בחודש אפריל אשתקד התפרסם מחקר, בין היתר כאן ב-ynet, שבו נחשפה תגלית מדהימה. חוקרים בפולין גילו 200 שנה אחרי שמומיה הובאה לוורשה ממצרים כי לא מדובר באיש דת, אלא באישה שהייתה בחודש השביעי להריונה.
כעת מחקר נוסף חושף כיצד השתמר העובר החנוט ברחמה של אמו, שהלכה לעולמה לפני כ-2,000 שנה.
על פי מחקר חדש שהתרכז סביב המומיה המסתורית הזאת, מדענים גילו כי תהליך הכבישה, ההחמצה, של הגופה בעת התפרקותה, סייעו בעצם לשמור על העובר.
הם הסבירו כי הגוף הופך לחומצי יותר, ריכוזי אמוניה עולים עם הזמן, אין גישה לאוויר וחמצן והתוצאה הסופית היא רחם אטום כמעט הרמטית.
לא רק שזה מדהים, אלא שהתוצאות של המחקר הנוכחי והקודם מצביעות על כך שאולי מומיות הרות נוספות עשויות להסתתר במוזיאונים שונים ברחבי העולם, על ידי התבוננות מדוקדקת ברקמות הרכות, כפי שעשו במחקר זה.
דילגו על ארוחת הצהריים? שימו לב לסרטון הנדיר הזה ובו קבוצת אורקות (קטלנים) חסה על חייו של לווייתן גדול סנפיר מול חופי מערב אוסטרליה.
לא ברור מדוע האורקות התקרבו אליו מלכתחילה, כיוון שהם מתקרבים בדרך כלל, בלהקה, כשהם מחפשים לאכול או לתקוף. בקבוצות גדולות האורקות יכולות להפיל טרף גדול בהרבה מהם, אבל מסיבה מסוימת שאינה ידועה לנו, הלווייתן נמלט ללא פגע, כמו שניתן לראות בתמונות.
אז האם הם עשו זאת בגלל לבם הטוב? כנראה שיש גבול לחדשות הטובות – ומומחים טוענים שיכול להיות שמדובר בתזונה לפי מזג האוויר, וכי הלווייתן "מחוץ לעונה", או שהם פשוט היו שבעים.
עם זאת, לאורקות אזורי מוח מפותחים שקשורים גם לאמפתיה ורגש, אבל אין דרך לדעת כיצד זה בא לידי ביטוי, בטח שלא בסרטון הזה.
ושימו לב להשגחה העליונה הזאת שמקבל שחקן הטניס האיטלקי יאניק סינר, אחרי שהגיע לרבע גמר אליפות אוסטרליה הפתוחה עם ניצחון על המתמודד המקומי בשמינית הגמר.
במהלך ריאיון שלאחר המשחק, על כובעו של השחקן נח פרפר, שנשאר איתו לאורך כל השיחה. במהרה תשומת הלב הלכה לחבר המעופף ולא למנצח הטרי, אבל אפשר לומר ששניהם עפו על עצמם.
מבזק החדשות הטובות מתפרסם בימים ראשון, שלישי וחמישי