לפני כשלוש וחצי שנים, כשתושב ראש העין יוסי ארן רכב על אופניו בחלקת הטבע שליד ביתו, הוא גילה לגמרי במקרה שהמקום צפוי להפוך לאזור תעשייה ובית קברות. "ראיתי בחור שצילם את הציפורים והצבאים שמסתובבים, שוחחתי איתו והוא סיפר שעוד מעט יהיה שם אזור תעשייה", הוא אומר. "בעקבות כך, חקרתי וגיליתי את התוכניות לפיתוח נחל רבה. בשלב זה בית העלמין כבר אושר על ידי מועצת התכנון העליונה של יהודה ושומרון בלי שגופי הסביבה ואנחנו, התושבים, ידענו על כך - ולא הספקנו להתנגד".
הסיפור של ארן הוא רק אחד מני רבים שמצביע על הפגיעות הבלתי הפיכות בטבע שמתרחשות ביהודה ושומרון - ועל הסדקים החמורים שקיימים לאורך ההליכים התכנוניים באזור, שמאפשרים להן לצאת לפועל ללא הפרעה.
מיזם הבנייה שארן גילה במקרה מתוכנן לקום באזור טבע ייחודי שנמצא בלב המסדרון האקולוגי הארצי: שטח פתוח שמחבר בין אזורים טבעיים לאורך ישראל ושמאפשר לבעלי החיים תנועה רציפה ביניהם - שנחוצה לצורך מציאת מזון ומים ולשמירה על מגוון גנטי. כלומר, בנייה באזור תביא לכך שמלבד אובדן בעלי החיים הרבים והמגוונים המצויים במקום - שביניהם בולט הצבי הארץ-ישראלי, שנמצא בסכנת הכחדה - המסדרון שיחסם יפגע גם ביכולתם הכללית של בעלי החיים לשרוד בטווח הרחוק.
למרות שארן ושותפיו למאבק טענו שכל בנייה באזור היא בכייה לדורות, באוגוסט האחרון כבר התקיימה ישיבה של מועצת התכנון העליונה לקביעת פרטים טכניים אחרונים לפני ביצוע מיזם בית העלמין. מעבר לכך, התכנון למקום כולל גם את הרחבת המחצבה שקיימת בו ב-100 דונם נוספים – והקמת אזור תעשיה ענק, שייקרא "שער השומרון", ושיתפרס על פני שטח של כ-2,500 דונם.
לא סתם גבעה יפה
תוכניות הבנייה המסיביות בשומרון לא פוסחות גם על מסדרונות אקולוגיים מקומיים, ותוכנית נוספת שמקודמת באזור כוללת הקמה של מאות יחידות דיור בשטח שבין אלקנה לשערי תקווה (שנקרא "פרומוביץ-מעוז"), על גבי מסדרון אקולוגי מקומי שמתחבר למסדרון הארצי בנחל רבה.
"זו לא סתם גבעה יפה", מסבירה נעה עומייסי, תושבת שערי תקווה ומתנדבת ברשות הטבע והגנים. "האזור משופע בערכי טבע רבים - פרחים נדירים, ומגוון רחב של בעלי חיים: צבאים, חזירי בר, שועלים, שרקרקים וציפורים נוספות שמגיעות בעונת הנדידה, צבים, דורבנים, חלזונות מיוחדים ובעלי חיים רבים נוספים. לא יעלה על הדעת שייקחו את פיסת הטבע הזו".
לא רק בעלי חיים נפגעים מתוכניות בנייה שנוטות להתעלם מקיומם, אלא גם הצומח ואפילו הדומם. באלקנה אושרה תוכנית לכריתת מעל 80 עצים בוגרים, לצורך יצירת מקומות חנייה ושיפור סדרי התנועה ברחוב שיר השירים שביישוב – זאת למרות ערעור התושבים ומחאתם. בעפרה נרכשה על ידי הקופה הלאומית לבניין ארץ ישראל (מיזם שמטרתו גיוס הון לרכישת קרקעות להתיישבות יהודית ביו"ש) קרקע במרכזו של אתר שבו למעלה מ-60 בורות קרסטיים ייחודיים - מערות אנכיות שנוצרו מהמסה של סלעים - במטרה לבנות שכונת מגורים במקום.
"עפרה היא המקום הדרומי ביותר בעולם שבו קיימת התופעה הסופר-מיוחדת הזו", מסביר בועז לנגפורד, דוקטורנט במרכז לחקר מערות במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית. בבורות נמצאו תגליות יוצאות דופן כמו שן עתיקה של קרנף, וממצאים פלאונטולוגיים אחרים שהוערכו כבני עשרות אלפי שנים. חלק מהמערות עמוקות במיוחד, ושתיים מהן חוצות את גבול ה-100 מטר.
נגפורד ושותפיו למחקר רואים בחריפות את התוכנית לבנות שכונה באזור. "השטח שנרכש למטרת בנייה מכסה חמישה בורות בעומק השטח הרגיש", הוא אומר. "מדובר על לב האזור של שדה הבורות הצפוף ביותר, בצנטרום של הפיילה". אחד הבורות שנכללים בשטח הוא "הבור הסיני", שעומקו 60 מטר, ושהוא האתר היחיד בישראל שמאפשר למבקרים להיכנס לבור קרסטי באמצעות סולמות ובאופן עצמאי. "וזו רק הבנייה עצמה - מה עם דרכים, למשל? הרי התושבים שיתגוררו שם לא הולכים לצנוח הביתה".
"מי שמקדמים את הנושא פועלים לכאורה ממניעים של ערכים ציונים ומתפיסת עולם ערכית - ובאותה נשימה, פוגעים באחד מערכי הטבע המדהימים ביותר ברמה הלאומית", אומר לנגפורד.
כל אלו מעלים את השאלה האם יש מי שיכול להגן על ערכי הטבע ביהודה ושומרון, והאם סופו של חבל ארץ זה יהיה זהה לממלכתו של המלך מידס, רק שבמקום זהב – הכול יהפוך לבטון.
"אכול כפי יכולתך"
"בגדול, מה שקורה כיום ביו"ש זה פשוט 'אכול כפי יכולתך'", מסביר עמית מנדלסון, אקולוג טבע עירוני וחבר ביחידת הסקרים במכון דש"א, שבו מתבצע מחקר בנושא השטחים הפתוחים. "הן הישראלים והן הפלסטינים מנסים ככל יכולתם להשתלט על שטחים ולקבוע עובדות בשטח, ולטבע בפני עצמו אין למעשה זכות קיום עצמאית בעיני אף אחד מהצדדים. הסיכוי לביטול תוכנית בנייה כלשהי בגלל ערכי טבע, רגישים ככל שיהיו, שואף לאפס, וגם היכולת הציבורית להשפיע על קבלת ההחלטות מינורית ביותר".
"התכנון הסביבתי ביהודה ושומרון נמצא עשרות שנים אחורה בהשוואה למצב בתוך תחומי הקו הירוק, וההשפעה על הסביבה היא חמורה", אומר עו"ד אסף בן לוי, יועץ משפטי בחברה להגנת הטבע. "אפשר לראות דוגמאות אבסורדיות למקרים שבהם בתוכניות שנמצאות קילומטר אל תוך הקו הירוק דנים מספר רב של פעמים ומעבירים אותן הליכים מרובים -בעוד שבו בזמן, קילומטר מעבר לקו הירוק אין כמעט דבר מכך".
6 צפייה בגלריה
שטח ביהודה ושומרון המיועד לחציבה
(צילום: יצחק כהן, יחידת סקרי הטבע של החברה להגנת הטבע)
מה מאפשר למצב לא הגיוני שכזה להתרחש? שני מושגי המפתח הם "החוק הישראלי" ו"החוק הירדני". "בישראל הריבונית קיימים חוק התכנון הבנייה, תקנותיו, האופן שבו הוא פורש בפסיקות של בתי משפט והנחיות תכנוניות של מנהל התכנון - בעוד ביהודה ושומרון קיים רק החוק הירדני, שאומץ בצו של אלוף הפיקוד (שהוא גורם צבאי ולא תכנוני), ושהוא משמעותית פחות מקיף", מדגיש בן לוי.
הבדל נוסף בין ישראל הריבונית ליו"ש הוא שמעבר לקו הירוק לא קיימת היררכיה תכנונית - כלומר, אין אפשרות לערער על תוכניות לערכאה גבוהה יותר. כך, הוועדה שמאשרת את התוכנית היא גם זו שדנה בערעור - ומכאן שלא תהיה זו הפתעה גדולה אם הערעור ידחה.
"בתוך תחומי הקו הירוק יש לרוב הרשויות המקומיות ועדה מקומית לתכנון ובנייה, שמעליה נמצאות ועדות מחוזיות ומעליהן המועצה ארצית לתכנון בנייה", מסביר בן לוי. "כך, אם לדוגמה מוגשת התנגדות לתוכנית שנמצאת בסמכותה של ועדה מחוזית אך היא נדחית, אפשר לבקש לערער בפני המועצה הארצית". הוא מוסיף שבתחומי ישראל הריבונית גם קיימות ועדות נוספות, כגון הוועדה לשמירת הסביבה החופית והוועדה לשמירה על קרקע חקלאית ושטחים פתוחים. "ביו"ש כל הגופים האלו פשוט לא קיימים, אלא רק מועצת התכנון העליונה - מוסד תכנון אחד ויחיד".
מעבר לכך, בוועדת התכנון האחת והיחידה שקיימת אין כלל נציגי ארגוני סביבה - וזאת בשונה מהוועדות בישראל הריבונית, שבהן החוק מחייב ייצוג של ארגוני הסביבה בוועדות התכנון. "'חיים וסביבה', ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, פנה לפני כשנה וחצי לראש המנהל האזרחי ביהודה ושומרון (הגוף שמנהל את הפעילות הלא-צבאית ביו"ש מטעם מדינת ישראל, שבו נמצאת מועצת התכנון העליונה - ר"ג) וביקש למנות נציג סביבתי שיישב במועצת התכנון העליונה כנציג קבוע - אך למרות שיש תוכניות רבות מאוד עם היבטים סביבתיים, הבקשה סורבה", מספר בן לוי. "התשובה שהארגון קיבל היא שהנציג יכול לבוא כמשקיף - אך יש הבדל גדול בין להיות משקיף ובין להיות חבר ועדה, בעיקר כשהוועדה לא עומדת ברמת השקיפות של ועדות בישראל".
לדבריו, המנהל האזרחי ביו"ש מוותר בכך על היבט חשוב. "ארגוני הסביבה לא נועדו להיות גורם מפריע", הוא מדגיש, "אלא כזה שמונע נזקים שאחר כך מצטערים עליהם".
"ביו"ש אין סטנדרטים סביבתיים בסיסיים"
גם מתן נחום, רכז שמירת טבע של מחוז ירושלים מטעם החברה להגנת הטבע, שכחלק מתפקידו משמש כמשקיף במועצת התכנון העליונה, מספר על ניסיונות שלא צלחו להצטרף כנציגים למועצת התכנון העליונה. "לנציג שהוא חלק מהוועדה יש השפעה רבה, גם לפני הדיון עצמו", הוא אומר. "כיום אני מקבל סדרי יום יחד עם שאר הציבור - לפעמים גם יום לפני הדיון, ורואה את התוכניות רק בשלב ההפקדה שלהן - שהוא שלב מתקדם. אם נציגים של ארגוני הסביבה היו חברים בוועדה הם היו יכולים לדרוש סקר סביבתי, הידרולוגי, פרוגרמה (מסמך שמפרט לעומק את מטרתו של מיזם הבנייה ואת השלבים להקמתו - ר"ג) והמון דברים נוספים".
נחום מדליק את המחשב ומדגים לי את הפער: בתוכנית של 500 יחידות דיור בצור הדסה, בתוך תחומי הקו הירוק, יש מלבד הוראות התוכנית גם נספח הידרולוגי, נספח גיאולוגי, נספח סביבתי, נספח ניקוז מי נגר ופרוגרמה בהתאם לתוכנית מתאר. לעומת זאת, בשכונה בגודל דומה שעתידה לקום בהר גילה הסמוך, מעבר לקו הירוק, אמנם יש הוראות תשריט (ייצוג גרפי של התוכנית על גבי מפה ופירוט של מטרת התוכנית ותיאורה), נספח הוראות בינוי, נספח תנועה וקיר בטון להגנה מזריקות אבנים - אך לא קיימים נספחים וסקרי טבע, אין תוכנית מתאר ואפילו לא פרוגרמה. למעשה, לא קיים בתוכנית אפילו הסבר מדוע בכלל צריך אותה.
"רמת הדרישות שקיימת בתוך הקו הירוק לתוכנית בנייה עם אותו מספר של יחידות דיור, באותו אזור מבחינה גאוגרפית ועם אותן השפעות סביבתיות – היא גבוהה לאין שיעור", מסביר נחום. "ביו"ש אין סטנדרטים סביבתיים בסיסיים".
אם בתחומי ישראל הריבונית חובה להגיש תסקירי השפעה על הסביבה ובדיקה של חלופות תכנון, מעבר לקו הירוק אין חובה כזו. אמנם קיים צו אלוף שקבע שיש להגיש תסקיר סביבתי ביו"ש, אך הוא מיושן לעומת התקנות בישראל הריבונית: כך לדוגמה, ביו"ש נדרש רק תיאור של הסביבה שאליה התוכנית מתייחסת - ולא מידע מקצועי, מלא ומדויק. כך קורה שתוכניות ללא תסקירים שלא היו מאושרות בתוך הקו הירוק, יכולות להיות מאושרות ביהודה ושומרון.
הבדל משמעותי הוא היכולת לקדם תוכנית ביו"ש בלי להסביר בצורה מנומקת את הסיבות להוצאתה לפועל. "כשרוצים לבנות בישראל הריבונית, יש להצדיק זאת - לבוא עם נתונים ולהסביר למה קיים צורך", אומר נחום. "בתוכנית השכונה החדשה בהר גילה, למשל, הוועדה שאלה האם יש צורך תכנוני בהקמתה - ובתגובה נאמר לה שיש בקשות רבות של תושבים שרוצים את ההרחבה". עבור מי שמכירים את הפרוצדורה המקבילה בישראל הריבונית, מדובר בלא פחות מבדיחה. "מישהו שהתקשר וביקש זה לא צורך תכנוני, כדי להמחיש צורך תכנוני צריך להביא נתונים, להסביר שיש גידול באוכלוסייה, שקיים מחסור בשטחי ציבור, תעסוקה ותעשייה. צריך להראות מה התושבים מקבלים כבר היום – ושהסביבה לא נפגעת על אף ההרחבה". לדבריו, גם אם מסמך כזה קיים במקום כלשהו - הוא לא נגיש לציבור, ולא מוצג כחלק ממסמכי התוכנית.
הציבור ממודר מתהליך התכנון
לא רק ארגוני הסביבה ממודרים מתוכניות הבנייה ביו"ש - אלא גם הציבור עצמו. "לאורך השנים התקבעו נורמות שקשורות לחשיפה של תוכניות מתאר לערים או לשכונות לציבור ולשיתופו בתהליך - והן מאוד אמורפיות", אומר נחום. "יש צעדים שונים שאפשר לנקוט בהם כדי לשתף את התושבים, כמו שולחנות עגולים למשל (מפגשים בלתי אמצעיים בין מקבלי ההחלטות והציבור, שבהם מוצגות תוכניות שנמצאות בשלב מוקדם וניתנת לציבור זכות להבעת דעה – ר"ג). ביהודה ושומרון זה פחות נהוג". לדבריו, הדבר היחיד שקיים הוא חובה ליידע במידה מסוימת את הוועד המקומי ביישובים. "אם תוכנית מתאר תגיע לוועדת התנגדויות בישראל הריבונית, והמתנגדים לה יטענו שלא היה בה שיתוף ציבור - זו יכולה להיות עילה לעיכוב התוכנית עד לאחר שיתקיים הליך שיתוף ציבור תקין".
סוגיה נוספת היא בנייה בשטחים חקלאיים. כיוון שכל יהודה ושומרון עדיין נמצאים תחת תוכנית מתאר מתקופת המנדט הבריטי, האזור כולו מסומן כשטח חקלאי. "מובן שלא כל השטח הוא באמת חקלאי - זה בעיקר מראה שלא נעשתה תוכנית באזור מאז שנות ה-40", אומר נחום.
עקב כך, בניגוד למצב בישראל הריבונית, בפועל - אין ביו"ש שום שטח שהייעוד ה"אמיתי" שלו הוא להישאר חקלאי - למרות החשיבות הסביבתית של שטחים חקלאיים, בין השאר בשמירה על מסדרונות אקולוגיים. "מבחינת הליך התכנון, אם רוצים להפשיר לבנייה שטח כזה בתוך תחומי הקו הירוק, יש לעבור ועדה לשמירה על שטחים חקלאיים פתוחים - וביו"ש לא", אומר נחום. "יש צורך לקבל אישור לבנייה בשטח ממשרד הביטחון – אך אלו אישורים שקשורים לביטחון, ולא לשמירה על הטבע או למנהל תקין".
גם בנוגע להשארת שטחים ירוקים בעת בניית שכונות חדשות המצב לא מזהיר. "אם בישראל הריבונית קיימות תוכניות מתאר ארציות (תמ"א 1 ותמ"א 35), שמתייחסות לשאלה היכן בתוך הערים והישובים בארץ אפשר לבנות והיכן יש להשאיר שטח פתוח – ביו"ש, כל אלו אינם", אומר נחום.
מחצבות חסרות ריסון
בין שלל התוכניות הבוערות באזור, הן נחום והן בן לוי מזכירים את תוכנית המתאר האזורית למחצבות אבן לניסור ביהודה ושומרון (תמ"א 52/1) כמטרידה במיוחד. "על פני כל תחומי יו"ש מפוזרים שטחים עצומים שמיועדים לחציבה", מסביר בן לוי. מדובר בשטח כולל של 14,739 דונם ב-11 אתרים שונים (לשם השוואה, שטח העיר רעננה הוא 14,820 דונם).
התוכנית המדוברת נוסחה כדי להתמודד עם הבעיות שבשטחים אלה. "על פניו, מטרת התוכנית היא ראויה - להסדיר את החציבה ולהפסיק את התופעה של חציבה בלתי חוקית שמתקיימת באזור", אומר בן לוי. עם זאת, בשונה מהתוכנית המקבילה למחצבות בישראל הריבונית (תמ"א 14ב'), שכוללת חובת ביצוע בדיקות סביבתיות, ביו"ש הוחלט שלא לדרוש אותן – וזאת למרות שלמחצבות השפעה אדירה על הסביבה: הן גורמות ליצירת כמויות מסיביות של אבק ורעש, פוגעות בנוף, יוצרות מצוקים מסוכנים, הורסות בתי גידול באופן בלתי הפיך, מובילות לשפיכה של כמויות גדולות של עודפי עפר שנחצבו – שפוגעת בנחלים ובטבע שמסביב, ועוד. מעבר לנזק לטבע, המחצבות פוגעות גם בבריאות הציבור: הן מייצרות מפגעי רעש, אבק ופסולת רבים. "האבק והתוצרים של החציבה הם מפגע בריאותי לכל דבר", אומר בן לוי.
"התוכנית הגיעה פעם אחת בלבד לדיון במועצת התכנון העליונה והופקדה להתנגדויות - ללא ביצוע בדיקות סביבתיות ותסקירי השפעה על הסביבה, בלי ניסיון לצמצם את שטחי המחצבות, או למצות קודם את המחצבות הקיימות לפני שדורסים שטח פתוח חדש", אומר בן לוי.
חשוב לציין שקיימת הסכמה גורפת של גורמים רבים על נזקי התוכנית. לאחר שהתוכנית הופקדה הוגשו התנגדויות רבות, בין השאר על ידי החברה להגנת הטבע, והנושא אף הגיע לכנסת - אך מאז חלף פרק זמן משמעותי וההתנגדויות כלל לא נדונו. כך שבפועל, לא קיימת כיום כל תוכנית, בעייתית או תקינה, לטיפול במחצבות באזור. "בינתיים, העבודות הלא-חוקיות ממשיכות להתבצע בשטח מבלי שמבוצעת אכיפה כנגדן, והכול בנימוק שממילא השטח יאושר בסופו של דבר לחציבה", אומר בן לוי.
"אלו דברים שבישראל הריבונית לא היו יכולים לעבור", הוא מוסיף. "רק לשם השוואה, על תוכנית המתאר הארצית למחצבות בתוך הקו הירוק היו עשרות דיונים, יש עשרות פרוטוקולים, כל רשות מקומית שלחה את ההתייחסות שלה וגם משרד הבריאות, המשרד להגנת הסביבה, התושבים ומה לא - כל זאת לעומת הדיון האחד והיחיד שהיה על המחצבות ביו"ש".
"אפשר לראות איך בעוד כל עולם התכנון קבע במשך השנים עקרונות מסוימים בתוך ישראל הריבונית, והנחה איך לתכנן באופן מיטבי במדינה שהיא צפופה, שהאוכלוסייה שלה גדלה מאוד, ושיש בה שטחי ציבור ושטחים שצריכים להישמר טבעיים – כל הדברים האלה פשוט לא חלחלו לאיו"ש, שמתנהל כאילו אנחנו בעולם אחר", אומר בן לוי.
מטרה משותפת משני צידי הקו הירוק
הפתרון לתיקון המצב הוא פשוט למדי, כיוון שכאמור, קיימת דוגמה להתנהלות תקינה לא רחוק מיו"ש. "כיוון שהשטח נמצא בפועל תחת שליטה של ישראל, ובישראל יש עקרונות תכנון סביבתי ברורים – צריך להחיל את אותם העקרונות גם ביו"ש", גורס בן לוי. הוא מפרט מספר הצעות ייעול שלא יפתיעו את מי שקראו עד כאן: אימוץ התקנות הישראליות שעוסקות בתסקירי השפעה על הסביבה והחלתן ביו"ש; מינוי נציג קבוע מטעם ארגוני הסביבה במועצת התכנון העליונה; קביעת ערכאת ערעור על החלטות מועצת התכנון העליונה (למשל המועצה הארצית לתכנון ובנייה שפועלת בתוך הקו הירוק); תגבור מערך האכיפה כנגד עבירות בנייה (שכיום נמנע מלטפל בעבירות רבות עקב מצוקת כוח אדם ומשאבים); ואימוץ עקרונות תכנוניים שנקבעו בישראל הריבונית גם ביו"ש (למשל תכנון תחבורתי שמתבסס על תחבורה ציבורית ולא על רכב פרטי, והכרה בחשיבות של שמירה על שטחים פתוחים ומסדרונות אקולוגיים).
הזרמת שפכים מהרשות הפלסטינית לירקון. ארכיון
(צילום: רשות נחל הירקון)
"יהודה ושומרון הוא שטח גדול מאוד עם ערכי טבע רבים, שהיכולת החוקית להגן עליו היא פחותה", אומר בן לוי. "אנחנו לא באים בשם מטרה פוליטית כזו או אחרת – אלא פשוט כארגון סביבתי, שרוצה להגן על הטבע".
הסתכלות על נושא הטבע ביהודה ושומרון כשייך רק לפלח אוכלוסייה כזה או אחר יכולה להזכיר את המשל על הספן שעושה חור בתא שלו בספינה - וחושב שהוא מטביע רק את עצמו. "לצבי שיורים בו בצורה לא-חוקית לא אכפת אם יורה בו ישראלי או פלסטיני, ולשטח שנהרס ולבית הגידול שאבד לא משנה אם הוא היה בתוך או מחוץ לקו הירוק", מסכם בן לוי. "יש פה מטרה משותפת לכל הצדדים: שמירה על הסביבה שלנו".
תגובות
מהמנהל האזרחי ביהודה ושומרון נמסר בתגובה: "בפתח הדברים, נציין כי תוכניות אשר מקודמות ומאושרות להפקדה, מפורסמות על פי דין, ומוקצים במסגרת הפרסום 60 ימים, במהלכם כל מי שחש נפגע מהתוכנית, רשאי להתנגד לה, ובכלל זאת ביחס להיבטים של פגיעה בטבע. ביחס לבית העלמין בנחל רבה, נביא לידיעתכם כי התוכנית פורסמה להפקדה, אולם לא הוגשו התנגדויות בהיבטים סביבתיים. ביחס לאזור התעשייה נחל רבה, התוכנית טרם פורסמה להפקדה, לכשתתפרסם היא תופקד למשך 60 יום על פי דין כאמור, במהלכם כל מי שחש נפגע רשאי להתנגד. נדגיש, כי במועצת התכנון העליונה חברים קמ"ט איכות הסביבה וקמ"ט שמורות טבע. כמו כן, נוכחים משקיפים מגופים שונים בהתאם לעניין. על כל פנים, דיוני מועצת התכנון העליונה וכן ועדות המשנה שלה, הינם פומביים וכל מי שחפץ בכך, רשאי להשתתף בדיונים ולהביע את דעתו בהם. עוד נביא בפניכם כי כלל המחצבות נדרשות בתסקירי השפעה על הסביבה על פי הדין והתקנות ביהודה ושומרון. מחצבות ללא תסקיר אינן מקודמות כאמור".
ממועצת גוש עציון נמסר בתגובה (בהקשר לתוכנית המוזכרת בהר גילה): "התוכנית המובאת בכתבה אושרה ועברה את כל התבחינים הסביבתיים שנדרשו על ידי המנהל האזרחי ובזמן שרשות הטבע והגנים ישבה בדיונים ואישרו את התוכנית המוצעת. שמירה על הסביבה של ארצנו עומדת לנגד עניינו כל הזמן. אנו נלחמים ומתמודדים ביהודה שומרון ובבקעת הירדן מול זיהום אדיר שהרשות הפלסטינית מבצעת; מפחמות, תחנות דלק לא חוקיות המזהמות את מי התהום, מחצבות פיראטיות שפוגעות בטבע ובבריאות, הרס אתרים ארכיאולוגיים, מזבלות פיראטיות שלהן תסחיפים הפוגעים במי תהום וחוסר טיפול בשפכים. החלת הריבונות הישראלית ביהודה שומרון ובקעת הירדן תתן תשובה הוליסטית ופתרונות נאותים לבעיות אלו ולשלל הבעיות המוצגות בכתבה. אנו קוראים לממשלת ישראל להחיל את החוק הישראלי באזור, ולאפשר פיתוח בר קיימא עם אכיפה ושמירה על כללים, לכלל האוכלוסייה באזור".
מהקופה הלאומית לבניין ארץ ישראל נמסר בתגובה: "בכוונתנו לבנות שכונה לתפארת על קרקע שרכשנו כחוק. אין בדעתנו לפגוע בשום נכסי טבע. על פי כל גורמי המקצוע ניתן לבנות את השכונה תוך שמירה על המערות ונכסי הטבע. היינו בקשר עם פרופסור עמוס פרומקין מייסד המרכז לחקר מערות בישראל. נשמח לעבוד איתו בשיתוף פעולה כפי שציינו בפגישה עימו. הצגת הדברים בכתבה בצורה המשתמעת לקוראים שכל 60 הבורות נמצאים בחלקה, הינה טענה החוטאת לאמת, שכן בחלקה המדוברת ישנו בור אחד".
ראש המועצה המקומית אלקנה, אסף מינצר, סירב להגיב לכתבה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
