בימות שיגרה הדבר הראשון שהיינו צריכים לעשות בעקבות השריפות הרבות בצפון היה לצאת לשטח ולערוך סקר באופן מיידי כדי לאפיין את השטחים שנשרפו. אבל עקב הלחימה והמצב הבטחוני הנוכחי, השלב הראשון שנדרש הוא למפות את האזורים השרופים ולאפיין את חומרת השריפה באמצעות חישה מרחוק וצילומים אוויריים.
יער ביריה לאחר השריפות בצפון
(צילום: עובדי ויערני קק״ל )
מהמידע שיש לנו כעת, אנחנו יודעים ששטחים רבים של מרעה ושל יערות שהאדם נטע - נפגעו, חלקים מהם באזורים שניזוקו כבר בשריפות עבר. ממחקרים עולה ששריפות חוזרות מאטות את תהליכי שיקום הקרקע והצומח, ומגבירות את הסיכון לחדירה של מינים פולשים. נוסף על כך, ביער ביריה, שלמעשה עבר כעת שריפה חוזרת, יש שיפועים חדים מאוד, מה שמעלה את הסכנה לסחף הקרקע, שנותרה חשופה למכת טיפות הגשם כשיגיע בחורף הבא.
בין העיר לטבע
במקביל לשריפות בשטחים הפתוחים, שגרמו לנזק גדול עם השפעות שעלולות להראות את אותותיהן בשנים הקרובות, חלק מהשריפות חדרו לתחומי היישובים, כמו בקריית שמונה. לשריפות באזורים המיושבים יש לרוב השפעה דרמטית על חיי הקהילה ועל תחושת הביטחון של האוכלוסייה. במצב הנוכחי, שבו חלק ניכר מהאוכלוסייה מפונה, קשה לאמוד מה תהיה ההשפעה של השריפות הללו בבוא העת, כשיחזרו התושבים לבתיהם.
שריפות בשטחים האורבניים נוטות להתפתח באזורי המעבר, אותם האזורים שנמצאים בין השטחים הפתוחים לשטחים הבנויים, ושמוגדרים לרוב כאזורי הספר האורבני (WUI - Wildland-Urban Interface). לרוב אלו הם האזורים הרגישים ביותר לפגיעה משריפות בשל הסיכון לפגיעה באדם מצד אחד ובמערכת האקולוגית מהצד השני.
בחוט המקשר הזה שבין השטח הבנוי לשטח הטבעי, המערכת האקולוגית מתוארת אף היא כתפר שבין השטח הטבעי והשטח העירוני. כמו במקומות רבים בארץ ובעולם, הצומח באזור הזה הוא צומח מעורב שמורכב מצומח טבעי, כמו עצי חורש ויער ים-תיכוניים בהם אלון ואלה; ומצומח מופר, הכולל צמחי תרבות וצמחים פולשים ממינים שונים, ושגדל לרוב על קרקע שמושפעת מהלחצים, מהפגיעות ומהאיומים שיש בערים לעומת הטבע.
שריפות באזורי הספר האורבניים מתפתחות דרך הצמחייה ודרך מבנים ותשתיות כדוגמת מחסנים, דקים וגגות, שמזינים את השריפה ושלאש קל להיאחז בהם. ניסיונות ההשתלטות על האש בשריפות באזורים אלו הם מורכבים, וקשה מאוד לשקם את השטחים האלה בעקבותיהן. כמות הפסולת הרבה והתשתיות העירוניות שיש להתחשב בהן תורמות לאתגר, וכמובן, כך גם אופי הצומח שבמקום.
מינים פולשים כמו אילנתה בלוטית, שיטה כחלחלה ודודניאה דביקה, וכן צמחי מעזבות וביוב כמו טיון דביק, קיקיון מצוי וסרפד אינם הצמחים שאנחנו שואפים לראות בטבע הישראלי – אך חלק גדול מהמינים הפולשים אוהבים שריפות ומתחדשים טוב אחריהן בין אם על ידי התחדשות מבנק הזרעים בקרקע או התחדשות מצוואר השורש (חלקו העליון של השורש).
הזדמנות לשקם את הטבע?
החדירה של השטח האורבני לתחום הטבעי בדרך כלל פוגעת בבתי הגידול ומשנה את הרכב הקרקע והצומח, ומשפיעה על המערכת האקולוגית כולה. אנחנו עדיין לא יודעים מה יוליד הקיץ הנוכחי, אולם, אין ספק שככל שכמות השריפות תעלה בשל המצב, הפגיעה האקולוגית תהיה רחבה ומשמעותית יותר, וישנה סכנה כי יותר ויותר שטחים שנפגעו בשריפות בעבר יישרפו שוב, מה שיאט את תהליך ההשתקמות.
ייתכן שבעתיד, כשיגיע הזמן לעסוק בשיקום האזורים שנשרפו בצפון, תהיה זו הזדמנות פז לשקם את אזורי הספר האורבניים, כמו אלה שבסמוך לקריית שמונה, כך שנראה שם כמה שיותר צומח טבעי. למשל, ב-2016, נעשה בחיפה הליך ארוך של שיקום שבו, בין היתר, טופלו חורשות שנשרפו בלב העיר, הוצאה פסולת רבה ונעשה טיפול נקודתי במינים פולשים. לשם כך צריך יהיה לבחון איך ייראה השטח בפועל ועד כמה יידרשו עבודות שיקום אקטיביות.
ד"ר נעמה טסלר היא אקולוגית וגיאומורפולוגית מומחית בשריפות יער
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
