האריות באפריקה נחשבים לבעלי חיים אייקוניים. יחד עם זאת, אוכלוסיות האריות ביבשת סובלות מירידה חדה, עד כדי כך שיש מדינות ביבשת השחורה שבהן לא ניתן למצוא כיום ולו אריה אחד. כעת, מחקר ראשוני מסוגו חושף את הסיבות למצב העגום ואף מספק מספר פתרונות שעשויים לסייע במאמצי השימור של מי זכה לכינוי "מלך החיות", לפני שיהיה מאוחר מדי.
המחקר החדש, שפורסם בכתב העת Communications Earth & Environment, חושף נתונים מדאיגים על דלדול אוכלוסיות של אריות באפריקה, אך גם מספק תובנה חדשה לגבי אסטרטגיות השימור שלהן. המחקר, שאותו הובילו פרופ' איימי דיקמן מהיחידה לשימור חיות בר (WildCRU) באוניברסיטת אוקספורד וסמנתה ניקולסון מקרן חיות הבר בסכנת הכחדה שפעילה בדרום ומזרח אפריקה, יחד עם 32 עמיתי מחקר נוספים מרחבי העולם, מהווה מאמץ נוסף שמטרתו להציל אריות ברחבי אפריקה.
על פי הנתונים כיום נותרו רק כ-25-20 אלף אריות בטבע - נתון שמהווה ירידה חדה לעומת המצב שהיה לפני 100 שנים, אז היו בסביבות 200 אלף אריות בטבע. מאז ועד היום, הצטמצם בית הגידול של בעל החיים שזכה לכינוי "מלך החיות", שכן 90% משטחי המחייה שלו באפריקה נפגעו, עד כדי כך שב-25 מדינות ביבשת זו ניתן למצוא אריות.
"אריות הם אחד המינים האייקוניים ביותר בעולם, אך הם סופגים פיחות הרסני במספרם. ניתוח מקיף זה הוא הראשון שבחן את גורמי הסיכון האקולוגיים והסוציו-פוליטיים כאחד, אשר מאיימים על אוכלוסיית האריות באפריקה. מחקר זה מדגיש את התפקיד החשוב שלא יסולא בפז שפוליטיקאים, כלכלנים, מומחי פיתוח ואחרים צריכים למלא כדי לשמור על אריות ומגוון ביולוגי אחר", אמרה פרופ' דיקמן.
ממצאי המחקר מוכיחים בבירור שגם כאשר הן באותו הגודל, אוכלוסיות האריות עשויות להיבדל זו מזו בפגיעותן עקב גורמי סיכון אקולוגיים וסוציו-פוליטיים. "דוגמה לכך ניתן לקבל במדינות סודן ובנין, שם יש אוכלוסיית אריות ידועה אחת, עם מספר פרטים כמעט זהה. יחד עם זאת, האוכלוסייה של בנין חיה באזור שימור חוצה גבולות (בשיתוף עם שתי מדינות שכנות), כשבנוסף לכך בנין היא מדינה יציבה ומשגשגת יחסית לסודן, שבה אוכלוסיית האריות גובלת לזו שבאתיופיה ממזרח", הסביר ד"ר אנדרו ג'ייקובסון ממכללת קטואבה בצפון קרוליינה, שנמנה על מחברי המחקר.
לדבריו, המצב בסודן פוגע ביכולתם של שומרי הפארק להבטיח את שלומם וקיומם של האריות, בין היתר בגלל שהפסקות האש לא מיושמות במציאות. "השוואה זו מדגימה מדוע יש להתחשב בגורמים אקולוגיים וסוציו-פוליטיים כאחד במטרה לבלום את הירידה החדה במספר האריות באפריקה", הסביר ד"ר ג'ייקובסון.
מחברי המחקר זיהו ומיפו אוכלוסיות בר של אריות באפריקה, כשלאחר מכן חילקו את הפגיעה בהן על פי היבטים אקולוגיים וסוציו-פוליטיים. החוקרים הסיקו שאוכלוסיית אריות קטנה יותר או חיכוך רב יותר בין בני אדם לאריות היו מהגורמים המובילים בפגיעה אקולוגית גבוהה יותר, בעוד שרמות גבוהות יותר של שחיתות או תמ"ג נמוך יותר לנפש תרמו לפגיעה פוליטית-חברתית רבה יותר.
לכן, הודגשו ההשפעות האקולוגיות והאנתרופוגניות על אוכלוסיות שונות, תוך שימת לב היכן לתת דגש רב יותר מבחינת משאבים על מנת להגן על האריות בטרם ייכחדו אזורית. "לחלק מהאוכלוסיות עשויה להיות בסופו של דבר מידה דומה של פגיעות, אבל מאיומים שונים. לפיכך, בעוד שעל פני השטח אוכלוסיות האריות בסודן ובבנין עשויות להיראות דומות, הן כנראה זקוקות לרמות שונות של השקעה כדי שמאמצי השימור יישאו פרי. הזרמת כספים לשימור האריות בסודן עלולה להיות לא יעילה, זאת מכיוון שיש לטפל ראשית בהיבט הפוליטי-חברתי במדינה זו, כמו למשל מלחמת האזרחים שמתחוללת בשטחה מזה שנים רבות", הסבירה פרופ' דיקמן.
חשוב להדגיש כי איומים אנתרופוגניים - שמקורם בפעולות האדם ובהשפעותיהן על הטבע - גוברים במהירות ומשפיעים ישירות במיוחד על הטבע באפריקה, כך ששימור חיות הבר בכלל והאריות בפרט הינה משימה מאתגרת ולא פשוטה כלל. עם איומים שנגרמו על ידי בני האדם כמו פגיעה בבית הגידול, ציד בלתי חוקי וקונפליקט שנוצר בין האדם לחיות הבר, אריות נדחקים יותר ויותר אל סף ההכחדה.
יחד עם זאת, נעשים מאמצים משמעותיים כדי לעצור את תמותת האריות, כשלעיתים מאמצי השימור זוכים להצלחה מסוימת, כמו הרחבת אוכלוסיות האריות בפארק הלאומי ניוקולו-קובה שבסנגל ובפארק הלאומי גורגונגוסה שבמוזמביק (אם כי מדובר בטיפה בים).
יש לציין שכמעט כל האריות שנותרו באפריקה נמצאים במדינות שמהוות רבע מהמדינות העניות בעולם, זאת לאחר שבמדינות פחות עניות, באזורים שמדרום לסהרה, בצפון אפריקה ובמזרח התיכון, לא נותרו מהם עוד פרטים. על פי ההערכות, ייתכן שיהיה צורך ביותר ממיליארד דולר מדי שנה כדי להגן על אוכלוסיות האריות הקיימות בתוך אזורים מוגנים, אולם מחברי המחקר טוענים כי העלויות להגנה על כל האריות באפריקה קרובות יותר ל-3 מיליארד דולר בשנה.
בשורה התחתונה, מחקר זה מדגיש את האחריות המוסרית של מדינות עשירות יותר בסיוע רב יותר למאמצי ההגנה על האריות באפריקה, זאת בנוסף לאחריות הקולקטיבית העולמית שמטרתה להבטיח שהאריות ימשיכו לשוטט בטבע גם בדורות הבאים, לפני שיהיה מאוחר מדי.
