עידן ההצהרות הריקות מאחורינו וניתן לקבוע שב-2022 מדינת ישראל מתייחסת למשבר האקלים כעובדה, ונוקטת צעדים מעשיים להיאבק בו. זה לא קרה כי ראשי המדינה הבינו פתאום שמדובר בסכנה מוחשית וגם לא בזכות לחץ מהרחוב. "רכבת הסביבה" שלנו עלתה על הפסים הנכונים בעיקר משום שרוב העולם המערבי כבר נמצא שם – פוליטית ופיננסית – ואי-הסתגלות לכך פשוט אינה אופציה.
למלחמה במשבר האקלים יש שם קליט וברור: "נט-זירו עד 2050" (כלומר: ביטול מלא של פליטות גזי חממה עד שנה זו). אם כל העולם היה נשלט בידי דיקטטור שרוצה בכך, המשימה הייתה מושלמת עד הקיץ הבא, אבל במציאות של שוק חופשי זה כמובן בלתי אפשרי. מדינות שונות יפעלו ברמות שונות של בהילות ודחיפות, אך לא במתכונת של זבנג וגמרנו, אלא בהתאמות ושינויים. בישראל - על קווי התפר שבין חזון לביצוע אפשר היה לעמוד בוועידת משפט וסביבה של אגודת "אדם, טבע ודין" (בשיתוף המשרד להגנת הסביבה והפקולטה למשפטים של אוניברסיטת בר אילן), שהתקיימה בשבוע שעבר בנתיבות, ובה תיארו נציגי הסקטור העסקי, הממשלתי והמשפטי את מה שקורה בשדות הקרב עצמם.
לפני שנסקור את חלקי התמונה השונים אפשר כבר לסכם את הקריאה המשותפת של כל העושים במלאכה לממשלת ישראל: להקים מיד גוף עליון ובעל סמכות שינהל את המלחמה הזו (ובלשונם הבלתי-קופירייטרית: "גוף מתכלל"). במציאות שבה השחקנים המרכזיים רוצים לפעול אבל נתקלים בבירוקרטיה, רגולציה סותרת ועודף מנגנונים – חייבים להקים פיקוד חדש שיקשור את כל החוטים, מחוץ לגבולות המשרד להגנת הסביבה.
דרך חתחתים כדי לחבר מתקן
על עוצמת הבירוקרטיה הישראלית ניתן היה ללמוד מדברי יוני חנציס, ראש מחלקת הפיתוח העסקי בחברת "דוראל" לייצור חשמל ממקורות אנרגיה מתחדשים. "יזם בתחום האנרגיות המתחדשות פוגש בישראל הרבה חסמים: רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) כבעלת הקרקע, ועדות התיכנון כנציגות משרד הפנים ורשות החשמל כאחראית על תשתיות ההולכה", הוא אמר בוועידה. "אנחנו עוברים דרך חתחתים מרגע החתימה על הסכם ועד שאנחנו מצליחים סוף סוף במדינת ישראל לחבר מתקן".
חנציס גם נתן דוגמה: ב-2008 חתמה החברה שלו עם קיבוץ כפר מנחם על הסכם להקים פרויקט סולארי על שטח של 100 דונם. ברוך השם בשנת 2022, אחרי 14 שנה, הוא חובר לרשת. "באינדיאנה חתמנו עם חקלאי מקומי על הסכם לפרויקט על 1,600 דונם ושנתיים וחצי אחר כך - הפרויקט כבר עמד לפני סיום", הוא מוסיף. "זה לא פרופורציונלי. משרד האנרגיה ורשות החשמל עושים מהלכים מבורכים, אבל צריך שיהיה גוף מתכלל לכל האירוע הזה של אנרגיה מתחדשת. גוף שיקל על היזמים וייתן לנו תמריץ להיות פה ולעבוד פה, אחרת אנחנו ושכמותנו נתקשה מאוד לעבוד בשוק הישראלי שהוא כור מחצבתנו. אנחנו חברה ציונית וישראלית, אבל כך זה לא יכול להימשך".
על היעד שהציבה מדינת ישראל לעצמה - להגיע עד שנת 2030 ל-30 אחוז ייצור אנרגיה ממקורות מתחדשים – הוא אמר: "אנחנו לא מאמינים שנגיע ליעד הזה. כדי לעמוד בו צריך עוד 12 מגה-וואט של פרויקטים מחוברים וזה הרבה מאוד. על המחסור בקרקע אפשר להתגבר כי האסטרטגיה היא דו-שימוש, בגגות מבנים ובתכסית אזורים חקלאיים. האתגר הוא לשחרר את רשת החשמל הפקוקה ולקדם את אמצעי האגירה".
פרויקט סולארי בסדום
מאז שהופרטו "מפעלי ים המלח" הפכה כי"ל, הבעלים החדשים של האוצר הלאומי, ליעד קבוע של מבקרים על רקע חברתי, סביבתי וכלכלי. נועם גולדשטיין, סמנכ"ל בכיר למצוינות תפעולית, חדשנות ואנרגיה בחברה, התעקש בוועידה שהפעולות שלה אינן רק מס שפתיים, גם אם הדבר העיקרי שמעניין את בעליה הוא שורת הרווח.
"אנחנו מבינים שצריך להקטין את טביעת הרגל הפחמנית", אמר גולדשטיין, "ולא רק מסיבות אידאולוגיות אלא כי זה נכון גם כלכלית. אנחנו צרכנים כבדים של אנרגיה ולכן משקיעים קודם כל בהתייעלות אנרגטית. אנחנו עוברים מפעל מפעל, סורקים בו את תהליכי הייצור ורואים איפה מיוצרת כל מולקולה של פחמן דו-חמצני. זה קורה ברמה מערכתית ומלמעלה – כל מפעל מחויב לתוכניות מסודרות והמנהלים נבחנים על הביצועים מדי רבעון.
"אבל הפעילות המשמעותית היא באמצעי ייצור האנרגיה העצמאיים שלנו, שעוברים למקורות מתחדשים. פרויקט הדגל שלנו הוא 'סדום הירוקה' – הפיכת השטחים שהתייבשו לשדה סולארי ענק שיחליף את תחנת הכוח הקיימת שלנו בים המלח. מתוך 2.5 מיליון טון פחמן דו-חמצני שכי"ל מפיקה בשנה בייצור אנרגיה, האתר בים המלח אחראי למיליון".
סמיכות מפעלי הייצור של כי"ל למתקני הפקת האנרגיה שלה, והעובדה שהיא גם בעלת השטח, פוטרת אותה מרוב בעיות הבירוקרטיה של יצרני אנרגיה-ירוקה אחרים, אבל גם היא מצטרפת לקריאה להקים "גוף מתכלל" לאומי.
גולדשטיין פירט את מעבר החברה לטכנולוגיות של "מימן ירוק" (המקביל לגז-טבעי אך ללא פליטת מתאן) במתקני הייצור ובמערך הגדול של המשאיות, וסיכם: "מה שחסר לנו זה מדיניות מימן ברורה. צריך גם לדחוף ברמה הלאומית את המחקר והפיתוח ואנחנו רוצים ויכולים להיות 'מגרש המשחקים' של זה, אבל אין מספיק יוזמות".
בין האקלים לפנסיה שלכם
המושב המרתק בוועידה היה זה שעסק בקשר הסיבובי שבין משבר האקלים לעולם הפיננסי, חרף שמו המשמים משהו, שממנו ניתן היה להבין לאן פני המגזר שהשפעתו על המלחמה במשבר היא המשמעותית מכולם. הנחתה אותו עו"ד עידית רייטר (שאותה נפגוש בהמשך) והשתתפו בו נמרוד ספיר (מנכ"ל איגוד בתי ההשקעות), אורן לזרוביץ (משנה למנכ"ל המקומי של תאגיד הביטוח הבינ"ל AON), שרה קנדלר (מנהלת מחלקת התאגידים ברשות לניירות ערך) ומרב שמש (יועצת למשנה לנגיד בנק ישראל).
קנדלר סיפרה כי הרשות האמריקנית לניירות ערך נערכת בימים אלה לחקיקה שתחייב חברות ציבוריות ב"גילוי" בנושאי שינוי אקלים. היא תיארה את המתווה שרנ"ע כבר פרסמה אשתקד לאחר שביצעה מחקר בנושא: "החלטנו שבשלב הראשוני המתווה יהיה וולנטרי. מצד אחד חששנו שחברות ינצלו אותו ל'גרינוושינג' (התחזות ל"חברה ירוקה", ש"ז) אבל לא רצינו להטיל על חברות ציבוריות מטלה שלא קיימת על חברות אחרות. רצינו שזה לא יהיה רק דיווח אלא שינוי אמיתי בתוך החברות".
באשר להפיכת המתווה לתקנות מחייבות היא הוסיפה: "גם באמריקה עוד לא ברור עד כמה המהלך שלהם יצליח. אנחנו עוקבים אחרי מה שקורה בעולם".
ספיר פתח את דבריו בגילוי לב: "אנחנו עוסקים בחיסכון פנסיוני וצריכים לעבוד בשביל הלקוחות שלנו. אנחנו צריכים לחשוב איך משיגים את התשואה הכי גדולה למען הציבור כדי שיהיה לו כמה שיותר כסף ביציאה לפנסיה". לאחר מכן הוא הסביר מדוע גם המשקיעים פוקחים יותר ויותר עיניים על התעשיות הירוקות: "השלכות מלחמת רוסיה ואוקראינה ברורות ומורגשות מיידית בעצירת הנפט והגז הרוסי לאירופה. גם כך היה עניין בהשקעה באנרגיות מתחדשות, אבל מפה זה רק ילך ויגדל. עם זאת חשוב לזכור שבתי השקעות לא מתעניינים במיזמים קטנים אלא רק בגדולים".
את הזווית המעניינת במושב סיפק לזרוביץ שכן עולם הביטוח הוא מעבדת ענק לחיזוי סטטיסטי והערכת סיכונים: "אנחנו מפרסמים מדי שנה דו"ח סיכונים גלובליים לענף הביטוח, וסיכוני האקלים נמצאים היום במקום השני אחרי סיכוני הסייבר. בשנת 2021 הנזק הכספי שגרמה הקורונה היה 27 טריליון דולר אבל זהו מופע חד-פעמי במהותו. נזקי הסייבר היו שישה טריליון דולר ונזקי האקלים היו 400 מיליארד דולר".
בשיחת המשך שאלתי את לזרוביץ מה התחזית לגידול בהיקפי נזקי האקלים. "אני לא רוצה לנקוב במספרים", ענה, "אבל זה יגדל מאוד. אנחנו רק 22 שנים בתוך המאה ה-21 וכבר ראינו עליה של 30 אחוז במספר אירועי האקלים ובעוצמה שלהם לעומת המאה הקודמת".
- על מי זה משפיע ישירות?
"קודם על השוק העסקי ומכאן על כולם. כל מי שמעורב בחברה עסקית רואה שפרמיות הביטוח עולות כל הזמן, בטח בשלוש השנים האחרונות. בעולם גלובלי כל דבר קשור לכל דבר. אירועי אקלים משפיעים על שרשרת האספקה של מוצרים וחומרי גלם ומיד משפיעים על הצד הביטוחי. רוב הייצור הוא במדינות עולם שלישי שחשופות יותר לשינוי אקלים ולכן הסיכון העתידי בהיבט הזה ברור. לפעמים לא היצרן אלא הלקוח סובל מאירוע אקלים ואז ספק חומרי הגלם שלו נכנס לבעיית מזומנים. התוצאה של כל אלה, בשיקוף התייקרות הביטוח, היא עליית מחירים שמגיעה בסוף לצרכן הבודד".
- מעבר לאפקט העקיף, איך משבר האקלים משפיע על התייקרות הביטוח לצרכן הפרטי, למשל בביטוח רכוש?
"בישראל אנחנו מוגנים יחסית כי הסיכונים כאן, לפחות בשלב הזה, לא ישירים. מי שגר בצפון קליפורניה, שהשריפות בה הופכות לשכיחות, מרגיש את התייקרות הפרמיות כבר היום".
אינפלציה של חוקים
עו"ד עידית רייטר היא שותפה במשרד גולדפרב-זליגמן ומומחית לענייני סביבה, שמתוקף כך מייצגת את לקוחות המשרד בתביעות כאלה ומייעצת להם כיצד להימנע מהן. לצד היותה בעלת עניין היא גם מחזיקה באג'נדה סביבתית, שהופכת את עמדותיה למעניינות במיוחד.
- בואי נחבר את האינטרסים של השוק הפרטי לאלה של המדינה – מה נכון לעשות בחקיקה כדי לקדם את המלחמה במשבר האקלים?
"חוקים יש מספיק ואפילו יותר מדי, תקנות, כללים, מסמכי מדיניות ומסמכי הנחיות ומה לא. בפועל יש כאן סבך רגולטורי מסועף ומסורבל. המשרד להגנת הסביבה, משרד הבריאות, משרד האנרגיה, משרד התחבורה, משרד הפנים, משרד החקלאות, רשות המים, רשות הטבע והגנים, רשות החשמל, שלטון מקומי, וזו רשימה חלקית בלבד. ההוראות פעמים רבות סותרות, אם מחוסר קוהרנטיות ותשומת לב או מאינטרסים מנוגדים של הרשויות או המשרדים השונים. מי שנופל באמצע זה העסקים, התעשיה והיזמים. זה הכוח המניע של הכלכלה הישראלית".
- אפשר דוגמה?
"מפעלי המשקאות המובילים בישראל שיפרו במשך שנים את תהליכי הייצור שלהם והגיעו לחיסכון של 50 אחוז במים. אחר כך הם גילו שנכנסו כללים חדשים שמאפשרים לתאגידי המים והביוב להטיל עליהם חיובים כספיים עצומים, במיליונים, עקב ריכוז מלחים בשפכיהם, שזו תוצאה הכרחית של שימוש בפחות מים. מצד אחד הם עשו פעולה מבורכת שקיבלה מחמאות מהמשרד להגנת הסביבה, ומצד שני נענשו על זה".
- יש בזה הגיון מסוים.
"אז דוגמה אחרת: ראש הממשלה נפתלי בנט הכריז שישראל תגיע ב-2050 ל'נט-זירו', אבל הוא לא יודע שישראל לא תגיע אפילו ליעד הצנוע של הפחתת גזי חממה ב-27 אחוז עד 2030. מדוע? כי מיזמים של טורבינות רוח ופאנלים סולאריים לא מקודמים ולא מאושרים בגלל התנגדות של רשויות, משרדי ממשלה ואפילו ארגונים סביבתיים".
- אוקיי, חוקים לא. מה כן?
"מציאות רגולטורית שמאפשרת לנשום, לעבוד, לייצר כלכלה חזקה ובריאה לצד שמירה על איכות הסביבה, בריאות הציבור וקידום המאבק בתופעת שינוי האקלים. מציאות שלא מבריחה תעשיינים ויזמים לחו"ל. התעשייה הישראלית היא העוגן שלנו. גם החקלאות הישראלית. הציבור נוטה לשכוח את זה. צריך ליצור שפה רגולטורית אחידה, פשוטה, בהירה, שמקדמת יישום יעדים ומטרות-על ברמה הלאומית ומאפשרת שגשוג כלכלי תוך שמירה על הקיים, על משאבי הטבע ועל בריאות האזרחים. אני חושבת שהכיוון של הקמת רשות אסדרה, כפי שעבר בחוק ההסדרים האחרון, הוא צעד בכיוון הנכון".
למה להם פוליטיקה
כאמור, כל השחקנים מבקשים מהמדינה שתיקח לידיה את המושכות כדי שהעגלה שהחלה לזוז תגיע גם למהירות שיוט. הסיכוי שזה יקרה בקרוב שואף לאפס. הנשיא יצחק הרצוג יודע זאת אך הדברים אינם בידיו. בברכה המוקלטת ששיגר לבאי הוועידה אמר: "משבר האקלים הוא הסוגייה הכי בוערת לאנושות וזו הסיבה שהקמתי בבית הנשיא את 'פורום האקלים הישראלי' שמתחיל להניב פירות, ואני מקווה שחוק האקלים החדש יתקבל בכנסת".
חוק האקלים – בכל מתכונת – הוא בסיס חשוב לכל התקדמות אבל הסיכוי שיתקבל זעום. לא רק בגלל שימי הממשלה הנוכחית מסתמנים כספורים אלא בשל מאזן הכוחות בכנסת. לעובדה שהחתומה על גרסתו היסודית של החוק היא גילה גמליאל מהליכוד כבר אין חשיבות. מי שחשב שבמקרה הזה האופוזיציה תחריג את הנושא מסדר היום הפוליטי שלה – יכול לחזור לישון והנה ההוכחה:
בדברי הפתיחה של הוועידה פנה ראש העירייה המארח יחיאל זוהר לשרה תמר זנדברג: "אני הרבה מאוד שנים בליכוד והולך איתך בכל הנושאים שאת מובילה... תגלו שגם ליכודניקים מאוד מאוד קרובים לדעות שלכם בכל מה שקשור לאיכות החיים של כולנו". זנדברג שדיברה אחריו אמרה: "בפעם הבאה שאתם שומעים על ח"כ שיצא מהאולם תחשבו על חוק האקלים".
השאלה שהפניתי לדוברו של זוהר – "האם תפעל כדי להשפיע על הליכוד/ח"כים בליכוד שיתמכו בחוק האקלים?" - נותרה ללא מענה.
