שני חוקרים מאוניברסיטת הרווארד התפרסמו לאחרונה בעקבות מאמר יוצא דופן שכתבו ב-New England Journal of Medicine, שבו תקפו את כתב העת הרפואי הנחשב והוותיק בעולם על התנהלותו בתקופת הנאצים. המחקר שלהם, שזכה לתהודה רבה בעולם הרפואי ומעבר לו, הראה כי NEJM שיבח את שיטות הרפואה הנאציות, וגם ראה באפליה נגד יהודים "לא רלוונטית לעומת שינוי סביר שמקדם את המדע”.
כעת, צמד הכותבים, ההיסטוריונים הרפואיים פרופ׳ ג׳ואל אבי-ראצ׳ד ופרופ׳ אלן ברנדט, משווים את השתיקה של כתב העת לגבי זוועות הנאצים לפעולות ישראל בעזה, ודורשים ממנו לפרסם מאמרים שיחשפו את העוולות שנעשות לפלסטינים. העורך הראשי של כתב העת הגיב לדברים ואמר כי אינו מתנגד לרעיון.
שני המחברים הוזמנו לסימפוזיון של כתב העת באוניבריסטת הרווארד ביום רביעי האחרון, בנושא "השורשים ההיסטוריים של אי צדק ברפואה", שנועד להציג את ממצאי מחקריהם. הם ניצלו את ההזדמנות כדי לקרוא ל-NEJM לא ״לשחזר את טעויותיו היום״.
פרופ׳ אבי-ראצ׳ד תהתה בפני הקהל ובפני עורך כתב העת, שלקח גם הוא חלק בפאנל, "האם שתיקת כתב העת בנוגע לריסוק מערכת הבריאות בעזה, בנוגע למתקפה הבלתי פוסקת של ישראל על עובדי שירותי הבריאות, בנוגע ליצירת אסון בריאות ציבורי והומניטרי, ובנוגע להפיכת רעב לכלי מלחמה - דומה או שונה לשתיקתו בתקופת השואה? מה מסביר את מחיקת מצוקתם של הפלסטינים בדפי כתב העת? למה אנחנו מתכוונים בקביעות הפוליטיות של הבריאות אם אנחנו מתעלמים בדיוק מהמצוקה, הבריאות והרווחה של אוכלוסיות מודרות ופגיעות?".
לדבריה, ההרס בעזה הוא חלק מ"שחיקה משמעותית של החוקים והמסגרת ההומניטרית הבינלאומית שנולדו ממלחמת העולם השנייה ואחרי זוועות השואה". היא ציינה שלא בכדי המאמר שלה עם ברנדט "עורר תגובות כה חזקות בקרב רופאים, מומחי בריאות הציבור, אנשי בריאות, והציבור הרחב שנחרד בצדק משתיקת כתב העת בנוגע לסבלם של הפלסטינים". היא קראה למלחמה בעזה ה"משבר הנורא והמוסרי ביותר של זמננו", ואמרה שתפקידם של היסטוריונים, כתבי עת רפואיים ואוניברסיטאות להתבטא ולעלות שאלות כדי להתחשב בעבר ובהווה שלהם.
"מה שקורה היום בעזה הוא חסר תקדים. זה עולה בהרבה על הפרות ׳הניטרליות הרפואית׳ שנראו באל סלבדור, צ'ילה, ניקרגואה, גואטמלה, סוריה, סודן או אוקראינה", אמרה פרופ׳ אבי-ראצ'ד. "אנחנו עדים היום לאותה התמקדות מכוונת ושיטתית נגד אנשי שירותי הבריאות, לא רק בעזה, אלא גם בלבנון, שם הסכסוך השתנה והתפתח".
אחד הנוכחים באולם ניסה לחלוק על טענותיה וסיפר כי משפחתו חיה בישראל מאז קום המדינה, ושבתו איבדה חבר קרוב במהלך המתקפה ב-7 באוקטובר. הוא טען כי הנייטרליות הרפואית נהרסת על ידי שני הצדדים, ודיבר על סירובו של החמאס לאפשר גישה לשירותי רפואה של הצלב האדום לחטופים, כנדרש על פי הדין הבינלאומי. הוא גם ציין כי חמאס משתמש בבתי חולים כבסיסים לפעילות הצבאית שלו.
פרופ׳ אבי-ראצ'ד ביטלה את דבריו, ואמרה כי "הרעיון שטיפול של לוחמים או חמושים בבית החולים מהווה הצדקה או עילה להפציץ אותו, ועל ידי כך לגרום עוד יותר נזק - זה בדיוק התירוץ שהפשיסטים השתמשו בו היסטורית כטיעון להפציץ את בתי חולים באתיופיה בשנות ה-30".
היא המשיכה ואמרה כי "הפכנו למושאי מחקר בניסוי חולני. נשק חדש נבדק, נלמד ומשתכלל על חיים שניתנים לבזבוז, באישור הדמוקרטיות החזקות ביותר במערב. האם המלחמה המתפתחת היא חלק מהרחבת ארץ ישראל, עם יותר ויותר התנחלויות בלתי חוקיות, שמונעת על ידי המשיחיות של ממשלת הימין הקיצוני של בנימין נתניהו? האם ניתן להסביר זאת בטראומה המתמשכת של השואה שעדיין נמשכת דורות מאוחר יותר, עם העברה מטרידה של שנאת הנאצים לשנאת 'ערבים' שלא היה להם שום קשר לשואה מלכתחילה?"
ד״ר אריק רובין, העורך הראשי של ה-New England Journal of Medicine, הגיב לטענות הכותבים ואמר כי העובדה שכתב העת טרם פרסם עבודות על המלחמה בעזה, "לא אומרת שלא נפרסם", וכי הוא פתוח לרעיון. אך עם זאת הוסיף כי זה אתגר לא פשוט למצוא "קול ייחודי" בנושא.
"לדעתי זה לא מספיק להגיד 'התקפות על בתי חולים זה רע'. זה נאמר בכל מקום, אנחנו לא קול ייחודי באמירה הזאת. לא מספיק לומר ש׳ניטרליות רפואית׳ היא ערך חשוב", אמר רובין. "אז מה אנחנו יכולים לומר שישנה את החשיבה של אנשים? נשמח להיות מסוגלים ליצור פרספקטיבה ייחודית. אני חושב שעדיין לא ראינו את זה וזה מה שאנחנו מחפשים".
הוא גם הכיר בעובדה כי פרסום מאמר כזה יכול להוביל לביקורת חריפה, כמו שחווה כתב העת אחרי פרסום המאמר של אבי-ראצ׳ד וברנדט על השתיקה, והעידוד, של ה-NEJM מול זוועות הנאצים. לדבריו, מספר קוראים ביטלו את המנוי שלהם במחאה על המאמר, והמחלוקת סביב עזה הרי טעונה עוד הרבה יותר.
המאמר של אבי-ראצ'ד וברנדט, “הנאציזם וכתב העת", זכה כאמור לתשומת לב רבה לאחר פרסומו במרץ האחרון ולסיקור תקשורתי נרחב ברחבי העולם. הפרופסורים כתבו כי ״כתב העת היה חריג בסיקור הספורדי שלו על עלייתה של גרמניה הנאצית ולעיתים קרובות פשוט התעלם מהשפל הרפואי של הנאצים, כמו הניסויים הנוראים שנערכו בתאומים באושוויץ והתבססו בעיקר על 'תורת הגזע' המזויפת של אדולף היטלר".
לדבריהם, כתב העת נתן "תשומת לב שטחית ואידיוסינקרטית" (ייחודית, לא צפויה או מובנת – ד"א) לזוועות שבוצעו בשם המדע על ידי הנאצים, בניגוד בולט לשני כתבי עת מדעיים מובילים אחרים – Science ו-Journal of the American Medical Association – שסיקרו את המדיניות המפלה של הנאצים לאורך כהונתו של היטלר, והביעו דאגה לגבי "הדיכוי המוחלט" של יהודים, שהתרחש לא רק ברפואה אלא גם במשפטים, באמנויות ובמקצועות אחרים.
לעומתם, ה"ניו אינגלנד", נטען במאמר, לא פרסם מאמר "שדיבר במפורש" על הזוועות הרפואיות של הנאצים עד 1949, ארבע שנים לאחר סיום מלחמת העולם השנייה. שני החוקרים כן מצאו לעומת זאת בארכיונים מאמר ששיבח את שיטות הרפואה הנאציות: "שינויים אחרונים בביטוח הבריאות הגרמני תחת ממשלת היטלר", חיבור משנת 1935 שנכתב על ידי האמריקני ד"ר מייקל דייוויס, דמות משפיעה אז בתחום הבריאות, וגרטרוד קרוגר, אחות מגרמניה.
פרסום המאמר של החוקרים בגיליון מרץ היווה סוג של הכאה על חטא, כחלק מסדרה של מאמרים בכתב העת, שנועדו להציף גזענות וצורות אחרות של דעות קדומות בממסד הרפואי. "למידה מטעויות העבר שלנו יכולה לעזור לנו להתקדם", אמר אז העורך רובין. "מה אנחנו יכולים לעשות כדי להבטיח שלא ניפול לאותם סוגים של רעיונות מעוררי סלידה בעתיד?"
