המתיישבים שהגיעו מאירופה שרדו ככל הנראה את התנאים הקשים ששררו במדינת דלאוור במאה ה-17, מכיוון שהם התאגדו כיחידות משפחתיות ואף עבדו לצידם של עבדים יוצאי אפריקה באותם ימים. ממצאי מחקר גנטי שנערך לשרידי 11 בני אדם, שנמצאו במקום שהיה בעבר חוות טבק, כתבו פרק נוסף בהיסטוריה של סוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18 בצפון אמריקה.
הגנטיקאית והאנתרופולוגית ד"ר ראקל פלסקס מאוניברסיטת קונטיקט ערכה מחקר, שממצאיו פורסמו בכתב העת Current Biology, יחד עם עמיתים ממכון סמית'סוניאן, האגודה הארכיאולוגית של דלאוור, אוניברסיטת טנסי ואוניברסיטת פנסילבניה. יחד, חקר הצוות את האתר הארכיאולוגי אייברי'ס רסט (Avery's Rest) בדלאוור - מדינה במזרח ארצות הברית, הידועה בכינויה "המדינה הראשונה", בשל היותה הראשונה מבין 13 מושבות אמריקה שאישרה את חוקת ארצות הברית ב-7 בדצמבר 1787.
3 צפייה בגלריה
שניים מתוך 11 האנשים ששרידיהם התגלו באייבר'יס רסט שבדלאוור
(צילום: Donald E. Hurlbert, Smithsonian Institution)
אייברי'ס רסט, חוות טבק לשעבר שהייתה בבעלות ג'ון אייברי ומשפחתו בערך משנת 1675 עד 1725, התגלתה ב-1976. היא נוספה למרשם הלאומי של מקומות היסטוריים ב-1978 ונחפרה בתחילת שנות ה-2000. בחלוף 13 שנים, נמצאו בה שרידים של שבעה גברים, שתי נשים ושני ילדים.
ניתוח דנ"א של השרידים הללו הראתה כי רובם היו ממוצא אירופי, בעוד ששלושה היו ממוצא אפריקני (שני גברים וילד). היה זה ממצא משמועתי, מכיוון שמדובר בשרידים המוקדמים ביותר שהתגלו בדלאוור, שראשוני המהגרים מאירופה שהתיישבו בה היו הולנדים שהגיעו בשנת 1631. "האנשים שהגיעו מאירופה ואלה שהגיעו מאפריקה נקברו באותו שטח קבורה, כשהם מרחוקים בין 6-4.5 מטרים בלבד האחד מהשני, בשונה מבתי קברות מאוחרים יותר של המאה ה-18, בהם יוצאי מדינות אפריקניות נקברו לעתים קרובות במקומות נפרדים ולא באותו השטח שבו נטמנו האירופים", אמרה ד"ר פלסקס.
ד"ר פלסקס הסבירה כי ניתוח הדנ"א של השרידים נעשה בשני שלבים, כאשר בשלב הראשון התמקדו החוקרים בדנ"א המיטוכונדרי, שאותו מקבלים מהאם בלבד, וגילו כי האנשים מאירופה היו קשורים האחד לשני, בשונה מהאנשים מאפריקה. "עבור המחקר הנוכחי נבחנו 23 הכרומוזומים המלאים, הכוללים את גם את כרומוזום Y, כלומר גם את ההיסטוריה של האב. מצאנו שיש קשר ביולוגי בין אחד מהזכרים האפריקנים הבוגרים לילד - כך שהם למעשה אב ובנו. זה משמעותי מכיוון שזהו הזיהוי המוקדם ביותר של קרבה ביולוגית בין פרטים ממוצא אפריקני בהקשר הקולוניאלי של צפון אמריקה", הסבירה ד"ר פלסקס.
בין שרידי יוצאי אירופה, ד"ר פלסקס ועמיתיה זיהו סבתא, אם ובנה, מה שמוכיח שכמה דורות במשפחות של אותה תקופה היו מעורבים בעבודת האדמה, למרות שלעתים קרובות ילדים ונשים נותרו מחוץ לתיעוד הארכיוני. "אנשים חושבים שיישובים באותה תקופה כללו גברים אירופים לבנים שעיבדו את האדמה, שמתו ונקברו שם, אולם מה שהתגלה באייברי'ס רסט הראה שעבודת האדמה נמשכה לאורך דורות רבים. ממצאי הקירבה המשפחתית משמעותיים, מכיוון שהם מוסיפים רובד נוסף לסיפור כיצד נראו החיים בשטח הגבול הקולוניאלי", הוסיפה ד"ר פלסקס.
ניתוח הדנ"א קבע כי שמונת האנשים ממוצא אירופי היו מצפון-מערב היבשת, מה שעולה בקנה אחד עם רישומי ארכיון לפיהם רוב האנשים שהיגרו לדלאוור באותה תקופה היו מאנגליה. לעומת זאת, על אף הקושי לעשות זאת, נקשרו השורשים הגנטיים של שלושת האפריקנים למערב אפריקה, בעוד שלאב ולבנו היה רקע מעורב ממערב וממרכז אפריקה. "תגלית זו חשובה בהבנת המקורות המוקדמים של סחר העבדים הטרנס-אטלנטי בדלאוור בתקופה זו, כאשר ככל הנראה היו פחות מ-500 אנשים ממוצא אפריקני באזור. אין נתיב ימי ישיר במקום הזה, כך שהיה צריך להביא את האנשים האלה בכוח למרילנד או לנמל בניו יורק ואז להעבירם דרך היבשה", אמרה ד"ר פלסקס, ששיערה כי מכיוון שג'ון אייברי היה ימאי עם קשרים לברבדוס, הרי שייתכן והיה זה אפשרי להביא את העבדים מהאיים הקריביים.
עם זאת, ללא ראיות ארכיוניות ישירות, אין דרך לגלות את סיפור הרקע שלהם או האם מדובר בשני הגברים הבוגרים המשועבדים הרשומים בין רכושו של אייברי לאחר מותו ב-1682. בכל הנוגע לשרידי הילד האפריקני, אין תיעוד שלו מהרגע שבו אייברי לקח בעלות על האתר, כך לדבריה של ד"ר פלסקס, שמציינת כי אין זה יוצא דופן מכיוון שילדים - בין אם ממוצא אפריקני או אירופי - לרוב לא נכללו ברשומות בגלל שיעור התמותה הגבוה שלהם באותה העת
באותה תקופה, הקרקע שכיום יושבת עליה מדינת דלאוור נחשבה לגבול. האזור נתבע בו זמנית על ידי המושבה של מרילנד והמושבה של פנסילבניה/ניו יורק, מה שיצר בלבול כשבעלי הקרקע באו לגבות תשלום מיסים. "דלאוור במאה ה-17 נחשבה למקום שקשה מאוד לחיות בו. עם זאת, אנשים שרדו כי הם יצרו יחידות משפחתיות ביולוגיות", אמרה ד"ר פלסקס, שמתמקדת כעת עם עמיתיה בחשיפת זהותם המלאה של 11 האנשים שנטמנו באתר.
"אני מנסה לעשות את עבודתי בשיתוף פעולה הדוק עם ארכיאולוגים, ארכיונאים וביו-ארכיאולוגים כדי לנסות לספר את הסיפור המלא של מי היו האנשים האלה, על מנת להבין קצת יותר את ההיסטוריה הקולוניאלית של המקום. מסמכים ארכיוניים יכולים להיות מוטים מאוד מכיוון שהם נכתבים מנקודת מבטם של גברים לבנים מהמעמד העליון. דנ"א קדום עשוי לסייע בקריאה בין השורות של אותם טקסטים ארכיוניים, כדי להבין את אורח חייהם של גברים, נשים וילדים ממוצא אפריקני", סיכמה ד"ר פלסקס.
