לאחרונה הגישה המדינה לבית המשפט העליון את עמדתה בנוגע לעתירה של ארגוני סביבה נגד ההסכם בין חברת קצא"א לחברת רד-מד (Red-Med), שעיקרו שינוע נפט מהמפרץ הפרסי דרך מפרץ אילת אל הים התיכון באמצעות הצינור היבשתי ומסופי הנפט של קצא"א בהיקף גדול משמעותית מהממוצע בעשורים האחרונים. הממשלה בחרה שלא לבטל את ההסכם, אך הותירה למשרד להגנת הסביבה, שמתנגד לתוספת הסיכון לציבור ולסביבה שההסכם יביא, את האפשרות להפעיל את סמכויותיו כרגולטור בנוגע ליישומו. על אף שמדובר בהתפתחות מעודדת, תשובה זו גם פותחת פתח לעימות משפטי בין קצא"א למשרד להגנת הסביבה, או ליישום עתידי של ההסכם אם מדיניות המשרד להגנת הסביבה תשתנה (כתלות כמובן במי שעומד/ת בראשו) – כך שגם אם כרגע יש הפוגה במאבק, לא ברור עדיין כיצד יסתיים הסיפור. בינתיים, בתום דיון ארוך בבית המשפט העליון, הוחלט למשוך את העתירה נגד ההסכם.
בין אם ההסכם יתבטל בסופו של דבר או ייצא לפועל, הוא מעורר תהיות: איך בכלל הגענו למצב הזה? איך ייתכן שהסכם שנוגע לתשתית לאומית ושכולל השלכות בריאותיות, סביבתיות וביטחוניות שעלולות להיות הרות אסון, נחתם מלכתחילה על ידי חברה ממשלתית, ללא הערכת סיכונים מספקת? ומה צריך להשתנות כדי שזה לא יקרה שנית?
לתת לחתול לסקור את השמנת
כדי להבין את התשובה לשאלות אלה, יש להסתכל קודם כל על העובדות בפרשת הסכם קצא"א – רד-מד. על פי הערכות (ההסכם עצמו זוכה לחיסיון ופרסומו נחשב לעבירה), ההסכם כולל את הגדלת מספר מכליות הנפט שיפקדו את נמלי ישראל לפחות פי 10 - זאת בניגוד למצב שקיים מאז שנות ה-80, שבו עוברות במסוף אילת מכליות נפט בודדות מדי שנה. כתנאי להיערכות מחודשת של מסוף אילת ולהגדלת מספר המכליות, המשרד להגנת הסביבה דרש מקצא"א להגיש סקר סיכונים לבחינה, ניתוח וניהול הסיכונים מזיהום ים בשמן במפרץ אילת.
הסקר המבוקש, שערכה חברת הייעוץ "הזמט", הוגש למשרד להגנת הסביבה ביוני 2021 – כאמור, מטעם קצא"א עצמה. לפי סקר זה, הסבירות לדליפה משמעותית ממכלית זעיר ביותר, והיא עלולה להתרחש לכל היותר "אחת ל-366,300 שנה". עם זאת, לפי דו"ח ועדת מומחים מטעם האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, הסקר לוקה במחסור חמור בנתונים, לא מדייק בנוגע לזרמים במפרץ אילת ולא מספק מענה לרעידות אדמה, לסיכונים ביטחוניים, לבלאי בתשתיות ולסיכוני התנגשות בין אוניות במפרץ.
מעבר לכך, ייתכן שבעיה חמורה יותר מאי-הדיוקים שמופיעים במסקנות הדו"ח, היא מה שלא מופיע בו: הסקר מתרכז במפרץ אילת בלבד, ולא מתייחס לשורה ארוכה של סיכונים שנובעים מהרחבת הפעילות במפרץ ושרלוונטיים לאזורים אחרים בישראל, עקב הגברת היקף הזרמת הנפט בצינור היבשתי, האחסון של הדלק הגולמי במכלים באילת ובאשקלון והפריקה והטעינה בים התיכון – כולם צעדים שבהם טמונים סיכונים משמעותיים.
מתחת למים בחוף קצא"א
(צילום: אסף הברי, רשות הטבע והגנים)
בהקשר של הצינור היבשתי, הדו"ח מונה עשרה אירועי דליפה שהתרחשו בעשור האחרון, בהם זה שבו דלפו 5 מיליון ליטר של נפט לשמורת הטבע עברונה ב-2014 – אסון סביבתי שהאזור לא התאושש ממנו על אף ניסיונות שיקום מאומצים והשקעה של 65 מיליון שקל. בנוגע לעלייה בהיקף האחסון בחוות המכלים באילת ובאשקלון, הדו"ח צופה שהדבר יגרום לעלייה בפליטות תרכובות אורגניות נדיפות, שידועות כמסרטנות – ועל כן עלייה בתחלואה ובתמותה בטרם עת כתוצאה מזיהום אוויר בקרב תושבי האזור. בנוסף לסכנות החמורות לבריאות הציבור ולסביבה הטבעית, צוות המומחים של הדו"ח מציין שאירוע שפך נפט בים צפוי להשבית את מתקני ההתפלה החיוניים לאספקת המים בישראל – ייתכן שאף למשך מספר חודשים.
דו"ח הערכת הסיכונים שהגישה קצא"א לא התייחס לאף אחת מהסכנות הללו. אם כך, כיצד ייתכן שהיא הורשתה לחתום על ההסכם? פשוט מאוד – החוק לא מחייב אותה להתייחס אליהן.
חוק עם לקונות
מסקנת דו"ח המומחים היא שהפער הניכר בין היקף הסיכונים הטמונים בהרחבת פעילות קצא"א לבין הסיכונים שנבחנו בסקר שהגישה החברה מעיד על כשל מהותי בהליך ניהול הסיכונים הרלוונטי לפעילות תשתיות לאומיות בישראל. למעשה, לא קיים היום הסדר שמעניק לגופי ממשלה את הסמכות לבצע מיפוי סיכונים כתנאי לאישור הרחבה או שינוי משמעותי בפעילות תשתית לאומית (כמו מה שצפוי אם הסכם קצא"א – רד-מד ימומש), או לבצע סקרי סיכונים תקופתיים לתשתיות לאומיות שמתקיימת בהן פעילות מסוכנת – אלא רק לפני ההקמה הראשונית של התשתית.
"יש פה שאלות משמעותית בנוגע לתפקודה השלטוני של ממשלה בניהול חברות ממשלתיות", אומרת עו"ד לי-היא גולדנברג, אחת ממחברות דו"ח המומחים, שהייתה שותפה לכתיבת ולהגשת העתירה לבג"ץ מטעם עמותת אדם טבע ודין. "למעשה, יש בחוק שתי לקונות: הראשונה היא שאין דרישה לסקירת סיכונים במיזמים כאלו, שנוגעים לשינויים בהיקף פעילות של תשתית לאומית, והשנייה נוגעת לקרבה של היזם לסקירת הסיכונים, כשהיא כן מוגשת - עקב כך שהיזם הוא בפועל מי שמזמין אותה ומשלם עליה, מדובר בקשר בעייתי שיכול להשפיע על המסקנות".
לפי דו"ח ועדת המומחים, הליקויים המהותיים בסקר שהגישה חברת קצא"א מעלים סימני שאלה באשר ליכולת לקבל החלטה מנהלית תקינה תוך התבססות על תשתית עובדתית שמספק היזם. לכן, אחת ההמלצות המשמעותיות שעולה מהדו"ח היא שסקרי הערכות סיכונים שמוגשים למשרד להגנת הסביבה יתבצעו על ידי גוף בלתי תלוי, שיכלול אנשי מקצוע ממגוון תחומי מחקר, וכן שעליהם להיות מוצגים בפני הציבור למתן הערות.
גולדנברג מוסיפה גם שכמו בהסכם קצא"א – רד-מד, גם במיזמים דומים עתידיים יהיה למעורבותו של הציבור תפקיד משמעותי. "אין ספק שיהיו עוד מיזמים של תשתיות שידרשו בחינה", היא אומרת. "מעבר לצורך להכניס חובה של סקר סיכונים למיזמים של תשתית ולצורך לנתק את הקשר בין הסקר ליזם, המעורבות הציבורית משפיעה על העתיד שלנו. כיום יש התארגנויות מקומיות רבות באשקלון ובאילת נגד ההסכם – ואם זה מעניין את הציבור ואת התקשורת, זה מעניין גם את הפוליטיקאים וישפיע עליהם לפעול בכיוון הנכון", היא מסכמת.
הכתבה הוכנה על ידי זווית - סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
