המין שלנו, הומו ספיינס, הופיע לראשונה באפריקה, ושם גם התפתחו אבותיו במשך מיליוני שנים. ב-200 אלף השנים האחרונות, כך עולה מממצאים ארכיאולוגיים שהתגלו בישראל וביוון, החלו בני האדם מהמין שלנו לצאת מהיבשת לכיוון אסיה ואירופה. לא ברור מה עלה בגורלם של אותם מהגרים מוקדמים, אך הם לא היו אבותינו: מחקרים גנטיים מאשרים שאבותיהם של כל האנשים המודרניים שחיים מחוץ לאפריקה עזבו את היבשת מאוחר קצת יותר, ככל הנראה לפני כ-60-70 אלף שנים, בגל הגירה יחיד.
מה גרם לבני האדם לנטוש את כור מחצבתם ולנדוד אל הלא נודע, ואיך הם עשו זאת? היום בצפון אפריקה מתפרשות מדבריות רחבות ידיים, שקשה מאוד לחצות, בוודאי בקבוצה גדולה עם ילדים וזקנים. חלק מהחוקרים משערים שהאנשים הקדומים עברו ב"מסדרונות ירוקים", שהופיעו בזמנים בהם ירדו משקעים רבים יותר, וסיפקו מזון ומים בדרך מאפריקה לאסיה. אך מחקרים אחרים הראו שדווקא בתקופת היציאה העיקרית מאפריקה אזור המזרח התיכון היה צחיח למדי.
עדויות ליציאת האדם מאפריקה בדימונה
(צילום: אמיל אלג'ם, רשות העתיקות)
במאמר שהתפרסם לאחרונה, צוות גדול של חוקרים מארצות הברית וממדינות נוספות הציע הסבר אלטרנטיבי ליציאה מאפריקה. לטענתם, דווקא אקלים יבש, שמלווה בהתייבשות עונתית של נחלים ומקווי מים, עשוי היה להיות אחד הגורמים שדחפו את אבותינו לצאת לאסיה. בעונות היבשות בעלי חיים רבים מתרכזים לצד מקווי המים הנותרים, וקל יותר לצוד דגים בנחלים הרדודים והמתייבשים. מקומות כאלו משכו בוודאי את בני האדם הקדומים, אך המשאבים שהם הציעו היו מוגבלים. לאחר שניצלו את המזון הזמין לצד מקווה המים, אותם אנשים עשויים היו לעבור למקווה המים הארעי הבא בנתיבו של הנחל המתייבש. הנדידה של אבותינו, אם כך, נעשתה לא דרך מסדרונות ירוקים ועתירי צמחייה אלא דרך "נתיבים כחולים", ממקווה מים אחד למשנהו.
נדודים באפיק הנחל
האתר הארכיאולוגי בו התמקדו החוקרים נמצא באתיופיה, ליד יובל של הנילוס הכחול. הוא מתוארך ל-74 אלף שנים לפני זמננו, כלומר זמן קצר לפני היציאה מאפריקה, ומכיל כלי אבן רבים וגם עצמות בעלי חיים שבני האדם צדו ואכלו. בחינה של המרכיבים הכימיים של שיני בעלי חיים וקליפות ביצי יענים מהאתר העלתה שהאזור אכן היה יבש בתקופה זו, עם נחלים ומקווי מים שהתייבשו כל שנה בעונה היבשה. עם זאת, היו די גשמים בעונה הגשומה כדי לתמוך בצמחייה מגוונת ובבעלי חיים לא מעטים, מאנטילופות ועד קופים.
בעונה היבשה החיות התרכזו סביב מקווי המים המעטים שנותרו, וכך היוו מטרה קלה יחסית לבני האדם שצדו אותם. חלק מהאבנים המסותתות שנמצאו באתר נראות כראשי חצים, והחוקרים משערים שהאנשים שגרו שם כבר פיתחו את הטכנולוגיה של חץ וקשת, שאפשרה להם לצוד מהמארב בצורה קלה יותר. הממצאים באתר מראים שבזמנים מסוימים בני האדם אכלו בעיקר דגים – נראה שבסוף התקופה היבשה, כאשר בעלי החיים היבשתיים התמעטו, הם הסתמכו יותר ויותר על דיג במקווי המים הרדודים, שבהם היה קל לתפוס את הדגים גם ללא ציוד מיוחד.
4 צפייה בגלריה
האתר בו התמקדו החוקרים מתוארך ל-74 אלף שנים לפני זמננו. המיקום של אתר שינפה-מטמה 1 בצפון מערב אתיופיה | מקור: https://topographic-map.com Open Database License (ODbL) v1.0
4 צפייה בגלריה
האנשים שגרו באתר באתיופיה פיתחו את הטכנולוגיה של חץ וקשת. כמה ראשי חץ שנמצאו באתר | צילום: Blue Nile Survey Project
ומה קרה כשמקווה מים התייבש, או לא נותרו בסביבתו מספיק צמחים ובעלי חיים אותם יכלו לאכול? "לאחר שאנשים ניצלו עד תום את המזון במקווה מים מסוים ובסביבתו, הם ככל הנראה נאלצו לעבור למקווה מים חדש" אמר ג'ון קלפמן (Kappelman), שהוביל את המחקר, בהודעה לעיתונות. "נחלים עונתיים יכלו לשמש כך כ'משאבות' שניקזו את האוכלוסייה לאורך האפיקים שלהם, ממקווה מים אחד לאחר". זו עשויה להיות הדרך בה נדדו אבותינו מחוץ לאפריקה, אומרים החוקרים.
הר געש באינדונזיה, שינוי אקלים באפריקה
לצד כלי האבן והעצמות מצאו החוקרים באתר רסיסי זכוכית זעירים, שהרכבם העיד עליהם שנוצרו כתוצאה מקטסטרופה עולמית: התפרצות של הר הגעש טוֹבָּה באינדונזיה. ההתפרצות התרחשה לפני 74 אלף שנים, ונחשבת לאחת ההתפרצויות הגדולות ביותר הידועות לנו. חוקרים שונים שיערו שההתפרצות הזו הובילה לירידה חדה בטמפרטורות ול"חורף וולקני" שנמשך כמה שנים, ואף הציעו שהדבר גרם למוות המוני ולירידה חדה בגודל האוכלוסייה האנושית. הממצאים מאתיופיה מצביעים על השפעה מתונה יותר של ההתפרצות: בני אדם ישבו באתר גם לפניה וגם אחריה, ונראה שהצליחו להסתגל לשינוי האקלימי שהביאה.
4 צפייה בגלריה
רסיסי זכוכית מהתפרצות הר הגעש טוֹבָּה באינדונזיה מעידים שבני אדם ישבו באתר באתיופיה גם לפניה וגם אחריה. אחד מהרסיסים שנמצאו באתר | צילום: Racheal Johnsen
"ההתפרצות של טובה כנראה גרמה לשינוי סביבתי באפריקה, אבל בני האדם התאימו את עצמם לכך ושרדו", אמר קרטיס מארין (Marean), אחד החוקרים החתומים על המאמר. היכולת לשנות את התנהגותם ולהסתגל לתנאים משתנים, אמרו החוקרים, היא גם זו שעזרה לאבותינו לצאת מהיבשת שבה התפתחו להתפשט ברחבי העולם כולו.
ד"ר יונת אשחר, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
