כשהסתיימה תקופת הברונזה, הכניסה למערה נאטמה ויצרה קפסולת זמן שנשתמרה בשלמותה עד לגילויה המחודש בשנת 1972, אז החלו החפירות הארכיאולוגיות בשטחה. בתחילה, חשבו החוקרים שכלל השרידים והממצאים מתוארכים לתקופת הברונזה, אך עם השנים, התגלתה תמונה מורכבת יותר. בעשורים שלאחר הגילוי נאספו כ-2,700 שרידי אדם, שרידים של מוקדי הבערת מדורות ולפידים הממוקמים אסטרטגית, יותר מ-6,000 שברי כלי חרס (מהם הורכבו 336 כלי חרס לפחות), שלל כלי עבודה, אבני צור, גרזן מלוטש ו-341 שרידי בעלי חיים (בעיקר ארנבות).
3 צפייה בגלריה
אחד השרידים האנושיים שהתגלו במערת Galería del Sílex בהרי אטאפוורקה שבספרד
(צילום: Quaternary Science Reviews (2023))
שרידי חמישה פרטים התגלו בתוך המערה בשתי תהומות עמוקות, Sima A ו-Sima B (פירוש המילה Sima בספרדית הוא תהום). ב-Sima B, נמצאו שלושה פרטים בתוך הפיר האנכי, כאשר המיקום וההקשר שלהם מרמזים על מיקום מכוון. נמצא כי פרט אחד (I-1) מכיל את כל חלקי השלד, מה שמצביע על כך שהוא הונח בתהום ישירות לאחר המוות. לעומת זאת, השניים האחרים אינם שלמים כל כך, כך שייתכן שהועברו לפיר ממקום אחר.
מחברי המחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Quternary Science Reviews, ציינו כי קיים קושי מסוים לשחזר מיקום זה על סמך התצלומים הזמינים של החפירה המקורית. ב-Sima A התגלו שרידיהם של שני פרטים נוספים וכן של שישה כלי חרס, שיוחסו בשלב מאוחר יותר לתקופה הניאוליתית הקדומה.
פרשנויות מוקדמות לשני הפרטים היו של זוג חוקרי מערות מתקופת הברונזה שהלכו לאיבוד וצנחו לעומק של 15 מטר (העומק של Sima A). עם זאת, הימצאותם של כלי חרס ניאוליתיים מעידה על מסורת שהייתה נהוגה באותה העת, בה הושארו כלי חרס כמנחות קבורה בעת קבורה ניאוליתית לפני 5,000-6,000 שנה.
אחד הפרטים (I-5) שהתגלו בתהום זוהה כנערה שהייתה בת 13 במותה. שרידיה נמצאו שלמים בתחתית התהום, יחד עם שרידיהם של ששת כלי החרס, שהיו בקרבתה. שרידיו של הפרט הנוסף (I-4) היו של זכר בוגר שאותר כשפניו פנו כלפי מטה, כשפלג גופו התחתון חסר.
3 צפייה בגלריה
תפוצה גיאוגרפית של אתרים נאוליתיים קדומים בחצי האי האיברי
(איור: Quaternary Science Reviews (2023))
מתיארוך פחמן-14 שבוצע לשלושת השרידים האנושיים, הן לנערה הצעירה (I-5) ב-Sima A והן לשניים מ-Sima B, עלה כי מקורם של שלושת השלדים הוא בחלק האחרון של האלף ה-6 לפנה"ס, לפני למעלה מ-7,000 שנה, כך שמדובר בכמה משרידי האדם הניאוליתיים העתיקים ביותר שנמצאו אי פעם בחלקו הפנימי של חצי האי האיברי. על כן, במקרה של הנערה בת ה-13, מדובר באתר קבורה ניאוליתי שעתיק ביותר מ-1,000 שנה ביחס לתיעוד של מסורת הקבורה שהייתה נהוגה באותם ימים.
באופן די מסקרן, הפרט I-4 באתר הקבורה Sima A, שאותר לצידה של הנערה, תוארך לתקופה קרובה הרבה יותר לימינו - לפני 4,000 שנה בערך - מה שמזכיר יותר את שרידיהם של הפרטים מ-Sima B.
