לרנקה שבקפריסין ידועה בחופי הים, המוזיאונים והארכיטקטורה שלה. למרות שמסגד האלה סולטן טקה (Hala Sultan teke) הוא אחד מציוני הדרך המרכזיים בעיר ומהווה את המסגד הגדול ביותר באי, נראה שכעת התגלה בסמוך לעיר ממצא שלא רואים כל יום.
6 צפייה בגלריה
אחד השלדים שאותרו בחפירות שבוצעו בעיר האלה סולטן טקה שבקפריסין, כשמספר חפצי קבורה פוזרו בסמוך לשלד
(צילום: Peter Fischer)
משלחת ארכיאולוגית מאוניברסיטת גטבורג גילתה לאחרונה מספר קברים מחוץ לאחד מהמרכזים העירוניים החשובים ביותר של המזרח התיכון בתקופת הברונזה, האלה סולטן טקה, ששכנה על מה שהם כיום אגמי המלח של לרנקה, הנמצאים דרומית לעיר. הממצאים הצביעו על כך שמדובר בעושר החומרי מהגדולים שנמצאו אי פעם באזור הים התיכון, כשחפצי הקבר היקרים מעידים כי האנשים שנטמנו שלטו בעיר - שכן הם היו בעלי מעמד סוציואקונומי גבוה - שהייתה מרכז לסחר בנחושת בתקופה שבין 1500-1300 לפנה"ס.
"בהתחשב בעושר של חפצי הקבר, יש סבירות רבה כי מדובר בקברי מלוכה, למרות שאיננו יודעים הרבה על צורת השלטון שהייתה נהוגה בעיר באותה תקופה. אין ספק שהקבורים כאן היו חלק מבעלי השליטה בעיר", אמר פיטר פישר, פרופ' לארכיאולוגיה באוניברסיטת גטבורג, שהוביל את המשלחת מטעמה.
הקברים, הממוקמים מחוץ לעיר מתקופת הברונזה, אשר השתרעה על פני 500 דונם, מורכבים מחדרים תת-קרקעיים שהגישה אליהם היא דרך מעבר צר היורד היישר מפני השטח אל מתחת לאדמה, כשהחדרים מגוונים בגודלם ונאמדים בעד 5-4 מטרים. משלחת סודרברג השבדית, שחפרה בהאלה סולטן טקה מאז 2010, מצאה בעבר קבורת חדרים עם סחורות קברים יקרות ערך, אולם מה שמבדיל את הממצאים החדשים שהתגלו מאלה שנחפרו בעבר הוא הכמות העצומה של חפצים ואיכותם הגבוהה. "מצאנו יותר מ-500 חפצים שלמים מפוזרים בין שני קברים. רבים מהחפצים מורכבים ממתכות יקרות, אבני חן, שנהב וקרמיקה איכותית", הוסיף פרופ' פישר.
למעשה, כמחצית מהחפצים שהתגלו יובאו מתרבויות שכנות. זהב ושנהב הגיעו ממצרים, כשאבני חן יקרות - כגון לפיס לזולי כחולה וקרנליאן בצבעים אדום כהה וטורקיז כחול-ירוק - יובאו מאפגניסטן, הודו וחצי האי סיני בהתאמה. בנוסף, הקברים מכילים גם חפצי ענבר, שמקורם באזור הבלטי.
6 צפייה בגלריה
תבליט של שור על אחד מהכתרים שאותרו בחפירות העיר האלה סולטן טקה בקפריסין
(צילום: Peter Fischer)
הקברים התגלו באמצעות מכשירי מגנומטר, מכשיר שיכול לסייע במציאת עצמים ומבנים עד שני מטרים מתחת לפני השטח, כך שניתן לגלות באמצעותם, בין היתר, אתרים ארכאולוגיים. "השווינו את האתר שבו נחרשו חרסים שבורים במהלך עבודות חקלאיות עם מפת המגנומטר, שהראתה חללים גדולים של 2-1 מטר מתחת לפני השטח. זה הוביל אותנו להמשיך ולחקור את האזור ובהמשך גם לחשוף את הקברים", הסביר פרופ' פישר.
מספר השלדים שהשתמרו היטב בקברים כוללים שרידי שלד המוקפים בעשרות כלי קרמיקה, תכשיטים ומראת ברונזה עגולה שעברה ליטוש, בעוד ששרידיה של ילדה בת שנה התגלו כשבסמוך אליה אותר צעצוע קרמי. פרופ' פישר אמר כי כמה אנשים, גברים ונשים כאחד, ענדו עטרה (דיאדמה) - סוג של כתר שבו נעשה שימוש עוד מימי המלכים מתקופת בית המקדש הראשון, כאשר כיום משמשת העטרה ככתר קטן על ראש נשים מבית המלוכה בשימוש יומיומי - בעוד שלחלקם היו שרשראות עם תליונים באיכות הגבוהה ביותר, שיוצרו ככל הנראה במצרים העתיקה במהלך השושלת ה-18, בימים שבהם פרעונים כמו תחותמס השלישי, אחנתון (שנודע כאמנחותפ הרביעי) ורעייתו נפרטיטי וכמובן תות ענח' אמון היו בשלטון.
תמונות מובלטות של שוורים, צבאים, אריות ופרחים עיטרו את הכתרים, בעוד שמרבית כלי הקרמיקה הגיעו ממה שהיא כיום יוון, כשחברי המשלחת מצאו גם סירים מטורקיה, סוריה, ישראל ומצרים. חפצי הקבר כללו גם כלי נשק מברונזה, חלקם משובצים שנהב, וכן חותמת ממוסגרת זהב שעשויה מהמינרל הקשה המטיט עם כתובות של אלים ושליטים.
"העושר העצום של הפרטים הקבורים הגיע מייצור נחושת. מכרות סמוכים בהרי הטרודוס - רכס ההרים הגדול בקפריסין, שמשתרע במרכז-מערב האי - ייצרו עפרות נחושת, שזוקקו בעיר. עיר נמל זו ייצאה באותה העת את המתכת המזוקקת בכמויות גדולות לתרבויות שכנות. הנחושת הייתה מצרך בעל ערך וחשיבות רבה, זאת מכיוון שסגסוגת של נחושת בתוספת בדיל להקשיה, יצרה ברונזה ובכך העניקה לתקופה את שמה. כיוון שנדיר למצוא עפרות נחושת ובדיל בסמיכות זו לזו, היה ייצור הברונזה קשור לסחר בין אזורים שונים. עם זאת, עידן הברונזה פינה את מקומו לעידן הברזל כשסחר הבדיל בים התיכון דעך במהלך ההגירות הגדולות של המאות ה-12 וה-11 לפנה"ס, מה שהעלה את מחיר הברונזה, כך שהשימוש בה נמשך גם בעידן הברזל, אם כי חשיבותה פחתה משמעותית.
