בתוך בית בחלק המזרחי של מחנה הפליטים נוסרייאת, במרכז רצועת עזה, רובץ אובה, כלב מלינואה גזעי, בן שש. הוא נח לו על שטיח, מנצל את ההפוגה בפעילות כדי לנקות קצת את הראש. בכל זאת, לא קל להיות מילואימניק.
לכוחות הביטחון יש לא מעט כלבים בשירות סדיר, אבל אובה הוא כנראה אחד היחידים שהוקפץ למילואים. איך זה קרה? הבעלים שלו, עדי חזות, שירת ביחידת עוקץ. כשהשתחרר, הוא לקח איתו מהיחידה גור קטנטן, צאצא של אחד מכלבי עוקץ.
חזות אימן את אובה לשמש ככלב שמירה ותקיפה, והשניים אף עובדים יחד בחברה שמספקת שירותי שמירה לחקלאים בצפון הארץ. "זה כלב שמגיע משושלת צה"לית מפוארת", מתגאה חזות, "לא היססתי לקחת אותו איתי למילואים והוא אכן תורם לנו המון".
חזות מסביר כי ב"אזרחות" אובה מריח גנבי אבוקדו ותירס מקילומטרים, רודף אחריהם בשטח ומבריח אותם. "הוא רגיל לעבודה בשדות ומטעים", אומר חזות בעודו אוחז ברתמת הגב של אובה, שמביט בנו בחשדנות וחושף כלפינו שיניים, "אבל כאן הוא מסייע לנו בסריקות ואיתור מחבלים ואמל"ח בבניינים חשודים. הוא איתי במילואים מאוקטובר, שנינו מפסידים ימי עבודה, אבל אין ברירה – זו המלחמה של כולנו".
