מקווה ישראל, אחד השטחים הפתוחים הגדולים ביותר ברחבי גוש דן - כ-3,000 דונם בדומה לשטח העיר גבעתיים - הוא למעשה שטח סגור ומסוגר. בית הספר החקלאי הראשון בישראל, ובו מבנים היסטוריים לשימור, וביניהם בית כנסת ויקב, גן בוטני ייחודי, שטחים חקלאים וקריית חינוך, הוא שטח גלילי, שלא נמצא בתחום אף רשות מקומית, בבעלות משותפת של אגודת "כל ישראל חברים" ומדינת ישראל. הוא גם מוגן זה שנים מתוקף חוק מיוחד - חוק מקווה ישראל - שמטרתו לשמור על ייעודו כבית ספר המחנך לחיי חקלאות והתיישבות.
הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ת"א הכינה לאחרונה תוכנית מתאר חדשה למתחם, שמטרתה "להתאים את המוסד בן 150 השנה למאה ה-21". הוועדה ציינה כי "תוכנית המתאר החדשה, הראשונה שנעשית במקווה ישראל מזה עשרות שנים, פותחת את מקווה בחזרה אל הציבור גם מבחינה פיזית וגם מבחינה רעיונית. היא מגדירה את מקווה כחלק מהרקמה המטרופולינית הקיימת של גוש דן תוך שמירת עצמאותה כמוסד חינוכי אשר צריך וזכאי לקבוע את סדר היום החינוכי הייחודי שלו".
בד בבד הוועדה ביקשה לשמור "על יעודו ותפקודו של שטח בית הספר החקלאי מקווה ישראל, תוך תוספת בינוי להמשך צמיחתו כמרכז חינוכי חקלאי מוביל, שימור הליבה ההיסטורית והסדרת גישה לציבור אליה ודרכה אל נתיבים שונים במרחב המטרופוליני".
אבל כוונות לחוד ומעשים לחוד. עיקרון המפתח שעמד בלב התוכנית והדיונים סביבה היה "זיקת ההנאה", כלומר הזכות של הציבור הרחב לעבור בשטח ולהיכנס אליו וליהנות ממה שהוא יכול להציע גם בלי בעלות עליו. אך הנהלת מקווה ישראל ומשרד החינוך התנגדו לעיקרון, שמאפשר גם לציבור הרחב ליהנות מהמקום, וטענו שלא רק שמדובר בשטח חקלאי שיכול להיפגע בכניסה של הציבור ובאתרי מורשת שהם אלו שמתחזקים וממנים, הרי שכניסה לא מפוקחת ומבוקרת לשטח חינוכי תפגע במוגנות התלמידים.
ועדת התכנון נענתה לדרישות הללו, והחליטה לבטל את "זיקת ההנאה" ולנסח הנחיות חדשות ומיוחדות שיגבילו את גישת הציבור.
הנחיות אלו העלו התנגדויות של הרשויות המקומיות הגובלות במתחם, של גופים חברתיים וירוקים שונים ושל הציבור הרחב, שטענו שהגיע הזמן לקדם את עיקרון הצדק חברתי-סביבתי. הם טענו שהריאה הירוקה ואתרי המורשת במקווה ישראל, שעומדים על שטח של המדינה, לא פתוחים לציבור הרחב, בעוד שהנהלת המקום משתמשת בהם להפעיל מערך חינוך פרטי נרחב, ולאו דווקא בזיקה מלאה לחקלאות, וקיימה במקום לאורך השנים אירועים פרטיים בתשלום, במנוגד לחוק. בנוסף, השטח הגדול שעומד בין רשויות שונות בגוש דן חוסם את המעבר הישיר והמהיר של הציבור מקצה אחד למשנהו, ובין היתר לשטחים פתוחים אחרים, כמו פארק אריאל שרון.
השבוע, הוועדה המחוזית ת"א אישרה את התוכנית החדשה עם הנחיות מיוחדות לכניסה של הציבור למקום. הוועדה כתבה כי "במכלול השיקולים ובראיה ארוכת שנים, תוך בחינת חלופות שונות ובהינתן עמדת משרד החינוך, והצורך לצור חיבוריות עם הסביבה, דוגמת הפארק המטרופוליני, מתח"מ (מרכז תחבורה) בן צבי העתידי בעל חשיבות ארצית והדופן העירונית של חולון ואזור והצורך לקשרם, סבורה הוועדה כי הגדרת 'הנחיות מיוחדות' תוך יצירת שלביות, בעבור אפשרות מעבר הציבור בשטח התוכנית, בזמנים בהם בית הספר אינו פעיל, (הכל כפי שיפורט בהמשך סעיף זה) מהווה נכון להיום את האפשרות המאוזנת והמתאימה ביותר". בהתאם התוכנית מגדירה שלושה שלבים לפתיחת השטח לציבור ולוחות זמנים, בעיקר למעבר דרכו ולא לשהות במקום.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןההחלטה של ועדת התכנון, שכביכול מנסה לרבע את המעגל, או לאחוז בחבל בשתי קצותיו, למעשה מנציחה את המצב כקדמותו. ראשית מערך החינוך במקום, שכולל מספר גנים ומספר בתי ספר ועתיד להתרחב בחסות התוכנית החדשה, פעיל ברוב שעות היום, והפנימיה במקום פעילה כל השבוע. על כן, ההחלטה לפתוח את השערים רק בזמן שבו בית הספר לא פעיל מגבילה את הזמנים עד כדי כך שהוא ישאיר סגור רוב הזמן.
כמו כן, עם כל הכבוד לתוכניות מתאר ולוועדות תכנון, נדמה שמבחינה משפטית אין לוועדה כל דרך לאכוף את ההנחיות המיוחדות הללו. דרך אגב, גם כשכבר מדברים על פתיחת המקום, אז מדובר בעיקר על מעבר מצד לצד ולא על ביקור באתרים ובשטחים השונים. מה שכן ברור הוא שהתוכנית מיטבה עם בעלי הקרקע, שיוכלו לבנות בהיקף נרחב ולהניב רווחים כלכליים. לוועדה המחוזית ת"א הייתה הזדמנות אמיתית לתקן עוול של שנים ולהעדיף את טובת הציבור הרחב על פני גוף פרטי שמחזיק באדמות מדינה לצרכיו הוא - חבל שהיא פספסה אותה.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
