אירוע כמו זה התרחש מול חופי נורבגיה, לא קרה מעולם באוקיינוס. חוקרי המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס והמכון הנורבגי לחקר ימי הבחינו באירוע הטריפה האוקייני הגדול בהיסטוריה, שהתרחש בשיא עונת ההטלה של הטרוטנית (Mallotus villosus) - דג ארקטי קטן בגודל של אנשובי.
מיליארדי דגי טרוטנית נודדים מדי פברואר דרומה, מקצה יריעת הקרח הארקטית אל החוף הנורבגי, כדי להטיל את ביציהם. קו החוף של נורבגיה הוא גם תחנת ביניים עבור דג הבקלה האטלנטית (Gadus morhua), שמהווה את הטורף העיקרי של הדגים הקטנים, שאורכם נע סביב 25-20 ס"מ.
במחקר, שפורסם לאחרונה בכתב העת Communications Biology, השתמשו החוקרים בטכניקת הדמיה מבוססת גלי קול - Ocean Acoustic Waveguide - לתיעוד התקבצות של דגי טרוטנית לכדי להקה עצומה של כ-23 מיליון פרטים, שהשתרעה על פני יותר מ-10 ק"מ - דפוס התנהגות שטרם נראה כמותו במין זה, אך מסייע לדגים לחסוך באנרגיה על פני מרחקים גדולים.
כאשר להקת הדגים הזו יצרה מעין "נקודה חמה" אקולוגית, דגי הבקלה האטלנטית שהתקבצו בתגובה ללהקה ענקית משלהם, שמנתה כ-2.5 מיליון פרטים, תקפו את להקת הטרוטנית וטרפו תוך שעות ספורות 10.5 מיליון דגים מתוכה - מה שהוכרז כאירוע הטריפה הגדול ביותר שנרשם אי פעם, הן מבחינת מספר הפרטים המעורבים והן מבחינת אזור ההתרחשות.
למרות שאירוע אחד שכזה לא צפוי לאיים על אוכלוסיית הטרוטנית כולה, שכן כלל הדגים שנטרפו מהווים 0.1% מכלל דגי הטרוטנית שמשריצים באזור, הרי ששינויי האקלים גורמים ליריעת הקרח הארקטית להצטמצם, מה שעלול לאלץ את הדגים הקטנים לשחות למרחקים גדולים יותר כדי להטיל את ביציהם, ולהסתכן באירועי טריפה טבעיים גדולים.
מכיוון שדג הטרוטנית משמש כטרף עבור מינים רבים, לרבות הבקלה האטלנטית, ניטור רציף של התנהגותם, ברזולוציה המתקרבת לזו של דגים בודדים ועל פני קנה מידה גדול המשתרע על פני עשרות אלפי קילומטרים רבועים, יסייע למאמצים לשמור על המין ועל בריאות האוקיינוס בכללותו.
"אירועי טריפה טבעיים גדולים יכולים לשנות את מאזן הטורף-טרף המקומי תוך מספר שעות", הסביר פרופ' ניקולס מקריס מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס, שהוביל את צוות המחקר. "זו לא בעיה עבור אוכלוסייה בריאה עם ריבוי מרכזים המפוזרים במרחב או מוקדים אקולוגיים. אבל ככל שמספר הנקודות החמות הללו יורד עקב מתחים אקלימיים ואנתרופוגניים, סוג של אירוע טריפה טבעי במספרים המוניים של מין כה חשוב, עלול להשליך לא רק עליו, אלא גם על המינים הרבים שתלויים בו".
בעבר, הצוות מיפה דגים בודדים ותנועותיהם, אך לא הצליח להבחין בין מינים שונים. במחקר החדש, החוקרים יישמו טכניקה מולטי-ספקטרלית חדשה כדי להבדיל בין מינים על סמך התהודה האקוסטית האופיינית של שלפוחית השחייה (שלפוחית אוויר) שלהם. "לדגים יש שלפוחית שחייה שמהדהדת כמו פעמונים", הסביר פרופ' מקריס. "לבקלה האטלנטית יש שלפוחיות שחייה גדולות בעלות תהודה נמוכה, כמו פעמון הביג בן, בעוד שלטרוטנית יש שלפוחיות שחייה זעירות שמהדהדות כמו הצלילים הגבוהים ביותר בפסנתר".
על ידי ניתוח הנתונים שנאספו באמצעות הטכניקה בה השתמשו החוקרים, הם הצליחו להתחקות אחרי הדגים, לקבוע את מינם ולמפות את תנועותיהם על פי המין בטווחי שטח נרחבים. בשעות הבוקר המוקדמות, הדגים הקטנים עדיין נעו כבודדים לאורך קו החוף הנורבגי, אולם מהרגע בו זרחה השמש, ירדו דגי הטורטנית לעומק האוקיינוס, במטרה לחפש מקום להטיל בו את ביציהם, שם גם התרחש אירוע הטריפה הגדול.
פרופ' מקריס סבור שטריפה כה מסיבית ומתואמת היא תופעה שכיחה באוקיינוס, אם כי זו הפעם הראשונה שאירוע כזה מתועד, כשלו ולעמיתיו למחקר ישנה מטרה חדשה לגבי מחקר עתידי - ניטור הדינמיקה בקנה מידה גדול בין מיני דגים אחרים במימי האוקיינוס.