קשר חייתי: ד"ר ליז מורגוליס
(צילום: ירון ברנר ורועי עידן, עריכה: אמיר ג'ורג'י )
אם טרנטולה, פרוונית שחורה או ארסן חום נמצאים ברשימת הסיוטים הגדולים ביותר שלכם, אולי כדאי שתחשבו פעמיים לפני שתבקרו את ד"ר ליז מורגוליס במקום עבודתה. הצטרפנו למורגוליס, חוקרת פרוקי הרגליים שמגדלת בין היתר עכבישים לתצוגות במוזיאון הטבע ולמחקר בקורסים באוניברסיטת תל אביב, ליום עבודה שיגרתי. בין היתר היא המחישה לנו איך מרגישים כשפוגשים עכבישי ענק מקרוב. מאוד קרוב.
בחדר קטן בין תצוגות החיות בגן הזואולוגי בתל אביב מסתתר חדר מרתק, שבו עשרות חרקים מחכים מדי יום למורגוליס. הרושם הראשוני שתקבלו מהחוקרת עלול להטעות אתכם. "לפעמים מסתכלים עליי ואומרים, איך בחורה קטנה כמוך מתעסקת עם עכבישים וחרקים, שאגב עוד יותר קטנים ממני. אני עונה להם שזה הדבר הכי מעניין לדעתי", היא אומרת בחינוך. מורגוליס התאהבה בחרקים כבר בגיל צעיר, לדבריה תמיד היו קוראים לה אם יש איזה ג'וק או חרק אחר בסביבה. בזמן הלימודים לתואר הראשון היא גידלה טרנטולה בחדר המגורים שלה במעונות, מה שהבטיח לה שאף אחד לא ירצה לחלוק איתה את החדר. "זה סידור שהיה לי מאוד נוח", היא אומרת. ב-11 שנים האחרונות, היא אחראית על גידול פרוקי הרגליים במוזיאון הטבע ובחדרה בגן הזואולוגי הצמוד למוזיאון היא דואגת מקרוב לכל העכבישים, מהקטן ועד הגדול שביניהם.
ברוב המקרים העכבישים גדלים בכותלי התצוגה, אבל לעתים מורגוליס יוצאת גם לימי שטח לאסוף עכבישים חדשים לאוסף או למחקר שדורש זאת. כך קרה במקרה של האלמנה השחורה, שהחוקרת אספה מקיסריה ימים אחדים לפני שנפגשנו. "הפעם זה לא היה כל כך פשוט", היא אומרת. "האוכלוסייה לא הייתה גדולה כמו שקיוויתי, במהלך היום החם היה צריך להשקיע שם כמה שעות טובות, אבל זה היה שווה את זה וריגש אותי למצוא אותם".
אז איך תופסים אלמנה שחורה? מורגוליס מסבירה: "הורדתי אותה עם המתווה (הכורים שמשמשים כבית) שלה, לתוך כלי מתאים ואז את המתווה גזמתי עם מזמרה, ביחד עם הצמחייה שהיא הייתה עליה".
וחזרה למעבדה. האלמנה השחורה עברה למשכנה החדש והצטרפה לאוסף העכבישים, שעליו אחראית מורגוליס. האוסף מתהדר בעכבישים מיוחדים במינם כמו הפרוונית השחורה, נקבת סרבולן - סרבולנית, כה גדולה שהיא מסוגלת להתפרש על כף שלמה, ארסן חום, פטמתן ועכבישים נוספים, בניהם הקשישה שבחבורה, הטרנטולה שנמצאת במעבדה כבר מעל עשור, עוד מלפני שהיא התחילה לעבוד שם. מורגוליס דואגת לטפל במסירות בעכבישים כדי שיכולו להאריך ימים.
מורגוליס לא חוששת שהעכבישים יפגעו בה. "אלמנה שחורה סביר להניח שלא תגרום למוות, אבל אולי יכול להיות שכן לאנשים שרגישים", היא אומרת. "ארסן חום יכול לגרום לפצע שנגרר לנמק אם לא מטפלים בזה, זה דורש טיפול רפואי די בסיסי. אגב, נקודה חשובה היא שלעכבישים אין עוקץ. בגלל זה אם עכביש עושה משהו למישהו זה לא 'נעקץ', זה "ננשך" כי הוא נושך עם סוג של שיניים שיש לו. עכביש גם לא ימהר לנשוך, הוא יעשה את עצמו מת, הוא ינסה לברוח, הוא יעשה כל דבר כדי לא לנשוך ורק באמת כשאין לו ברירה הוא יעשה את זה ויש מעט מאוד מינים של עכבישים שבאמת באמת מסוכנים לנו".
לדבריה, אין לה עכביש אהוב במיוחד. "אני חושבת שאני אוהבת את כולם באותה מידה", היא אומרת. "יש עכביש שלא נתקלתי בו לצערי באופן אישי, אבל הוא מאוד מעניין. הוא נמצא באוסטרליה ונקרא Peacock spider. זה עכביש קופצן שהזכר עושה מופע חיזור בפני הנקבה והבטן שלו מזכירה קצת זנב של טווס והוא באמת עושה מן ריקוד כזה. חפשו את זה באינטרנט, יפה מאוד".
ומה אומרים קרוביה של מורגוליס על העבודה הבלתי שגרתית? "המשפחה שלי לא ממש מתעניינת במה שאני מתעניינת בו", היא מודה. "אבל אם הם מוצאים משהו שהם לא יודעים לזהות - אז הם ישר שולחים לי תמונה".
בסיום הריאיון שאלנו את החוקרת למה התדמית של העכבישים שלילית. "לדעתי לרוב אנשים נוטים לפחד מעכבישים כי הם לא יודעים מה זה", היא השיבה. "התגובה הראשונית היא 'אוי לא, להרוג את זה!' או במקרה הטוב יותר לברוח מזה. לדעתי זה קורה בגלל שאנשים לא מכירים עכבישים והרבה דברים אחרים והרבה פעמים חוסר ידע מוביל לפחד. גם הקולנוע מעבר לסדרת 'ספיידרמן' בהחלט עשה שירות רע לעכבישים. הייתי רוצה שאנשים יתעניינו בעכבישים ובחרקים וברגע שהם יגלו עניין, אז אולי הם יקראו דברים נכונים ולא רק אמונות טפלות וצ'יזבטים. הייתי רוצה גם שידעו ויזכרו שהרוב המכריע של העכבישים לא מסוכן לנו וגם שכל העכבישים יעשו הכל רק כדי לא לנשוך אותנו, ולא צריך לצאת מדעתנו כשאנחנו נתקלים בעכביש".
