צוות בינלאומי של חוקרים חשף בפטגוניה את אמנות המערות העתיקה ביותר מסוגה, שנמצאה אי פעם בדרום אמריקה. במחקר, שפורסם בכתב העת Science Advances, ערכו החוקרים תיארוך פחמן רדיואקטיבי (פחמן-14) של החומר ששימש ליצירת הציורים בני אלפי השנים, בדמותם של בני אדם, בעלי חיים דוגמת גואנקו (אחד משני מיני הגמליים האנדמיים שמצויים באזורים האלפיניים של הרי האנדים) וריאה (עוף חסר יכולת תעופה שמוכר גם בשם ננדו), וצורות מעוצבות נוספות, כשבמחקר הנזה נבדקו ציורים דמויי מסרק.
חבל הארץ פטגוניה נמצא בדרום אמריקה, מכסה את הקצה הדרומי של היבשת ומשתרע על פני שטחן של ארגנטינה (כ-787 אלף קמ"ר) וצ'ילה (כ-256 אלף קמ"ר). חלקה המזרחי של פטגוניה, המצוי כולו בתחומי ארגנטינה, מהרי האנדים ומזרחה, מאופיין במישורים צחיחים רחבי ידיים, המכוסים בשיחים נמוכים ומתאפיינים בכמות משקעים נמוכה. לעומת זאת, הנוף המאפיין את האנדים הפטגוניים שונה בתכלית, שכן ההרים מכוסים ביערות עד, פסגותיהם מושלגות, ויש סביבם אגמים, חלקם אגמים קרחוניים.
מחקר קודם העלה שבני אדם החלו לאכלס את האזור לפני כ-12 אלף שנה, מה שהופך אותו לאחד המקומות האחרונים על פני כדור הארץ שהגיעו אליהם בני אדם, שציירו מספר לא מבוטל של ציורים על קירות של מערות באזור. למרות שאיורי המערות הקדומים תוארכו תחילה כבני כמה אלפי שנים בודדות, מחברי המחקר הנוכחי סתרו זאת וקבעו כי הם קדומים בהרבה, כשהעתיק שבהם נוצר לפני 8,200 שנה.
מעט ידוע על האנשים הקדומים שאכלסו את פטגוניה מכיוון שהעדויות מאותה תקופה היו מעטות. מה שכן ידוע הוא שהחיים באזור לא היו קלים, בין היתר בשל מיעוט של משקעים ומספר דל של מקורות מזון. מתיישבי האזור חיו בסמוך לאוקיינוס, אך חוו תקופה חמה ויבשה שהחלה לפני כ-10,000 שנה, אשר נמשכה כמה אלפי שנים. חרף תנאי האקלים הקשים, המתיישבים לא נשברו והותירו אחריהם את אמנות המערות, שיצירתה נמשכה כ-3,000 שנים.
כדי ללמוד עוד על אמנות המערות העתיקה באתר Cueva Huenul 1 שבצפון-מערב פטגוניה, שבו התגלו 895 ציורי קיר ייחודיים, גירדו החוקרים מעט מהפיגמנט שלהם, ולקחו את הדגימות לבדיקות מעבדה. מכיוון שהחומר שבו נעשה שימוש לשם יצירת ציורי המערות היה על בסיס צמחי, החוקרים הצליחו להשתמש בשיטת תיארוך פחמן רדיואקטיבי, מה שחשף כי אמנות המערות המגוונת עתיקה בכמה אלפי שנים מכפי שהיה נדמה עד כה.
כאמור, הציור העתיק ביותר תוארך כבן 8,200 שנה, מה שהפך אותו לעתיק מסוגו בדרום אמריקה, אם כי לא בעולם, שכן השיא הזה שייך לאמנות מערות שהתגלתה באינדונזיה, שם התגלה ציור מערה בדמות חזיר יבלות סולוואסי (Sus celebensis) - מין של חזיר נדיר האנדמי לאי סולאווסי - שתוארך כבן כ-45 אלף שנה.
למרות שהמחקר איננו חד משמעי לגבי התרבויות שיצרו את ציורי המערות, מחברי המחקר סבורים כי ייתכן שהם שימשו להעברת מידע בין המאיירים לקהילות אחרות, כמו גם לדורות הבאים. אמנם לא ברור אם אמנות המערות נוצרה כחלק מטקס או מפגש בין קבוצות, אבל החוקרים משערים כי ייתכן ומדובר באסטרטגיה אנושית שנועדה לבנות רשתות חברתיות על פני קבוצות מפוזרות, מה שתרם להפיכת החברות הללו לעמידות יותר מפני התנאים הסביבתיים המאתגרים באותה העת שכללו את הפיכת האזור לצחיח ובלתי סביר למחיה כתוצאה משינויים אקלימיים. יצירות אמנות עתיקות אלו מספקות צוהר אל העבר, ומאפשרות להעריך את היצירתיות והעושר התרבותי של תושביה המוקדמים של פטגוניה.