אין פרזנטור מתאים יותר לספר על המשבר האקולוגי-אקלימי מהמזגן. כן, המזגן, סמל השפע והשגשוג, מסימני תרבות הצריכה והצמיחה, ודוגמה כיצד טכנולוגיה יכולה להיות הפתרון, אבל היא גם חלק מהבעיה.
כי אליה וקוץ בה, אותו המזגן שמקרר את הבית בקיץ ומאפשר לנו "לחיות", אחראי למעשה לחימום של הסביבה המקומית והגלובלית, וכתוצאה מזה לעלייה נוספת בטמפרטורה החיצונית. הסיבות לכך הן שונות ומגוונות, מפליטת חום לסביבה ועד לפליטת גזי חממה בייצור החשמל או מהמזגן עצמו. בתוך כך גם רגולציה לקויה ותפעול לא אחראי, הופכים את המזגן לאויב.
עיקרון הפעולה הפשוט של המזגן הוא, שהוא "זורק" את החום מהבית אל הסביבה החיצונית. אבל כשהמזגן פועל בלי די ולצידו מזגנים רבים נוספים, החום הזה מצטבר, בעיקר באזורים עירוניים וצפופים, והסביבה מתחממת, כחלק מתופעת "אי החום העירוני" - תופעה שקשורה בפליטה של חום ממבנים ותשתיות כמו גם מאגזוזים של כלי רכב במרחב העירוני, ויכולה להוביל להפרש של עד 5 מעלות בין הטמפרטורה בעיר לזו שמחוץ לה. ממחקרים שנעשו בנוגע להשפעה של מזגנים על הטמפרטורה בעיר, נמצא כי באזורים רוויי מזגנים הטמפרטורה החיצונית יכולה לעלות בקיץ, ובעיקר בלילה בכ-1.5 מעלות.
בתוך כך, מזגן הוא גם אחד ממוצרי החשמל עם צריכת האנרגיה הגבוהה ביותר בבית, ובימי הקיץ החמים של ישראל, כשהמזגנים פועלים בבית כ-24 שעות, המיזוג אחראי לכ-50-40% מצריכת החשמל הביתית. המשמעות היא נטל כספי גבוהה, אבל גם נטל סביבתי כבד, כאשר מעל ל-90% מהחשמל בישראל מיוצר מדלקים מאובנים מזהמים, שהשריפה שלהם פולטת מזהמי אוויר וגזי חממה. כבר כיום צריכת החשמל מהמזגנים אחראית לכ-1% מכלל פליטות גזי החממה העולמיות, אבל בישראל מדובר על מספרים הרבה הרבה יותר גבוהים, ובהנחה שכשליש מפליטות גזי החממה שלנו משויכות למגזר החשמל וכ-40% מצריכת החשמל בחודשי הקיץ היא במזגנים, מדובר על נתח של כ-13% מהפליטות בקיץ רק ממזגנים.
אבל הבעיה לא מסתכמת כאן. כיוון שגז המזגנים, או נוזל הקירור במזגן, זה שאיוד שלו על ידי קליטת החום בבית גורמת לקירור של האוויר בבית, והוא נדחס ומתעבה חזרה מחוץ לבית אחרי שפלט את החום, הוא גז סינטטי ולא ידידותי לסביבה. ההיסטוריה של גז המזגנים יכולה ללמד אותנו שיעור מעניין ביחסי הגומלין של טכנולוגיה וסביבה.
בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת שימשו במזגנים גזים שנקראים פראונים או הלונים, שהם תרכובות של פחמן עם פלואר וכלור (CFCs- Chlorofluorocarbons), ובעיקר הגז המכונה R12. גזים אלו גרמו לפגיעה חמורה בשכבת "האוזון הטוב" ברום האטמוספירה, שכבה המגינה על כדור הארץ מחדירה של קרינה חזקה ומסרטנת מסוג UV, ויצרו את "החור באוזון"- חור גדול בשכבת האוזון שנפער בקטבים. פעילות בינלאומית בתחום הובילה בשנת 1987 לחתימה על "הסכם מונטריאול" (פרוטוקול מונטריאול), שהטיל הגבלות על ייצור וסחר בחומרים שפוגעים באוזון, ועליו חתמו כל המדינות החברות באו"ם.
הסכם מונטריאול אילץ את העולם לחפש חלופות טובות יותר, זמינות וזולות לפראונים, וביניהם תרכובות של פחמן עם מימן וכלור ופלואור (HCFCs- Hydro chlorofluorocarbons), כשבמזגנים שימש בעיקר הגז המכונה R22. אך משום שגם הוא גרם לפגיעה באוזון, הוא הוצא מהחוק והוחלף לפני כעשור בתרכובות ללא כלור (HFCs-Hydro fluorocarbons), ובעיקר בתערובת גזים המכונה R410A. ההשפעה של תערובת זו על האוזון היא אומנם אפסית, אבל כעבור זמן קצר התברר שמדובר בגזי חממה אגרסיביים מאוד, עם פוטנציאל התחממות גלובלית (GWP-Global warming potential) של פי 2,000 מפחמן דו-חמצני, כלומר כל מולקולה שלהם שנפלטת לאטמוספירה שוות ערך לכ-2,000 מולקולות של פחמן דו-חמצני הנפלטות לאטמוספירה. לכן, הוחלט לאחרונה להחליפו בגז חדש נוסף, R32, שפוטנציאל הפגיעה שלו באוזון אפסי ופוטנציאל ההתחממות הגלובלית שלו נמוך יותר, כ-700. כמו כן, מדובר בגז קירור יעיל יותר, ושימוש בו יכול להוביל להפחתה של עד 40% מהחשמל שהמזגן צורך, וכאמור גם פליטות גזי חממה.
במקביל, בהמשך לאמנת מונטריאול, נחתם בשנת 2016 תיקון קיגאלי, על פיו יש להפחית החל בשנת 2019 את השימוש בגזים מסוג HFCs. למדינת ישראל, שחתומה על התיקון, לקח שלוש שנים להוביל את השינוי, כאשר התיקון של תקנות החומרים המסוכנים על ידי המשרד להגנת הסביבה אושר בפועל רק בסוף שנת 2020. יחד עם זאת, כדי להוציא אותו לפועל, כשבשנים הקרובות מדובר על החלפה רק של כ-10% מהגז המיובא ארצה שישמש במזגנים, צריך להכשיר טכנאי מזגנים, כיוון ש-R32 הוא גז דליק, ולשם כך יש להסדיר את המקצוע של טכנאי המזגנים, שכיום פרוץ לכל. עכשיו הנושא עבר למשרד הכלכלה, וצפוי להתגלגל שם עוד זמן רב.
הכירו את האנשים שמסרבים להדליק מזגן מסיבות אידיאולוגיות
(צילום: ירון שרון וחגי דקל)
בכ-95% מהבתים בישראל מותקן מזגן או מזגנים, כמו גם ברוב הבתים בארה"ב ובחצי מהבתים בסין, כשהתפוצה שלו באירופה כיום עומדת על כ-10%, ופחות מכך, כ-5%, בהודו. אבל עם השנים המזגן הופך למוצר צריכה בסיסי ושוק המזגנים נהנה מצמיחה גבוהה במכירות. לפי נתוני סוכנות האנרגיה הבינלאומית, כמות המזגנים בעולם צפויה לזנק מכ-1.6 מיליארד בשנת 2020 לכ-5.6 מיליארד בשנת 2050, כלומר גידול של 350%.
בסוף השבוע - ובעיקר בשבת - צפוי לנו גל חום נוסף, וזה עוד לפני שהקיץ התחיל רשמית. אז לפני שהמדינה תסדיר את הסוגיות הדחופות, ולפני שאתם לוחצים על הכפתור ומורידים את הטמפרטורה של המזגן למינימום, כשאתם ישנים בלילה עם פוך, כדאי לזכור שאתם יכולים לעשות את השינוי. שימוש במזגן יעיל יותר אנרגטית ו/או מסוג אינוורטר, יכול לחסוך עד כשליש מצריכת החשמל של המזגן, וגם הרבה פליטות גזי חממה ומזהמי אוויר וכסף. כך גם כיוון של הטמפרטורה בקיץ לכ-25 מעלות (כל מעלה יותר במזגן בתצורת קירור שווה לחסכון של כ-5% מצריכת החשמל שלו), שימוש במאוורר בשעות הפחות חמות, איוורור של הבית בערב, הצללה ועוד ועוד.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
