ההתחממות הגלובלית משפיעה בין היתר גם על שכבות הקרח. לפי הדוח השישי של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים, האדם גרם להתחממות היבשה והאוקיינוסים, מה שמעורר סיכון גבוה לפיו התחממות זו תמשיך ואיתה גם הפשרת שכבת הקרח. כעת, מודל ממוחשב שנוצר על ידי חוקרים ממכון אודן להנדסה ומדעים חישוביים באוניברסיטת טקסס באוסטין, מצא מהו הקצב שבו נמסות חזיתות הקרחונים של גרינלנד, במטרה לנסות ולשקף את התרחיש ההרסני שעלול להפוך את התרחישים ההרסניים למציאותיים.
קרחון מתנתק גרינלנד. ארכיון
הממצאים שעלו מהמודל הראשון שתוכנן במיוחד עבור חזיתות קרחונים אנכיות - היכן שהקרח פוגש את מי האוקיינוס בזווית חדה - פורסמו בכתב העת Geophysical Research Letters, ומשקפים את תוצאות התצפיות העדכניות שנערכו על חזית קרחון באלסקה, הנמסה עד פי 100 מהר יותר ממה שהניחו בעבר. לדברי החוקרים, המודל יכול לשמש לשיפור מודלים של האוקיינוס ויריעות קרח (שכבות קרח יבשתיות), שמהווים מרכיבים חיוניים בכל מודל אקלים עולמי. "עד כה, מודלים של הפשרת חזית הקרחונים התבססו על תוצאות מהאזור האנטארקטי, שם המערכת שונה לגמרי", אמרה קירסטין שולץ, עמיתה בקבוצת המחקר החישובי של מערכות הקרח והאוקיינוס של מכון אודן. "על ידי שימוש במודל שלנו במודלי אוקיינוס או אקלים, נוכל לקבל מושג טוב בהרבה כיצד נמסות חזיתות קרחונים אנכיות".
הפשרת יריעת הקרח של גרינלנד היא מנבא עיקרי לעליית פני הים. מדובר על שטח קפוא רב ממדים, שני בגודלו רק לזה שבאנטארקטיקה, אשר מכסה כ-80% משטח המדינות הנורדיות. אם שטח זה יימס לחלוטין, כפי שקרה בשיא התקופה הבין-קרחונית האימית (Eemian interglacial period) לפני כ-125 אלף שנים, תרחיש בלהות עלול להתרחש ובו פני הים העולמיים יעלו בלמעלה מ-6 מטרים. במשך עשרות שנים, הסכנה של נפילת קרח הרחיקה את האוקיינוגרפים מהצוקים המשוננים של חזיתות הקרחונים בגרינלנד, ואילצה אותם לבסס את ההדמיות שלהם על מדפי הקרח היציבים (באופן יחסי) של אנטארקטיקה. "במשך שנים, אנשים לקחו את מודל קצב ההמסה עבור קרחונים צפים באנטארקטיקה ויישמו אותו על חזיתות הקרחונים האנכיות של גרינלנד", אמרה שולץ. "זה היה הטוב ביותר שיכולנו לעשות בהתחשב בתצפיות המצומצמות. אין לדעת אם זה היה שגוי או נכון, אבל יש יותר ויותר עדויות לכך שהגישה המסורתית מייצרת שיעורי המסה נמוכים מדי בחזיתות הקרחונים האנכיות של גרינלנד".
שולץ ועמיתיה למחקר אן נגויין והלן פילאר, בחרו בדרך שונה, שהניבה תוצאות שונות ומדאיגות בהרבה. בתכנון המודל שלהן, שולבה הפיזיקה הייחודית של חזיתות הקרחונים בגרינלנד, שהוזנה בנתונים שנדגמו קרוב יותר לחזית קרחון אנכית יותר מאי פעם.
לפני ארבע שנים, רבקה ג'קסון מבית הספר למדעי הסביבה והביולוגיה באוניברסיטת ראטגרס, שלחה קיאקים רובוטיים להם הוצמדו חיישנים אוקיאנוגרפיים רבים, שהתקרבו עד למרחק של 400 מטרים מקרחון לקונט (LeConte Glacier) באלסקה, שאורכו נאמד בכ-34 ק"מ ורוחבו המוערך הוא 1.6 ק"מ, שם אנשים לא מעזים לדרוך. מערך הנתונים של ג'קסון, צייר כאמור תמונה עגומה ובלתי צפויה לפיה חזית קרחון לקונט נמסה פי 100 מהר יותר ממה שהוערך עד לאותה נקודת זמן.
עם סט נתונים זה ביד, שולץ איחדה כוחות עם נגויין ופילאר כדי לפתח מודל טוב יותר. בהתחשב בשיפוע התלול שבו נוצר מגע בין חזיתות הקרחונים של גרינלנד למימי האוקיינוס, הן שקלו מערכת חדשה של משוואות לתיאור קצב ההמסה. "תוצאות מודלי האקלים באוקיינוס רלוונטיות מאוד עבור המין האנושי כדי לחזות מגמות הקשורות לשינויי אקלים, כך שחשוב לעשות אותם כמו שצריך", אמרה שולץ, שסיכמה כי היה זה צעד חשוב מאוד למיטוב המודלים של האקלים.
