הדו"ח החדש של הפאנל הבין-ממשלתי לשינויי אקלים (IPPC) שהתפרסם היום (ב'), לא היה צריך להפתיע אף אחד. בטח לא את מומחי וחוקרי האקלים שרואים לנגד עיניהם איך שנה אחר שנה המציאות עולה על כל דמיון והתחזיות, אפילו הקיצוניות ביותר, מתממשות ואפילו קורסות; גם לא את מנהיגי העולם, ששנים רואים את העובדות, דנים במשבר על גורמיו והשלכותיו, מבטיחים לפעול לצמצום פליטות גזי חממה וכושלים; ואפילו לא אותנו, שחוזים אחד לאחד לנגד עינינו איך מתממשים כל התרחישים שעד לא מזמן הוגדרו כאפוקליפטיים ולא הגיוניים, על השריפות, ההצפות, המסת הקרחונים והפגיעה האנושה במגוון הביולוגי, וממשיכים לטמון את הראש בחול ולהתנהג כאילו מדובר בעסקים כרגיל.
שריפות ביוון: תוצאה של משבר האקלים
(צילום: רויטרס)
הדו"ח הנוכחי הוא המקיף ביותר שנכתב עד היום בתחום האקלים, ויש לו כמה מסקנות ברורות וחותכות. הראשונה, האנושות היא זו שאחראית למשבר האקלים, ויש לכך השלכות מרחיקות לכת על האטמוספירה, ההידרוספירה והביוספרה, והשלכות סביבתיות, חברתיות וכלכליות יומיומיות.
השנייה, פספסנו את חלון ההזדמנויות למנוע את התחממות כדור הארץ ב-1.5 מעלות בין התקופה שלפני המהפכה התעשייתית ועד סוף המאה הנוכחית, התחממות שהוגדרה כסף הבלימה התחתון בהסכם הפחתת הפליטות של האו"ם בפריז, וככזו שמעליה נגיע לסף קריטי של פגיעה במערכות ביולוגיות וחקלאיות, לרבות בבני האדם. המשמעות היא שנגיע לעליה של 1.5 מעלות כבר בעשורים הקרובים, וגם ששינויים רבים באוקיינוסים ועל פני היבשה לא רק שלא ימנעו, אלא יהיו בלתי הפיכים למשך מאות או אלפי שנים.
מסקנה נוספת היא שריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספירה הוא הגבוה ביותר ב-2 מיליון השנים האחרונות. יחד עם זאת, פליטות המתאן, המרכיב העיקרי בגז הטבעי, אחראיות לכשליש מההתחממות, וזאת כיוון שמתאן הוא גז חממה אגרסיבי הרבה יותר מפחמן דו-חמצני, וכל ק"ג של מתאן שמשתחרר לאטמוספירה שווה ערך ל-84 ק"ג של פחמן דו-חמצני, כאשר הפוטנציאל שלו לגרום להתחממות למשך 100 שנים הוא פי 28 מזה של פחמן דו-חמצני. בנוסף, בשונה מפחמן דו-חמצני, שנשאר באטמוספירה בין 300 עד 1,000 שנים, מתאן נשאר באטמוספירה מעט יותר מעשור, ולכן, אם האנושות רוצה להפחית את פליטות גזי החממה במהירות היא צריכה לקצץ קודם כל את פליטות המתאן.
לבסוף, הפחתת הפליטות עד כי איפוס שלהן, כפי שמציעות מדינות רבות בתוכניות לכלכלה מאופסת פחמן עד שנת 2050, יובילו לצד מיתון ההתחממות גם להפחתה משמעותית בזיהום האוויר ולשיפור באיכות החיים. ומסקנה אחת נוספת, מקומית ואפילו פרובינציאלית, עליה ממוצעת גלובלית של 1.5 מעלות משמעה עלייה הרבה יותר גבוהה במחוזותינו, עד כדי 5 מעלות, וזה כבר באמת תרחיש אימים.
כל אחת ואחד מאיתנו יכול וצריך לעשות שינויים יומיומיים להפחתת פליטות גזי חממה, מהפחתת הצריכה של חשמל ודלק, עבור במעבר לתזונה המבוססת על מזון מהצומח ועד לריסון תרבות הצריכה. אולם סקר שנערך לאחרונה על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה הראה כי רק 5% מאזרחי ישראל מודאגים ממשבר האקלים, כלומר אנחנו מנותקים מהמציאות למרות המראות האפוקליפטיים מהעולם כולו, ולמרות גלי החום בקיץ, ההצפות בחורף, מחירי המזון המאמירים ועוד. מעבר לכך, למרות שמדינת ישראל קטנה והפליטות האבסולוטיות שלה קטנות יחסית, הפליטות לנפש בישראל גבוהות בהרבה מאלה של תושבי מערב אירופה.
אבל משבר האקלים הוא בראש ובראשונה משבר מנהיגותי. ללא מנהיגות נחושה, שהופכת את הקערה על פיה, ולטובתנו, ומציבה חלופות ראויות, לא נוכל לעשות את השינוי הנדרש. בהקשר זה חשוב לזכור שממשלת ישראל לדורותיה לא עשתה כמעט דבר להפחתת פליטות גזי חממה ולהתמודדות עם שינויי האקלים, והיא ממשיכה להפקיר את אזרחיה. יתרה מכך, המדינה ממשיכה גם עתה לעודד נסועה פרטית ומכירת כלי רכב חדשים, מתמכרת לגז טבעי לעוד שנים קדימה וממשיכה בתנופת בנייה מבלי לחשוב על שינויי האקלים. זאת ועוד, דו"ח ה-IPPC מראה כי הניסיון להפוך את הגז הטבעי לדלק ירוק ונקי הוא שקר אחד גדול, ושהמשך החיפוש של מרבצי גז טבעי ודלקים בים וביבשה לצד העברת דלקים מאיחוד האמירויות דרך ישראל והלאה בצינור קצא"א הופכים את כולנו לשותפים לדבר עבירה.
אם לא די בכך, מדינת ישראל גם לא הצליחה להחליט על איפוס הפליטות שלה בשנת 2050, וכשהיעדים נמוכים והכלים דלים, נשארות רק הצהרות ללא כל כיסוי. על כן, כרגע נראה שההפחתה המשמעותית ביותר בפליטות גזי החממה שנוכל להציע בפסגת האקלים הקרובה בגלאזגו תהיה להשאיר את המשלחת הממשלתית בבית ולחסוך את הפליטות מהטיסות.
פרופ' עדי וולפסון הוא חוקר במרכז לתהליכים ירוקים במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים - אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
