מחקר על מין שהתגלה לאחרונה של דג המשתייך לצלקנתאים (Coelacanths) - קבוצה עתיקה של דגים מתקופת הטריאס התיכונה - המכונה "מאובן חי", הראתה כי כמה מינים מקבוצה זו נוצרו תוך זמן קצר, רגע אחרי ההכחדה ההמונית שהתרחשה לפני 252 מיליון שנים, כאשר יותר מ-80% מהמינים הימיים נעלמו מהעולם.
4 צפייה בגלריה
ריפליה היינזפוררי (Rieppelia heinzfurreri) שנחשף בטיצ'ינו שבשווייץ
(איור: Philippe-Wagneur-MHNG)
חוקרים מהמוזיאון לתולדות הטבע של ז'נבה ומאוניברסיטת ז'נבה השוו מאובנים שהתגלו בשניים מבין 26 קנטונים (המדינות) שמרכיבים את הקונפדרציה של שווייץ, כשממצאי המחקר פורסמו בכתב העת Scientific Reports.
צלקנתאים הם דגים מוזרים המוכרים כיום רק משני מינים שנמצאים לאורך החוף המזרחי של אפריקה ובאינדונזיה. סנפיריהם, בין שאר המאפיינים, מראים שבעלי חיים אלה קרובים יותר מבחינה אבולוציונית לבעלי חוליות יבשתיים, מאשר לדגים אחרים.
עצם היותם בעלי סנפירים בשרניים (Sarcopterygii), מראה שהם קשורים יותר לדגי ריאות ולבעלי ארבע רגליים (הכוללים דו-חיים, זוחלים, עופות ויונקים) מאשר לדגים מקריני סנפיר. במהלך 420 מיליון השנים שבהן התקיימה שושלת הצלקנתאים, המינים השונים התפתחו לאט למדי, כל כך לאט עד שהוענק להם הכינוי "מאובנים חיים", שכן מאובן חי הוא אורגניזם אשר כמעט לא השתנה מאז תקופות גאולוגיות קודמות, ושהיצורים הקרובים אליו ביותר נכחדו בדרך כלל.
לפני מספר שנים התברר כי שני מאובני צלקנתאים, שהתגלו בסלעי טריאס באזור גראובינדן (שנקרא גם גריסון) שבמזרח שווייץ, שייכים למין לא מוכר, פורייה מקסקוני (Foreyia maxkuhni), שהתאפיין בגוף קצר מאוד וראש עם בליטה בחלקו העליון.
גילוי ראשוני זה הניע את החוקרים להסתכל על מאובני צלקנתאים אחרים שהתגלו באתר המורשת העולמית של אונסק"ו, הר סן ג'ורג'יו - הר בצורת פירמידה מדרום לאגם לוגאנו בקנטון טיצ'ינו שבדרום שווייץ - שם המאובנים תוארכו לאותה תקופה כמו אלו שהתגלו בגראובינדן. דגימות אלו התגלו באמצע המאה ה-20 והן נשמרות במוזיאון הפלאונטולוגי של ציריך, כשלמעשה הן מעולם לא נחקרו בפירוט בגלל הקושי לפרש אותן ולהגיע באמצעותן לתובנות.
במהלך עבודת הדוקטורט שלו, כריסטוף פרנטה, חוקר בפקולטה למדעים של אוניברסיטת ז'נבה, הוכיח כי מדובר במין חדש של דג מקבוצת הצלקנתאים, שקרוב מאוד מבחינה אבולוציונית למין מגראובינדן, בשם ריפליה היינזפוררי (Rieppelia heinzfurreri). על אף שכמה מאפיינים של המין הזה היו דומים למשנהו, מאפיינים מסוימים היו הפוכים באופן מוזר למדי, שכן לאחד היו סנפירים קטנים ולשני גדולים.
מחקר זה מראה ששני המינים הללו (כמו גם שניים אחרים בעלי מורפולוגיה קלאסית יותר) הם חלק מהתפתחות אבולוציונית קטנה, כלומר היווצרות של כמה מינים בזמן קצר ובמרחב קטן. תופעה זו נצפית בקבוצות מסוימות של אורגניזמים, אך זוהתה לראשונה בקרב הצלקנתאים.
ההכחדה ההמונית הגדולה ביותר ב-500 מיליון השנים האחרונות התרחשה לפני 252 מיליון שנים, כאשר יותר מ-80% מהמינים הימיים נכחדו עקב התפרצויות געשיות ענקיות (אם כי ישנן סברות לפיהן מדובר בפגיעת מטאוריט). אירוע זה, שנקרא הכחדת פרם-טריאס, היה כל כך משמעותי בעוצמתו עד כדי כך שהוא זכה לכינוי "המוות הגדול".
4 צפייה בגלריה
מאובן וניתוח של חלקי הגוף של הצלקנת ריפליה היינזפוריי (Rieppelia heinzfurreri) שנחשף בטיצ'ינו שבשווייץ
(צילום: Scientific Reports)
הצלקנתאים שאותרו בשווייץ, חיו כ-10 מיליון שנים לאחר האסון הזה. שניהם גם יחד היוו עדות לכך שהצליחו לשרוד ולתעל את התנאים של סביבת כדור הארץ לאחר ההכחדה ההמונית כדי להתפתח לצורות ייחודיות לאורך ההיסטוריה שלהם. כעת, צוות בהובלתו של ד"ר ליונל קאווין מהמוזיאון לתולדות הטבע בז'נבה עומל על מחקרי המשך אודותיהם של הצלקנתאים הפוסט-אפוקליפטיים המוזרים מהטריאס, על ידי תיאור מאובנים חדשים שהתגלו במקומות שונים ברחבי העולם ועל ידי התבוננות במאפיינים הגנטיים הפוטנציאליים שלהם, על בסיס השוואות עם הגנום של בעלי חוליות של ימינו.
