פארק תמנע, אחד האתרים הארכיאולוגיים המוכרים בדרום הארץ, ידוע בממצאים הרבים של תעשיית הנחושת שהתקיימה במקום החל מהאלף השישי לפנה"ס. כעת, צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים חושף לראשונה את משמעות חרותות הסלע העתיקות באזור, בעזרת טכנולוגיה דיגיטלית תלת-ממדית מתקדמת.
ממצאי המחקר, שפורסמו לאחרונה בכתב העת Journal of Archeological Method and Theory בשיתוף פארק תמנע, מכון לב וקרן צ'ארלס ו. וילסון, מגלים בחירות מכוונות של החורתים – אשר התבססו בעיקר על שיקולים חזותיים ורעיוניים, ולא טכניים בלבד.
5 צפייה בגלריה
חרותת הסטלה: מודל תלת-ממדי עם הדגשת קווים (א); תצלום (ב). הדגשת הקווים החרותים מבוססות על המחקר האנליטי של המיקרומורפולוגיה
(צילום: לירון נרונסקי)
כבר עשרות שנים שחוקרים מכל רחבי העולם מנסים לפענח את משמעותן של מגוון החרותות הממוקמות בפארק תמנע מהמאות ה-14 עד ה-12 לפנה"ס. כעת, באמצעות סורקי תלת-ממד מתקדמים ותוכנה ייחודית שפיתחו, צוות המחקר בהובלת פרופ' ליאור גרוסמן והדוקטורנטית לנה דובינסקי מהמעבדה לארכיאולוגיה חישובית, ערך השוואה בין טכניקות החריתה השונות וחשף את הפרטים המורכבים והרעיונות התרבותיים שהניעו את תהליך היצירה.
"המחקר שלנו מתמקד בשתי חרותות מרכזיות בפארק – חרותת המרכבות, החרותה הגדולה ביותר באזור, וחרותה העשויה לפי תכתיבים של קאנון מצרי, המתארת את גדולי הפרעונים", הסבירה דובינסקי. לדבריה, "ערכנו השוואות של הטכניקות שבהן נעשה שימוש בחרותות אלה, לצד בדיקה של סימני כלי העבודה במכרות הנחושת באזור. התוכנה החדשנית שפיתחנו סייעה לנו להפיק מודלים דיגיטליים של החרותות ברמת דיוק גבוהה, ולאפיין את השפה הגרפית והניואנסים התרבותיים של חברות עתיקות – לא רק על בסיס התבוננות, אלא בהסתמך על ניתוח טכנולוגי מתקדם".
5 צפייה בגלריה
פיזור טכניקות בדימוי אדם HF60, כדוגמה לחלוקת טכניקות הנפוצה ביותר בדמויות האדם בחרותת הכרכרות
( צילום: האוניברסיטה העברית)
5 צפייה בגלריה
מסלול אנליטי ה מסומן על קווים החרותים המהווים את HF60 - מתוך חרותת הכרכרות
( צילום: האוניברסיטה העברית)
5 צפייה בגלריה
חרותת הכרכרות: מודל תלת-ממדי (א); תצלום של פרט (ב); חריתת הכרכרות עם הקוים מודגשים (ג). ההערות מבוססות על המחקר האנליטי של המיקרומורפולוגיה
(צילום: גדי קדם)
ממצאי המחקר מגלים כי החלטות החורתים אינן מבוססות רק על אילוצים טכנולוגיים, אלא גם על שיקולים חזותיים ורעיוניים. פרופ' גרוסמן אמרה: "הצלחנו לזהות בחירות מכוונות של היוצרים, שמעצבות את הנראות של הקווים החקוקים ומשקפות רעיונות תרבותיים עמוקים יותר". דובינסקי מוסיפה: "כך למשל, זיהינו שבזמן שדימויי המרכבות והחיות נעשו בטכניקה אחידה, דימויי האנשים נעשו בשילוב מספר טכניקות כשהראש והגוף הם האלמנטים הדומיננטיים של הדימוי. באמצעים חישוביים הצלחנו לאפיין שפה ויזואלית ייחודית".
לדברי החוקרים, הממצאים לא רק חושפים את הסודות מאחורי החרותות העתיקות, אלא גם מציעים כלים חדשים למחקר ארכאולוגי עתידי. "השיטה שלנו מאפשרת לזהות מאפיינים שעין אנושית אינה יכולה לראות, והיא עשויה לשמש כלי עזר למחקרים נוספים בתחום הארכאולוגיה ותולדות האומנות להבנה טובה יותר של המורשת התרבותית האנושית", סיכמה פרופ' גרוסמן.
