כמו כל מדינת ישראל, גם סוכנות החלל הישראלית הופתעה עם פרוץ המלחמה ב-7 באוקטובר 2023. רבים מעובדיה נקראו למילואים, בהם מנהל הסוכנות, תא"ל אורי אורון, לשעבר טייס קרב, מפקד טייסות וראש להק המודיעין, שבילה חלק ניכר מהחודשים הראשונים של המלחמה בשירות פעיל.
כשחזר למשרדי הסוכנות, הבין שהקיצוצים בתקציב המדינה לא פסחו על סוכנות החלל, השייכת למשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, אף שגם בימים כתיקונם מדובר בתקציב זעום למדי. "בממוצע תקציב סוכנות החלל הוא כ-90 מיליון שקלים בשנה, ואני מעריך שנספוג השנה קיצוץ של כ-30 אחוז. האתגר הוא לראות בזה הזדמנויות", אמר אורון בראיון לאתר מכון דוידסון, לרגל שבוע החלל הישראלי. "בעקבות הקיצוץ שינינו את התוכנית האסטרטגית, ואנו ממקדים את המאמץ בנושאים שיחזקו את תעשיית החלל הישראלית".
צורך לאומי
במאבק מול הקיצוץ, התעקש אורון כי המדינה לא תפגע במענקי החלל של רשות החדשנות, המיועדים לתמיכה בחברות מבטיחות. "אישרנו לחמש או שש חברות לקבל את המענקים האלה. מדובר רק בכמה מיליוני שקלים, אבל זה סכום שיכול להיות משמעותי לחברות קטנות. מעבר לכך, יש פה הצהרת תמיכה של המדינה בחברות האלו: כשהיא נותנת כסף זו הצהרת אמון בפני המשקיעים שלהן".
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הבזים החכמים מהאיים
החלבונים המפתיעים של חיסוני ה-mRNA
פיזיקה של תאונות דרכים
אך הכסף הזה הוא רק מעט ממה שהמדינה צריכה להשקיע בתחום החלל, טוען אורון. "אנחנו חייבים להסתכל על החלל כמשאב לאומי, ובראייה לאומית, וזה מאוד חסר לנו", אמר. "מדינה לא יכולה לקדם את עצמה בלי משאבים בתחום החלל. זה יכול להיות קטר ומנוע צמיחה, אבל לא נהפוך את זה למציאות בלי הסתכלות לאומית, ובלי החלטה לאומית, של הממשלה".
אחוז מטריליון
בחודשים שלפני המלחמה השלימה סוכנות החלל גיבוש מתווה רב שנתי למימוש ארבע המטרות העיקריות שלה. את המטרות ניסח אורון, שלא הסתפק בהגדרת התפקיד המעורפלת של הסוכנות "לקדם את המטרות הלאומיות של ישראל בתחום החלל האזרחי".
"ניסחנו ארבע מטרות: להקים בישראל תעשיית חלל בת-קיימא, צומחת יותר ממה שהמשק צומח; לקדם ולטפח את המדע, המחקר והפיתוח בתחום החלל; לחזק את המעמד הבינלאומי של ישראל בתחום החלל; ולטפח את ההון האנושי שעוסק בתחום", אמר אורון. "בכל מטרה כזו הגדרנו יעדים להצלחה עד סוף העשור, כמו הכפלה של מספר החברות העוסקות בחלל בארץ, הגדלה פי ארבעה של מספר העובדים בתחום החלל, הגדלה של עשרה אחוז בשנה במספר הבקשות הישראליות להתמודדות על פרויקטים מדעיים, כמו זמן צפיה בטלסקופים, והכפלת שיתופי הפעולה עם מדינות הליבה בתחום החלל. אנחנו צריכים יותר שיתופי פעולה כמו אולטראסט", אמר בהתייחס לטלסקופ החלל הישראלי שמפותח במכון ויצמן למדע, במסגרת שיתופי פעולה עם סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, שתשגר את הטלסקופ, ועם מכון המחקר הגרמני DESY.
4 צפייה בגלריה
צריכים עוד פרויקטים כאלה של שיתוף פעולה בינלאומי. טלסקופ החלל הישראלי אולטראסט, שמפתח מכון ויצמן למדע בשיתוף גורים בארה"ב ובגרמניה
(הדמיה: מכון ויצמן למדע)
קידומן של המטרות האלה חשוב במיוחד, לדבריו, נוכח התפתחות שוק החלל העולמי, שצפוי להגיע להיקף של טריליון דולר בשנה. "אם זה שוק טריליון דולר, בוא ניקח אחוז או שניים. זה המון", אומר אורון. "יש לנו מורשת ויכולות בתחום החלל. רק 12 מדינות יכולות לעשות מה שאנו עושים. אנו יודעים לעשות – ועשינו – הכל בתחום החלל, חוץ מטיסות חלל מאוישות".
חלק גדול ממה שישראל עשתה בתחום החלל, כמו היכולת לבנות ולשגר בעצמה לוויינים, הוא תוצאה של השקעה ביכולות ביטחוניות. לדברי אורון, הגיע הזמן לקחת את היכולות האלה גם לשוק האזרחי. "ישראל הגיעה למקום שהיא הגיעה בגלל הביטחון. זה כסף שכבר השקענו אותו, והתוספת לפיתוח יכולות אזרחיות היא קטנה יחסית. אם למשל המדינה תקנה חמישה שיגורי 'שביט' בשנה (הטיל המשמש לשיגור לוויינים צבאיים ישראליים – א"נ), זה ייתן גישה לחלל ליזמים שזקוקים לה. חברות שיש להן רעיון וצריכות גישה לחלל, בזה אני חושב שהמדינה צריכה להיות מעורבת".
תקציב זעום
כדי לעמוד ביעדים שהציבה הסוכנות גובש כאמור מתווה רב שנתי, שטרם הוגש לממשלה עקב המצב. "גיבשנו 18 כלים ופעילויות, ויש להן תג מחיר של 650 מיליון שקל לחמש שנים. המשמעות היא שצריך להכפיל לי את התקציב", אמר אורון. "אפילו אם הוא יוכפל – התקציב שלנו עדיין זעום בהשוואה למדינות אחרות".
לתפיסתו של אורון, חלק גדול מהכסף שיושקע בתוכנית הזאת יחזור בסופו של דבר למשק, דרך הקידום של תחום החלל. כעת, למשל, מקדמת הסוכנות תוכנית צנועה לשימוש במשאבי חלל כדי לסייע בשיקום האזור שסביב רצועת עזה. "אנחנו יכולים להשתמש בכלים קיימים של חישה מרחוק כדי לזהות למשל בדיוק איפה היו שינויים בשימושי הקרקע, כמו חניוני כורכר שהוכשרו לשימוש צבאי או אחר, ולהעביר את המידע לגופים שזקוקים לו, כמו המשרד להגנת הסביבה או קרן קיימת לישראל. או לזהות איפה נפגעו מבני אסבסט, שצריכים טיפול מיוחד. זו דוגמה לשימוש דואלי במשאבי חלל – גם צבאיים וגם אזרחיים – ודוגמה לאפשרות להטמיע שימושי חלל במסגרת גופי המדינה, ולתרום לתעשייה".
למעשה, מדגיש אורון, ישראל תהיה חייבת לעשות זאת. "אם לא נשים נכסים בחלל, או עם נגישות לחלל, יהיה קשה לקיים בישראל אורח חיים מודרני. ואם המדינה לא תשים את קידום תעשיית החלל בסדר העדיפויות שלה, היזמים בתחום ילכו למקום אחר".
דוגמה נוספת להשקעה קטנה יחסית לטובת עתיד חללי יותר, היא פרויקט תב"ל – תלמידים בונים לוויינים, שהוקם על בסיס לווייני התלמידים הישראלים מסדרת "דוכיפת". לפני כשנתיים שוגרו שמונה לוויינים של המחזור הראשון בפרויקט, שבו השתתפו תלמידות ותלמידים משמונה יישובים, בעיקר בפריפריה, מאופקים עד נצרת ומטייבה עד מעלה אדומים. כעת עמלים צוותי תלמידים מהמחזור השני על בניית הלוויינים שלהם, אך המחזור השלישי לא ייצא לדרך בינתיים, מחוסר תקציב. "אנחנו יכולים להגיע למצב של 40 לוויינים במחזור, ולהכשיר מאות בני נוער לעבודה בתחום הלוויינות", אמר אורון. "משרד החינוך מהלל ומשבח את הפרויקט, וגם מכיר בו במסגרת הבגרות בפיזיקה, אבל המדינה צריכה להחליט שזה חשוב לה ולשים את הכסף. אני לא יכול לקבץ נדבות ממשרדי הממשלה".
4 צפייה בגלריה
תוכנית חינוכית מדעית פורצת דרך. שלושה מלווייני "תבל" בשלב הבדיקות האחרונות במרכז המדעים בהרצליה
(צילום: איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
באפריל 2022 שוגר לחלל במסגרת משימה מסחרית האסטרונאוט הפרטי הישראלי הראשון, איתן סטיבה, שקנה מכספו כרטיס טיסה לחלל מחברת אקסיום, תמורת קצת יותר מ-50 מיליון דולר – הרבה יותר מהתקציב השנתי של סוכנות החלל הישראלית כולה. סטיבה תרם את המשימה שלו לטובת גופי החלל בישראל דרך קרן רמון, וביצע בתחנת החלל עשרות ניסויים מדעיים וטכנולוגיים עבור מוסדות מחקר וחברות ישראליות. "הוא הגדיל את המודעות לתחום החלל, אבל הוא לא יקים בכספו תעשיית חלל בישראל, וזה גם לא התפקיד שלו", ציין אורון. "אולי יש פקידים שיסתכלו על האירוע הזה בציניות ויגידו שתורמים יכולים לממן את תחום החלל. אבל מדינות בעולם מפתחות יכולת חלל עצמאית, וגם אנחנו צריכים לפתח - ולשמר – עצמאות כזו".
קשיים בעולם
פרויקט נוסף שחשוב לאורון לקדם, הוא הסדרה בחוק של פעילות החלל האזרחית במדינת ישראל. "חוק חלל כזה חשוב מאוד, גם מבחינת אמנות בינלאומיות שישראל חתומה עליהן. העובדה שאין רגולציה מוגדרת על תחום החלל בארץ מתחילה לגרום לנו לקשיים בהסכמים עם מדינות ועם גופים אחרים בתחום החלל", הוא מזהיר. "חוק חלל יסייע לגופים ישראלים להתנהל מול הקהילה הבינלאומית, וגם יסייע כלכלית, למשל בעידוד השקעות בחלל. כיום אני לא יכול להשקיע בחברה באמצעות הבטחה שהמדינה תקנה את המוצר שלה אחרי שתסיים לפתח אותו, והסדרה בחוק תאפשר לפתור את זה".
גם את חוק החלל, כמו את כל המרכיבים בתוכנית לקידום תחום החלל בארץ – אורון מנסה לקדם בשיתוף פעולה עם גופי ממשל אחרים. לא תמיד בהצלחה, וכמובן שהמלחמה אינה מסייעת בכך. אבל הוא לא מרשה לעצמו לוותר. "תחום החלל הוא מנוע צמיחה, והוא יכול למשוך הרבה תחומים במשק. אבל זה דורש השקעה, ואם מסתכלים עליה רק דרך החור של הגרוש, האוצר תמיד יוכל לעצור את זה. זו צריכה להיות מדיניות לאומית, וזה דורש חזון והסתכלות ארוכת טווח – ואת הדברים האלה אין לנו כיום".
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
