לפעמים בתוך החושך המוחלט יש נקודת אור, שמעניקה תקווה. זו המסקנה שמגיעה מדרום אפריקה, שם מאמצי השימור של תת-מין נדיר של אנטילופה, הקרוי דאמאליסק הצבי (תת מין בונטבאוק), נושאים פרי והצליחו להגדיל את מספר מ-17 עד לכ-3,000 החיים בחופשיות בטבע כיום. סיפור ההצלחה הדרום אפריקני, שנותן תקווה בעידן בו חיות בר רבות נמצאות תחת עננה של סכנת הכחדה חמורה.
דאמאליסק הוא מין אנדמי של אנטילופה החי באפריקה הדרומית ונצפה לראשונה בשנת 1767 על ידי הזואולוג הגרמני פיטר סימון פאלאס. יש לו כמה תתי-מינים התופסים אזורים גאוגרפים נפרדים, כשהייחודיות של דאמאליסק הצבי (Bontebok) היא בקרניים שמעוטרות בטבעות ובצבע פרוותו, כשמרכז פניו צבועים לבן בעוד שאר חלקיו בחום. "כרגע אוכלוסיית דאמאליסק הצבי בשמורת בונטבוק (Bontebok National Park) בריאה למדי, והיא צומחת בהתמדה", אמרה בוללוואה מסנגי, מנהלת הפארק הלאומי בונטבוק והסבירה כי על פי הספירה האחרונה שנעשתה לפני שבועיים, נמצא כי בפארק חיים 194 פרטים, שמסתובבים בשטח שנאמד בכ-3,400 דונם. מסנגי אף הסבירה כי המספר עשוי לעלות מכיוון שבין החודשים ספטמבר לאוקטובר או תחילת נובמבר חלה תקופת ההמלטה.
כבר בשנת 1931, האתר המקורי של שמורת בונטבוק היה ליד העיירה ברדסדורפ (Bredasdorp), שם חיו 17 בעלי חיים מהסוג הנדיר, שהיו האחרונים שנותרו מסוגם בטבע. באותה העת הצליחו המקומיים להביא להגדלת הכמות לכ-100 פרטים, אך הגידול נעצר בשל אי התאמה של תנאי השטח לבעל החיים הזה ולצרכיו. 30 שנה חלפו והפארק הועתק למיקומו הנוכחי בסוולנדם (Swellendam), שם גדלה הצמחייה המקומית המכונה פיינבוס (Fynbos), על שם אזור הכף המערבי בו שורר אקלים בעל אופי ים-תיכוני (חורף קריר וגשום וקיץ חם ושחון), מה שמאפשר לאוכלוסיית דאמאליסק הצבי לשגשג.
עד 1969, ההערכות היו שקיימים כ-800 מהם וכיום המספרים גדלו והתעצמו לכדי 3,000-2,500 מהם, שחיים ומסתובבים בחופשיות ברחבי דרום אפריקה, שכן הם אנדמים. "זה הופך את סיפור השימור להצלחה מחממת לב", נמסר מהפארקים הלאומיים של דרום אפריקה (South African National Parks) שהיא הרשות המנהלת את הפארקים הלאומיים במדינה המכונה "מדינת הקשת", בשל מגוון התרבויות הרב שחי בה. "זה באמת שיתוף פעולה גדול בין כל הגורמים. אם זו תהיה רק קבוצה אחת, אדם אחד או הממשלה, המאמץ לשימור פשוט לא יצליח", אמרה האקולוגית ד"ר מרנה הרבסט (Marna Herbst) שחברה ברשות הדרום אפריקנית.
התוכנית הלאומית לניהול ושימור של דאמאליסק הצבי, פורסמה בשנת 2019 על ידי הממשלה, זאת על מנת להבטיח את הישרדותו ארוכת הטווח של בעל החיים הייחודי בטבע, תוך מאמץ למנוע הרס של בתי גידול, לצמצם צייד ולתרום להתרבותם באמצעות זיווג וילודה. התוכנית שואפת להפגיש בין המגזר הפרטי, סוכנויות לאומיות ומחוזיות ומשרדי ממשלה, כדי שהפעולות הנכונות יינקטו וההצלחה תיראה בשטח. אם לשפוט את המאמצים על פי הנתונים הקיימים הרי שיש מקום רב לאופטימיות.
"בעזרת סיורים יומיים, בפארק לא נרשמים אירועי ציד וזה בהחלט מעודד ועוזר להצלחה במשימה", אמרה מסנגי ולא חשפה את הזמנים שבהם הכוחות יוצאים לסיורי שטח. למרות המספר הגדל של אוכלוסיית מיני האנטילופה, ד"ר הרבסט אמרה כי הם עדיין עומדים בפני "איום גדול" של צמצום ופגיעה בבית הגידול, בין אם בשל חקלאות ובין אם בשל פיתוח עירוני והוסיפה כי סיבה נוספת לכך נעוצה בצמצום הצמחייה שנמצאת תחת סכנת הכחדה והינה מקור המזון של דאמאליסק הצבי. כך או אחרת, קיימת דאגה לבקר את מספרם של בעלי חיים אלה בתוך תחומי הפארק כדי למנוע צפיפות ובכך להעביר אותם למקומות אחרים שידאגו לשימורם ולהתרבותם בדרום אפריקה. עם זאת, אף על פי שמצבם מוגדר על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע כ"ללא חשש", בפועל רובם מוגבלים לחוות ולפארקים מוגנים - בדומה לגנו שחור.
