אוסף נדיר ביותר של מאובני עכבישנים ימיים בני 160 מיליון שנה שנמצא בדרום צרפת, הוא בעל קשר הדוק למינים חיים. מאובנים אלו חשובים מאוד כדי להבין את התפתחותם של העכבישנים הימיים - מחלקה של פרוקי-רגליים המצויים ברחבי העולם, בעיקר בים התיכון, בקריביים ובאוקיינוס הקרח - מכיוון שהם מראים כי המגוון של עכבישי הים שעדיין קיימים כיום, החל להיווצר מתור היורה.
4 צפייה בגלריה
המין Palaeopycnogonides gracilis שנבדק במחקר ונקשר למשפחה נכחדת של עכבישנים ימיים
(צילום: Dr Romain Sabroux)
"עכבישנים ימיים (Pycnogonida), הם קבוצה של בעלי חיים ימיים, שבאופן כללי לא נחקרה כמו שצריך עד כה. עם זאת, מעניין מאוד להבין את האבולוציה של פרוקי-רגליים אלו (מערכה שאליה משתייכות כמה קבוצות ידועות מאוד של בעלי חיים, ובהן חרקים, עכבישים, עקרבים וסרטנים) כפי שהם הופיעו מוקדם יחסית בעץ החיים של פרוקי-הרגליים. מאובני עכבישנים ימיים נדירים מאוד, אבל אנחנו מכירים כמה מהם מתקופות שונות. אחת הדוגמאות המדהימות ביותר, בשל המגוון והשפע שלה, היא זו של לה ולוטה-סור-רון (La Voulte-sur-Rhône) בדרום צרפת, אשר מתוארכת לתקופת היורה, לפני כ-160 מיליון שנה", אמר המחבר הראשי של המחקר ד"ר רומיין סאברו מבית הספר למדעי כדור הארץ באוניברסיטת בריסטול.
בניגוד למאובני עכבישנים ימיים עתיקים יותר, העכיבשנים של לה ולוטה-סור-רון דומים מבחינה מורפולוגית (אך לא זהים) למינים חיים, ומחקרים קודמים העלו שהם יכולים להיות קשורים קשר הדוק למשפחות עכבישנים ימיים שעודן בחיים. יחד עם זאת, השערות אלו נלקחו בערבון מוגבל מכיוון שלא ניתן היה לגשת למה שהסתתר במאובני הסלע.
4 צפייה בגלריה
המין Palaeopycnogonides gracilis שנבדק במחקר ונקשר למשפחה נכחדת של עכבישנים ימיים, תחת סריקת CT
(צילום: Dr Romain Sabroux)
בשל כך, ד"ר סאברו ועמיתיו למחקר, שהתפרסם בכתב העת Papers in Palaeontology, נסעו לפריז על מנת לחקור את הנושא בגישות חדשניות. "השתמשנו בשתי שיטות כדי לחקור מחדש את המורפולוגיה של המאובנים: מיקרוטומוגרפיה של קרני רנטגן (X-ray microtomography), שמטרתה הייתה להסתכל אל תוך הסלע, למצוא תכונות מורפולוגיות שמסתתרות בפנים ולשחזר מודל תלת-ממדי של הדגימה המאובנת, והדמיית טרנספורמציה רפלקטיבית (reflectance transformation imaging), שהיא טכניקת תמונה המסתמכת על כיוונים מגוונים של האור סביב המאובן כדי לשפר את הנראות של מאפיינים לא בולטים על פני השטח שלהם.
הודות למידע מורפולוגי חדש שנאסף על ידי צוות המחקר, התאפשר להם להשוות את הממצאים עם מינים קיימים, מה שאישר כי מאובנים אלה הינם קרובי משפחתם של עכבישנים ימיים ששרדו. שניים מהמאובנים הללו שייכים לשתי משפחות עכבישנים ימיים קיימות: Colossopantopodus boissinensis נמנה על משפחת Colossendeidae, בעוד ש-Palaeoendeis elmii נמנה על משפחת Endeidae.
4 צפייה בגלריה
המין Palaeopycnogonides gracilis שנבדק במחקר ונקשר למשפחה נכחדת של עכבישנים ימיים, תחת הדמיית טרנספורמציה רפלקטיבית
(צילום: Dr Romain Sabroux)
לעומת זאת, מין שלישי שנושא את השם Palaeopycnogonides gracilis, השתייך למשפחה שככל הנראה לא שרדה ונכחדה. "כיום, על ידי חישוב ההבדל בין רצפי הדנ"א של דגימה של מינים, ושימוש במודלים של התפתחות דנ"א, ניתן להעריך את התזמון של האבולוציה הקושרת את המינים הללו יחדיו. זה מה שאנחנו מכנים ניתוח שעון מולקולרי. אבל ממש כמו שעון אמיתי, צריך לכייל אותו. בעצם, אנחנו צריכים להגיד לשעון: 'אנחנו יודעים שבאותה תקופה הקבוצה הזו כבר הייתה שם'. הודות לעבודתנו, אנו יודעים כעת שמשפחות העכבישנים הימיים Colossendeidae ו-Endeidae חיו כבר בתקופת היורה", הסביר ד"ר סאברו.
כעת, צוות החוקרים יכול להשתמש בנתונים כאמצעי כיול עבור השעון המולקולרי, ולחקור את התזמון של אבולוציית העכבישנים הימיים. זה יכול לעזור להם להבין, למשל, כיצד המגוון שלהם הושפע ממשברי המגוון הביולוגי השונים המתפרסים על פני ההיסטוריה של כדור הארץ.
בנוסף, מתכננים החוקרים לבחון עכבישנים ימיים מאובנים מאזור הרי הונסברוק (Hunsrück) בגרמניה. הם יחקרו מינים מאובנים בסלע מותמר קשה ואפינטי - בעל גבישים מיקרוסקופיים - הנוצר בהתמרה אזורית בדרגה נמוכה מסלעי משקע חרסיתיים (כגון פצלים ואבן בוץ) ומטוף, אשר נקרא לווחה, שמתוארך לתקופת הדבון, תור בעידן הפלאוזואיקון שנמשך 45.5 מיליוני שנים, מלפני 408.5 מיליון שנה ועד לפני 363 מיליון שנה.
באותה גישה, ישאפו החוקרים לתאר מחדש מינים אלה ולהבין את הזיקה שלהם למינים קיימים. "המאובנים הללו נותנים לנו תובנה של עכבישנים ימיים שחיו לפני 160 מיליון שנה. זה מרתק לראות איך העכבישנים הללו נראים גם מאוד מוכרים, אך גם מאוד יוצאי דופן. מוכרים, כי אפשר בהחלט לזהות חלק מהמשפחות שעדיין קיימות כיום, ויוצאי דופן בגלל הבדלים קטנים כמו גודל הרגליים, אורך הגוף ועוד כמה מאפיינים מורפולוגיים שלא מוצאים במינים מודרניים", סיכם ד"ר סאברו.
