אם משבר האקלים מעניין אתכם ואתם צרכני תקשורת, בוודאי יצא לכם להיתקל בד"ר אבנר גרוס, בעל הפודקאסט "האקלימיסטים". הוא מוכר כ"אקלימיסט" בטוויטר ונלחם בפייק ניוז על שינויי האקלים, אבל ליבת המחקר האקדמי שלו נוגעת דווקא לצמחים ולסכנות הנשקפות להם בגלל שינויי האקלים. ד"ר גרוס, מבית הספר לקיימות ושינויי אקלים ומהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי בבן-גוריון, הוא אחד הקולות הבולטים והמובילים בתחום.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
שינויי האקלים נגרמים כתוצאה מפליטות גזי חממה. כשאנחנו מזהמים, האטמוספרה סובלת והדבר משפיע על העצים ועל הצמחים שלנו. בבית הספר לימדו אותנו על פוטוסינתזה, תהליך שבו הצמחים מפיקים אנרגיה מאור. לתהליך הזה נדרש גם פחמן דו-חמצני (CO2) מהאוויר וכמובן גם מים. אלא שככל שאנחנו מזהמים יותר, אנחנו פולטים יותר פחמן דו-חמצני והצמחים יכולים "לאכול" יותר. אנחנו מלעיטים את הצמחייה שלנו בג'אנק פוד ומתברר שצמחים הם כמעט כמונו, אוהבים סוכר. וזו אשמתנו.
"צמחי ג'אנק פוד זה מונח שאנחנו טבענו", אומר ד"ר גרוס. "זה בעצם מדבר על תופעה שאנחנו רואים בכל העולם. כולנו יודעים שפחמן דו-חמצני מתרכז באטמוספרה כי אנחנו שורפים דלקים. אבל חוץ מזה, פחמן דו-חמצני זה גם אוכל לצמחים. מזה הם חיים. אז בעצם, בתהליך שריפת הדלקים אנחנו מדשנים אותם, נותנים להם בחינם סוכרים שהם צריכים. יש להם יותר פחמן דו-חמצני, ויותר אוכל לגדול ולצמוח. התהליך הזה חסר איזון כי הם לא מקבלים יחד עם הפחמן את הכמויות של החומרים האחרים שהם צריכים, כמו ויטמינים, חלבונים, זרחן, חנקן ברזל ועוד — וכך גדלים רק מפחמן ומשמינים מסוכר. בעצם, זה סוג של ג'אנק פוד. וככה הערך התזונתי שלהם נפגע, גם מבחינה חקלאית. אנחנו רואים את זה בהרבה גידולים בעולם. הם נהיים יותר עניים בערכים תזונתיים ויותר מפוצצים בסוכר. וזה מועבר לשאר שרשרת המזון".
יש דרך לתקן את זה? אפשר אולי לנטוע יותר עצים או צמחים?
"בעיקרון לא. בחקלאות אולי אפשר לדשן יותר, אבל לא בטוח שהצמחים יוכלו לקחת את עודפי הדשן בכלל כי יש להם מנגנונים שלא מאפשרים להם. הם פשוט לוקחים עוד סוכר. בטבע אי־אפשר להוסיף דשן. אז הדרך היחידה לתקן היא להוריד את ריכוז גזי החממה באטמוספרה. מחקרים מצאו שהעלייה ב־CO2 מסכנת את התזונה האנושית".
מה זה יכול לעשות לחיות הבר שמסתמכות על הצמחים?
"מה שיכול לקרות בסופו של דבר זה שהן יצטרכו לאכול יותר. כי כל דבר שהן יאכלו יהיה לו ערך תזונתי הרבה יותר קטן. אנחנו משערים שההשפעות האקולוגיות שיהיו לזה הן שלחיות הבר יהיה יותר קשה להתקיים. תהיה יותר תחרות על מקורות מזון".
איך הצמחים ישרדו?
"כעיקרון, הצמחים מנקים לנו את האטמוספרה מגזי החממה שאנחנו פולטים בעזרת זה שהם עושים פוטוסינתזה. אנחנו רואים שהצמחים הלכו וגדלו ולקחו יותר ויותר ממה שאנחנו פולטים. אבל הצמח כבר לא גדל יותר ובעצם כבר לא עושה את השירות שאנחנו צריכים ממנו. כמויות גזי החממה באטמוספרה יעלו בקצב יותר מהיר ממה שהתרגלנו, גם אם נפסיק לפלוט אותם, פשוט כי אין מי שינקה את זה וייקח אותם באותה יעילות".
איך ייראה בעתיד עולם הצומח אם נמשיך בעסקים כרגיל?
"אנחנו יכולים להסתכל על תקופות קדומות בהיסטוריה הגיאולוגית, כמו בערך לפני 50 מיליון שנה, כשהיה חם יותר מהיום כי ריכוז הפחמן הדו־חמצני היה הרבה יותר גבוה. כדור הארץ היה אחר. אנחנו יודעים למשל שהיו לנו יערות באנטרקטיקה, ושהצמחייה הייתה אחרת לחלוטין. ואנחנו גם יודעים שהצמחים היו הרבה יותר גדולים ומלאים בסוכר, אך דלים בחומרים אחרים. היכולת למתן את עליית גזי החממה הייתה אז כנראה הרבה יותר נמוכה. ואנחנו מתחילים לראות אותן תופעות היום אצלנו – אנחנו רואים שכדור הארץ הולך ונהיה יותר ויותר ירוק. יש יותר פחמן דו־חמצני. יש יותר צמחייה. אבל בגלל חוסר האיזון התזונתי ייתכן וה'התיירקקות' הזאת תיעצר ממש בקרוב".
אמרת שכדור הארץ נהיה יותר ירוק?
"כן. כדור הארץ ב־50 שנה האחרונות נהיה יותר ויותר ירוק".
איך זה מסתדר עם כל בירוא יערות האמזונס והמדבור?
"זו מיסקונספציה כזו שיש את כדור הארץ והוא נהיה יותר יבש חום וכתום. העובדות הן אחרות. בגלל שעונת הצמיחה מתארכת באזורים הצפוניים, פתאום הקיץ יותר ארוך ויותר חם בקנדה ובסיביר. עם זאת, מאחר שיש יותר פחמן דו־חמצני, הצמחים יכולים לגדול הרבה יותר. ב־50 השנים האחרונות יש עלייה דרמטית בכמות הצמחייה בכדור הארץ, הוא נהיה יותר ירוק. התופעה הזאת עזרה לנו לנקות את האטמוספרה מעודפי הפחמן שהוספנו. ללא הצמחייה היה לנו פי 25 אחוז יותר פחמן באטמוספרה. וגם פי 25 אחוז יותר חם. אז למזלנו התהליך הזה קורה. לצערנו התהליך הזה מואט בשנים האחרונות, והוא הרבה יותר חלש בגלל אותו חוסר איזון כימי שיש להם. הם מקבלים רק סוכרים ולא מקבלים דברים אחרים. הם אומרים, 'טוב, אנחנו לא יכולים לגדול יותר'. האפקט שמיטיב לצמחים נעצר. זהו. מעכשיו האפקט ילך ויקטן. וזה מטריד. כי זה אומר שההגנה שלנו מפני העלייה בגזי חממה בעצם הולכת וקטנה. זה משהו שאנחנו צריכים לקחת בחשבון".
המחקר של ד"ר גרוס מתמקד בזרחן, שנחשב לחומר הזנה חשוב ביותר לצמחים. במסגרת הניסויים שעורך ד"ר גרוס יחד עם הדוקטורנט אנטון לוקשין והד"ר משה הלפרין, הם מגדלים צמחים בסביבה עם ריכוז פחמן דו־חמצני גבוה ורואים מה קורה להם. "אנחנו רואים שאחד הדברים הכי חשובים זה שנהיה להם מחסור בזרחן בקרקע. עם זאת, אנחנו רואים שיש צמחים מסוימים מתוחכמים. הם מוצאים דרכים להתמודד עם המחסור בזרחן, וזה מעודד. זה בעצם אומר שלחלק מהצמחים יש מספיק יכולת להתמודד עם השינויים האקולוגיים. הם לא יקרסו כל כך מהר, כי הם מוצאים דרכים מתוחכמות להוציא את הזרחן מהקרקע, ויש כאלה שאפילו מהאוויר.
"עבדתי הרבה שנים בפנמה בכל מיני יערות טרופיים, שם זו המערכת הכי ענפה בעולם אבל אין להם שום זרחן בקרקע. אבל איכשהו היערות מצליחים לגדול. זה פרדוקס הזרחן הידוע. הם מוצאים טכניקות משלימות ביכולת שלהם לקחת אותו ממקורות שמסביבם, למשל האבק. אנחנו יודעים שהיערות מקבלים הרבה אבק מהמדבר, הוא מדשן אותם. אנחנו יודעים שהאבק מכיל המון זרחן וחומרים שאין ביער. ולאט־לאט הבנו שהם יכולים לקחת את זה משם".
נשמע שלצמחים יש יכולת למידה ממש מפותחת.
"האמת היא שזה מדהים. תחשבי שהם כל הזמן תקועים בקרקע עם שורש. לא יכולים לזוז כמונו. ברגע שיש להם מחסור של משהו אין להם ברירה. הם חייבים ללמוד להתמודד עם כל משבר. חם מדי? קר מדי? אין מספיק אוכל? אין מספיק מים? הם פשוט יודעים להפעיל ולכבות כל מיני גנים ותהליכים. מכבים ומדליקים אותם בהתאם לסביבה. יש להם בפועל הרבה יותר גנים מאשר לבני אדם או כל יצור אחר בגלל שהם לא יכולים לזוז.
"אחת ההשערות שלנו היא שזה קשור לעובדה שכל צמח יבשתי היה בעבר אצה בים. ככה זה התחיל. ואצל אצות הדרך היחידה לקחת זרחן וברזל היא דרך אבק שמגיע לאוקיינוס. אין להם מקור אחר. זה המזון שלהם. יכול להיות שלצמחי היבשה השתמר אותו מנגנון. הם נזכרו שהם היו אצה וברגע שיש סופת אבק הם אומרים לעצמם, 'אוקיי, בוא נפתח את המנגנון העתיק הזה שלא פתחתי כבר מיליוני שנים'. אין לנו הוכחות, אבל זו ההשערה שמדברים עליה בניסיון להסביר למה זה קורה. זה ממש מגניב.
"באזורים שאין בהם אבק, אצל צמחים מדרום אמריקה לדוגמה, הם לא יודעים לעשות את זה. לתירס שמקורו בצ'ילה אין את היכולת הזאת. באה סופת אבק? לא מעניין אותו. למרות שזה נותן להם את כל האוכל שהם צריכים והם חייבים אותו. הם לא יודעים איך לעשות את זה. הם מוצאים דרכים אחרות לקחת אותו מהסביבה. סימן שזה כן משהו ששמור אבולוציונית למי שגדל בישראל או באזורים מאובקים אחרים. את רואה חיטה או עץ טרופי שמקבל אבק ותוך שנייה הוא מגיב. זה כמו דשן בחינם. בפעם הבאה שאת מסתכלת על אבק תראי איזה דבר מזין זה. בפעם הבאה שיש סופת אבק בנגב, אם יש לכם עציצים וגינה, תראו כמה אבק יש על העלים, ותבינו שזה בכוונה. זה ממש טוב להם. זה כל הדשן שהם צריכים".
נותרה השאלה: האם אין תקווה שהצמחים יוכלו לחזור ולהועיל לנו?
"הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא הפחתת פליטות. וזה אולי לא דבר שמדברים עליו בכלל. בעצם קוראים לזה הבעיה האחרת של הפחמן. בנוסף להתחממות, שהיא בעיה שמדברים עליה כל הזמן, יש לנו את הבעיה האקולוגית הזאת, שהיא איזשהו משוב על ההתחממות. אין דרך לפתור את זה ברמה העולמית. צריך להפסיק להעלות את כמות ה־CO2 לאטמוספירה".
אתה אופטימי לגבי העתיד והיכולת שלנו לשנות את גורלנו?
במאה אחוז. זה ברור לי שזה יקרה. ככל שאני מבין יותר על עוצמת המשבר והגודל שלו ומה עומד פה על הכף, אני פשוט לא רואה ולא מצליח לדמיין עולם שבו יש לנו את הפתרונות הטכנולוגיים ואנחנו לא משתמשים בהם. לא הגיוני שהקטר והרכבת, שזה אנחנו, פשוט ימשיכו לנסוע ישר עד שניפול מהצוק. זה פשוט לא נראה לי הגיוני שבני אדם ייתנו לזה לקרות. לכן זה ברור לי לחלוטין שהשינוי הזה ילך ויאיץ בשנים הקרובות".
בטח צפית בסרט החדש והמדובר של נטפליקס, Don’t Look Up. מה שקרה שם לא נראה לך תרחיש קצת יותר סביר?
למען האמת לא. אם מסתכלים היסטורית נראה לי שבני אדם הראו שבנקודות מפתח הם פעלו. מהפכות קורות. לאנושות יש כמה מילארדים של בני אדם בעולם. תחשבי על שינויים שקרו ב־200 השנים האחרונות. מהפכות גדולות קרו כשעמדו על הפרק דברים קטנים מזה. יש דבר כל כך גדול על הכף, אנחנו יודעים איך לפתור אותו, כולם מדברים על זה שרוצים לעשות אותו. שיעשו אותו. פשוט וברור. יהיה מאבק וזה לא יהיה פשוט. אבל זה כמו עם הקורונה. יש לך איום. פשוט תטפל בו. זה אפשרי".
