תיעוד רחפן: נזקי השריפה בהרי ירושלים
(צילום: נדב אבס)
צבועים, שועלים, צבאים, דורבנים ועוד באזור שהיה עד השבת שעברה ירוק והיום או שחור. כחודש בלבד לפני השריפה בהרי ירושלים, החברה להגנת הטבע הציבה מצלמות דרך באזור שנשרף כדי לבצע סקר טבע במקום. מגוון בעלי החיים שנגלה לעיניהם היה מרהיב.
"עד לפני השריפה, בתי הגידול בהרי ירושלים היו ערכיים וייחודיים, שאכלסו מגוון רחב של חיות בר ובפרט יונקים, כפי שניתן לראות בתמונות, אולם, לאחר אירוע השריפה, המאזן ישתנה ויש מצב שאוכלוסיות יקרסו. ייתכן שייקח לאזור ולחיות הבר, הרבה זמן להשתקם, אם בכלל", אמרה אלה פסטרנק, אקולוגית החברה להגנת הטבע.
האקולוגית הוסיפה כי בגלל שמדובר ביונקים בינוניים - גדולים, שיש להם יכולת התניידות טובה (בניגוד לחיות בר קטנות, כמו צבים, זיקיות, מכרסמים, זוחלים), הם כנראה כבר ברחו מהשריפה ובתקווה, הצליחו למצוא לעצמם מקום מפלט.
"למזלנו, אנחנו כבר אחרי עונת ההמלטות של מרבית היונקים ולכן, מרבית הגורים כבר בוגרים ולא צריכים לשהות במחילה/מאורה ויכולים לברוח מהאש. באשר לעופרים של צבאים, גם הם אמורים להיות כבר בוגרים ועצמאים יחסית, אבל יכול להיות שהיו בשטח עופרים צעירים יחסית ואימהותיהם מחנכות אותם להסתתר בעשבייה הגבוהה ויהי מה. לכן, יכול להיווצר מצב שבו השריפה מתקרבת לעופר המסתתר והוא בורח ברגע האחרון וגם יכול להיות שאינו בורח ונשרף חי", ציינה פסטרנק.
הדאגה המרכזית של פסטרנק היא מכך שחיות הבר של האזור יחזרו לביתם ויגלו שהוא נשרף - ואז הם לא יוכלו למצוא להם מזון.
לדבריה, "זה נכון בעיקר לצבאים וליחמורים, שנסמכים על עשבייה ועל צומח מעוצה ומקור המים שלהם הוא לרוב מהמזון. אז במקרה שלהם, אם אין מזון, גם אין מים. הצבי הארץ ישראלי, הוא מין בסכנת הכחדה מקומית ועולמית והיחמור הפרסי, הוא מין שנכחד והושב להרי ירושלים ונמצא בסכנת הכחדה חמורה ולכן, השריפה הזו יכולה להביא לקריסה משמעותית באוכלוסיות הצבאים ואוכלוסיית היחמורים באזור".
כמו כן, פסטרנק חוששת שייווצר אי-איזון אקולוגי של בעלי החיים באזור בעקבות השריפה. "השריפה הזו מהווה אירוע קיצון, שעלול להפר את המאזן של המערכת האקולוגית באזור. היות וצבאים ויחמורים הינם מינים רגישים לאירועי קיצון, הם יושפעו באופן משמעותי ממנה ויגיעו לקריסה ומינים אחרים, שהם סתגלנים יותר, כמו התן הזהוב וחזיר הבר, שהם גם מינים מתפרצים כיום, פחות ייפגעו מאירוע השריפה. התנים והחזירים עלולים לדחוק את המינים הרגישים יותר, שכבר נמצאים בקריסה מעצם אירוע השריפה והמחסור במזון בשטח. הדבר יכול לקרות, בין השאר, בכך שיותר עופרים וצעירים של צבאים ויחמורים, ייטרפו על ידי תנים (וגם חזירים) והדבר יביא לקריסה נוספת של צבאים ויחמורים ולריבוי יתר של תנים וחזירים".
התמונות צולמו באמצעות מצלמות שביל שהוצבו על ידי צור מגן ממרכז היונקים של החברה להגנת הטבע, בחסות המארג (התוכנית הלאומית להערכת מצב הטבע בישראל), מוזיאון הטבע ואוניברסיטת תל אביב, כחלק מתוכנית ניטור רב שנתית להערכת מצב הטבע ומצב היונקים בישראל. הן כאמור הוצבו לפני כחודש, סמוך ליישוב גבעת יערים.
שיקום השטחים לאחר השריפה
לפי עמדת החברה להגנת הטבע, יש להניח לטבע להתחדש כמה שיותר בכוחות עצמו מהשריפה, ולהימנע ככלי שניתן מנטיעות יזומות.
"שריפות יער וחורש, הן תהליך שהטבע באזור הים תיכוני מתמודד עימו, במשך כמה אלפי שנים. השריפה האחרונה בהרי ירושלים, גרמה, מעבר לנזק לרכוש ולתשתיות, גם לנזק מהותי למערכת הטבעית, בהיבט הנופי, לפגיעה בתשתית הצומח של השטח ולפגיעה בחיות בר ובבית הגידול שלהן. הנזקים קשים – אך לא מדובר באסון בלתי הפיך. הטבע יוכל להשתקם ולהתחדש, אם רק נשכיל להפנים את לקחי העבר ולנהוג תוך הבנת הדינמיקה של התחדשות השטח.
"לחצים פוליטיים וציבוריים לנטיעות, הם מובנים, ונובעים מרצון להראות עשייה. עם זאת, יש לתת לאנשי המקצוע להוביל את שיקום השטחים שנשרפו ולהשקיע את המשאבים בניהול מושכל וארוך טווח של השטח – על מנת לשקם את הטבע ולמנוע שריפות עתידיות. כלומר – להשקיע בניהול ההתחדשות הטבעית, ולא לבזבז משאבים על נטיעות מיותרות וחסרות תועלת", ציינו בחברה להגנת הטבע.
עוד סבורים בחברה כי המתווה לשיקום צריך להתבסס על הידע המדעי העדכני, ובעיקר על מסקנות ועדות הבדיקה המקצועיות לשריפות הקודמות – וזאת על מנת להימנע מחזרה על טעויות עבר.
"השיקום חייב להתבסס על יכולת ההתחדשות הטבעית של השטח, על בסיס בנק הזרעים המצוי בקרקע, ולא על נטיעות יזומות. מחקר שבוצע על שיקום יער שער הגיא, לאחר השריפה הגדולה של 1995, הראה כי הטיפול בצמחיה המתחדשת ונטיעת עצים חדשים, לא הביאו לנוף משוקם כפי שתכננו יוזמי השיקום. עוד הראה המחקר, כי שטחים שניטעו, לא התפתחו מהר יותר מאזורים ללא נטיעות, וכי 80% מהעצים בשטח כיום, מקורם בהתחדשות טבעית", כתבו.
מתווה לשיקום השטחים שנשרפו, לפי החברה להגנת הטבע:
1. מתן אפשרות לשטח להשתקם באופן טבעי, תוך התערבות מושכלת, מבנק הזרעים המצוי בקרקע. הניהול ישאף ליצירת שטח מגוון מבחינה אקולוגית ונופית, על מנת לייצר מגוון של בתי גידול. יש להשקיע את מרבית המשאבים, בניהול של ההתחדשות הטבעית של הצומח - תוך שימוש בשיטות שימנעו פגיעה בשטח ומתן מקום לדינמיקה של התהליכים הטבעיים – על מנת להימנע מהיווצרות צמחייה הומוגנית וצפופה, שתקשה על התחדשות גיאופיטים ועשבוניים, ועל מעבר של חיות בר ומטיילים.
2. הימנעות, ככל הניתן, מנטיעות חדשות. נטיעות, אם בכלל, צריכות להתבצע רק לאחר הערכה אקולוגית שתוכיח את נחיצותם. יש להימנע באופן מוחלט מנטיעה של אורנים – אשר בעת שריפה, גורמים להתפשטות מוגברת של האש.
3. הזדמנות לחשיבה מחודשת – אפשרות לתכנון מחדש של המרחב, תוך העצמת נוף של חורש טבעי, בתה, וטראסות חקלאיות קדומות.
4. ניהול על ידי ועדה מקצועית, בהובלת אנשי מדע, תוך הטמעת לקחי העבר. הניהול יבוצע תוך הקמת מערך ניטור וממשק ליצירת בסיס מידע על התחדשות השטח ועל הדרכים לניהולו.
בתוך כך, אקולוג מחוז מרכז של רשות הטבע והגנים, יריב מלחי, אמר השבוע בריאיון לynet כי כדי לסייע לטבע להתאושש מהשריפה, "אנחנו (ברשות הטבע והגנים, נ"פ) נדלל צומח לא רצוי. לדוגמה – עצי אורן נובטים מיד אחרי שריפה. אנחנו מחכים שנתיים-שלוש, ומדללים את האורנים כדי לאפשר מינים שאנחנו מעוניינים בהם, ונוטעים עצים שמאפשרים אתרי קינון לציפורים כגון אלה, אלון וחרוב". כמו כן, האקולוג ציין שברשות הטבע והגנים מבצעים סקרי בעלי חיים. כך הם רואים האם יש מאזן אקולוגי באזור, ופועלים בהתאם. אם זאת, אמר מלחי ש"הכי חשוב זה לתת למערכת לשקם את עצמה. וכדי לתת לה לעשות זאת, כנראה שיהיו מגבלות על מסלולי טיולים שלא נוכל לפתוח גם מסיבות בטיחותיות וגם כדי לתת לטבע להתאושש".
