בחודש שעבר, הוריקן "איאן" גרם למותם של יותר מ-120 בני אדם, להצפות ולהרס של אלפי מבנים ותשתיות, ולנזק שמוערך ביותר מ-50 מיליארד דולר. מעל 4 מיליון משקי בית ובתי עסק במדינת פלורידה שבארצות הברית חוו הפסקות חשמל. מתוכם, מעל למיליון וחצי נותרו ללא חשמל גם כעבור יום, ואצל מאות אלפים החשמל לא חזר אפילו חמישה ימים מאוחר יותר.
ההריסות בפלורידה לאחר הוריקן איאן
(צילום: רויטרס )
קשה לנו להעלות על דעתנו מצב כמו זה. בעוד שכולנו מכירים את הרגע שבו החשמל בבית נופל ללא כל אזהרה מוקדמת, והמחשב, התנור, הטלוויזיה והטלפון הלא-טעון שלנו, פתאום הופכים למכשירים חסרי תכלית - ברוב המקרים החשמל שב לבתינו כעבור דקות או שעות ספורות, והתלות שלנו בחברת החשמל נשכחת מהר מאוד.
בעוד שבמשקי הבית של פלורידה לא ימהרו לשכוח את הימים החשוכים שעברו עליהם, בעיירה אחת המצב היה אחר. על אף שההוריקן היה עוצמתי (דרגה 4 מתוך 5 בסולם עוצמת ההוריקנים – ספיר-סימפסון) וגם עבר בעיירה עצמה, בבבקוק ראנץ' שבדרום-מערב פלורידה, התשתיות לא קרסו, המבנים לא ניזוקו, ואפילו בתים שממוקמים מטרים ספורים ממקווי מים - לא הוצפו. נס גלוי? לא, בסך הכול תכנון עירוני מקיים, שימוש באנרגיה סולארית ומערך אנרגיה חסין בישוב שזכה לכינוי "העיירה הסולארית הראשונה באמריקה".
מאחורי העיירה
סופות ההוריקן, אסון טבע שנפילת חשמל הוא רק אחד מסכנותיו הרבות, הן תופעה שהולכת ומתעצמת עקב משבר האקלים. במדינת פלורידה, בשל קרבתה לקו המשווה ולאוקיינוס האטלנטי, כיווני הרוחות והאקלים הטרופי שלה, הסופות האלה נפוצות יותר מאשר בכל מדינה אחרת בארה"ב. בשל כך, סיפורה של בבקוק ראנץ', שנותרה ללא פגע אחרי הסופה האחרונה, הוא נדיר בנוף המקומי.
סיפורה של העיירה מתחיל ב-2006, כשסיד קיטסון, שחקן פוטבול שפרש לגמלאות, רכש שטח של כ-370 קילומטר רבוע במטרה להקים בו את העיירה החסינה ביותר בארה"ב. לאחר מכן הוא מכר 80 אחוז מאותו השטח למדינת פלורידה, לצורך הפיכתו לשמורת טבע, וגם תרם כחצי אחוז לחברת האנרגיה הגדולה בפלורידה (FPL) לצורך פריסת פאנלים סולאריים באזור. בשטח שנותר נבנו בתי העיירה, שבהם חיים כ-5,000 איש.
כיום, מלבד תושביה, בעיירה "מתגוררים" 700 אלף פאנלים סולאריים. הפאנלים מייצרים יותר חשמל מהכמות הנדרשת לאותם התושבים, כך שהעודף מספק אנרגיה ללקוחות נוספים של החברה.
הצלחה ירוקה
העיירה לא חסינה רק מפני הוריקנים, אלא מפני מגוון אירועי קיצון. איך הם עשו את זה? ד"ר דניאל מדר, חוקר ויועץ מדעי וממייסדי חברת SP Interface, מסביר שהעיירה נבנתה מלכתחילה באופן שמגן עליה מפגיעות שונות. "כדי למנוע הצפות עקב הוריקנים ועליית מפלס הים, היישוב נבנה במרחק מתאים מהחוף, ובגובה נכון מעל פני הים", הוא אומר. "נוסף על כך, חצי משטח היישוב מורכב ממים ומצמחייה, ולכן כשיורדים גשמים רבים - הם לא נקווים בסביבות המבנים אלא זורמים ומגיעים בסוף אל הנחלים והאגמים הרבים באזור. גם הצמחייה המקומית עוזרת בכך שהיא מאפשרת למים להיספג טוב יותר בקרקע".
כמו כן, בתי העיירה נבנו בהתאם לקוד הבנייה המחמיר של פלורידה, שנכנס לתוקף ב-2007, לאחר שהתגלו הנזקים העצומים של פגיעת הוריקן צ'ארלי ב-2004. קוד הבנייה כולל תריסים עמידים בסערות, זגוגיות חסינות בפני פגיעות, חיבור הגג לשלד הבית ועיגון לקרקע של מתקנים ציבוריים כמו ספסלים ופחים.
כאמור, העיירה נהנית מחוסן אנרגטי, שמתקיים בשל כמה סיבות עיקריות. ראשית, אספקת האנרגיה של העיירה היא מקומית לחלוטין, ולא תלויה בקווי חשמל שעשויים להיפגע משלל גורמים. נוסף על הפאנלים, מתקן אגירת אנרגיה מבוסס סוללות הוקם בעיירה, והוא מספק לה חשמל כשאין שמש. בנוסף לשני אלה, חלק מהתושבים התקינו פאנלים סולאריים על גגותיהם והם אף אוגרים את האנרגיה בבתיהם באמצעות סוללות.
הסיבה השנייה לחוסנה של העיירה הוא שכל תשתיות החשמל והטלפון שלה מוטמנות בקרקע; מהלך שמונע כמעט לחלוטין את הסכנה לפגיעה בכבלים במצב חירום.
לדברי מדר, הוריקן "איאן" היווה את טבילת האש הטובה ביותר עבור בבקוק ראנץ', שעברה את מבחן התשתיות שלה בהצלחה יתרה. לטענתו, גם אם תשתיות האנרגיה של העיירה היו קורסות – סביר להניח שאפשר היה להקימן בחזרה במהירות. "התיקון של תחנת כוח אחת, שהיא גדולה וריכוזית – יכול לארוך שעות ואף ימים וחודשים. לעומת זאת, מערכת כמו של בבקוק ראנץ', שהיא בעלת פאנלים ואמצעי אגירה רבים - היא גמישה וקלה לתיקון", הוא מסביר.
נשמע כמו מאה אחוזי הצלחה, לא? מדר מסביר שבבניית העיירה יש גם כמה חסרונות סביבתיים, שאומנם מתגמדים ביחס ליתרונותיה, אך שראוי להתייחס אליהם. ראשית, על אף שבמובנים רבים קל וזול יותר לבנות עיירה חדשה מתוך חשיבה על קיימות וחוסן אנרגטי, מאשר לבצע התאמות ביישוב קיים (שבו האדמה מלאת תשתיות) – מהלך של בנייה מאפס הוא בעייתי. "במקום לצופף בנייה בשטח שכבר משמש למגורים, העיירה נבנתה בשטח שלא היה בנוי עד אז, והבחירה הזאת היא פחות סביבתית", מסביר מדר. "עם זאת, 90 אחוז מהאדמות שהוקצו לעיירה שימשו כשטחי חווה, מרעה וחציבה; זאת אומרת, שטח שיד-אדם כבר נגעה בו", הוא מסייג. חסרון נוסף נובע מצורת הבנייה של העיירה: בתי העיירה הם צמודי קרקע, ולא בנויים לגובה באופן שמנצל את השטח באופן מירבי.
זה רק אני, הפאנל והחום של ישראל
אמנם בארצנו הקטנה הוריקנים לא מהווים תרחיש קיצון סביר, אבל סכנות אחרות שעלולות לאיים על מתקני האנרגיה והתשתיות - דווקא קיימות בשפע: מאירועי חום קיצוני ושריפות, דרך צונאמי ורעידות אדמה, ועד לאירועים ביטחוניים. לפיכך, גם אצלנו פריסה של רשתות סולאריות עשויה להפחית את הסיכוי לפגיעה משמעותית במשק האנרגיה, ובמקביל – מעלה את הסיכוי לתקן את המערכות במהירות, במקרה של פגיעה כזאת.
גם מבחינה כלכלית, שימוש באנרגיה סולארית היא האפשרות המשתלמת יותר. "אם משווים תחזוקה של רשת חשמל ריכוזית, כמו זאת שיש לנו היום, להקמה של מערכת סולארית מגובה באגירה, לטווח של 25 שנה - זול יותר להקים את המערכת הסולארית", מסביר מדר.
ויש כבר מי שמנצלים את השמש הישראלית. בג'לג'וליה לדוגמה, פועל מיזם שמקדם את המועצה המקומית לעבר עצמאות אנרגטית, ומיזמים דומים עתידים לצאת לדרך בטייבה, בנצרת ובכפר קאסם. בדרום, אילת ויישובי דרום הערבה כבר צורכים אנרגיה סולארית בלבד במהלך היום, ולדברי מדר, ברגע שיוקמו מתקני האגירה – מהלך שיכול לארוך שבועות ספורים בלבד מרגע שיתקבל האישור לכך – האזור יוכל להסתמך על אנרגיה סולארית בכל שעות היממה, ובכך יהפוך לעצמאי אנרגטית. "יש צורך בהסרת החסמים הביורוקרטיים, וכמה שיותר מהר", מסכם מדר.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
