בשנת 1920 ניצודה להקת הזאבים האחרונה בפארק הלאומי ילוסטון שבארצות הברית. בעקבות הכחדת הזאבים בפארק גדלה אוכלוסיית האיילים לממדי ענק ורעיית היתר שלהם פגעה במגוון מיני הצמחים והעצים באזור. חוסר איזון זה הסתיים כאשר בשנת 1995 השיבו אקולוגים את הזאב האפור לילוסטון. מקרה זה מראה את החשיבות שיש לטורפי העל בשמירה על מערכת אקולוגית בריאה. יש לנו דוגמה לכך גם בישראל, כפי שעולה ממחקר חדש שבחן את השפעתם של הזאבים על יונקים גדולים אחרים ברמת הגולן, ושממצאיו יוצגו השנה בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה, שתיערך ב-25–26 בספטמבר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
ישראל היא נקודת מפגש בין שני תת-מינים של זאבים שאף מתרבים ביניהם בארץ - האחד הוא הזאב ההודי שנפוץ מישראל מזרחה עד הודו, והשני הוא הזאב הערבי, שנפוץ באזורים מדבריים כמו חצי האי ערב והתפוצה שלו מגיעה עד צפון ישראל. בארץ תפוצת הזאבים היא רחבה, אך מרביתם נמצאים באזור רמת הגולן והערבה. אפשר לראותם גם בנגב, במדבר יהודה, בגליל ובשנים האחרונות גם בכרמל.
מפה של פחד
"אוכלוסיית הזאבים בארץ נחשבת לקטנה אך יציבה והם מתרבים יחסית בקלות", אומר שלמה פרייסבלום, דוקטורנט במעבדה של פרופ׳ תמר דיין, מבית הספר לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב. לדבריו, הזאבים סתגלנים ורגישים פחות להפרעות בשונה מטורפי העל שחיו בגולן לפני 50 שנה ונכחדו - כמו הנמרים והדובים. "גם התזונה שלהם מגוונת. בגולן הם ניזונים מיונקים גדולים כמו חזירי בר צעירים וצבאים, ואוכלים מזון מן הצומח כמו תמרים בערבה, מלונים ואפילו דובדבנים".
בדוקטורט שלו, בהנחיית פרופ' דיין וד״ר דרור בן עמי, זואולוג ומומחה לשימור טבע, הוא בדק כיצד נוכחות הזאבים משפיעה במורד מארג המזון על שלושה מיני יונקים גדולים ברמת הגולן - תנים וחזירי בר שהם מינים מתפרצים, כלומר מינים שמשגשגים עקב פעילות אנושית, וצבי ארץ-ישראלי שנמצא בסכנת הכחדה עולמית.
כדי לבחון את פעילות המינים השונים, הציב פרייסבלום 60 מצלמות עם חיישן תנועה ברחבי הגולן, שהניבו מאות תצפיות. "בכל נקודת צילום בדקתי אם פעילות הזאבים גבוהה או נמוכה, וביחס אליה בדקתי את רמת הפעילות של המינים האחרים, וספרתי כמה תמונות צולמו מכל מין על מנת לכמת את רמות הפעילות השונות", הוא מסביר. "כך יכולתי לבדוק האם באזור עם פעילות גבוהה של זאבים נראה, למשל, פעילות גבוהה של תנים או אולי פעילות נמוכה של צבאים שמפחדים להיטרף. חלק מהממצאים היו מפתיעים".
פרייסבלום מסביר שהזאבים מייצרים "מפה של פחד" (Landscape of Fear) עבור חזירים ותנים. "למרות ההפרעות האנושיות שיש בגולן והעובדה שמתבצע שם דילול של תנים וחזירים (ציד מבוקר, ר"א), עדיין רואים שנוכחות הזאבים משפיעה על מינים אלו", הוא אומר. לדבריו, התנים מתרחקים מאזורים שבהם יש זאבים, מכיוון שהם לא רוצים לחלוק טריטוריה עם טורף שעלול לסכן את הגורים שלהם. "לחזירי בר בוגרים אומנם אין טורפים טבעיים בישראל כיום, אבל הגורים שלהם נטרפים על ידי תנים וזאבים, ולכן גם החזירים מתרחקים מהאזורים שבהם מסתובבים טורפי העל".
הממצא המעניין ביותר היה תגובת הצבאים לנוכחות הזאבים. "כמעט לא ראינו צבאים במקומות שבהם הייתה נוכחות גבוהה של תנים, אבל באופן מפתיע ראינו שהצבאים העדיפו לשהות באזורים שבהם הסתובבו הזאבים", מספר פרייסבלום. "אנחנו מעריכים שהסיבה לכך היא שבאזור שבו יש זאבים, יש צפיפות נמוכה של טורפים אחרים, מכיוון שהזאבים דוחקים את התנים שמהווים איום על העופרים".
הזאב כגורם מאזן
מעניין לראות שעל אף שזאבים טורפים צבאים, דווקא דחיקת התנים היא זו שעוזרת לצבי הארץ-ישראלי. "במחקר שערכה רשות הטבע והגנים בגולן נמצא שדילול תנים לא הפחית את פעילותם, כך שדילול תנים לא מסתמן כשיטה אפקטיבית כדי להגן על צבאים", הוא אומר.
לדבריו, להקת זאבים תקינה בגולן שולטת על אזור שבין 100-50 קמ״ר. אם מסתכלים על הצפיפות הכוללת של טורפי הצבאים, "בטוח" יותר לצבאים להיות באזור עם להקת זאבים אחת שמרחיקה תנים, לעומת אזור דומה בלי להקת זאבים שבו צפיפות התנים תהיה כנראה גבוהה הרבה יותר. "עדיף לשמור על להקות זאבים שלמות שיורידו באופן טבעי את הצפיפות של התנים כי התנים הם מין מתפרץ והזאבים מרסנים את ההתפרצות שלהם".
נוסף על כך, טריפת חזירונים על ידי זאבים יכולה להאט את ההתפרצות של חזירי הבר. "בשגר אחד יכולים להיוולד אפילו עשרה חזירונים והם מתרבים מהר מאוד", מסביר פרייסבלום. "טריפה יכולה לגרום לכך שבמקום עשרה חזירונים יגיעו לבגרות רק ארבעה לדוגמה, כלומר יש איזון ובקרה". לדבריו, אם למשל בתקופה מסוימת יש יותר חזירונים מאשר עופרים, הזאבים יעדיפו לטרוף את החזירונים כי מבחינתם זהו שיקול אנרגטי - הם משקיעים פחות מאמץ עבור המזון.
אוכלוסיות התנים וחזירי הבר בגולן הן בהתפרצות גבוהה עקב זמינות מקורות המים, זמינות המזון הגבוהה ממטעים, משדות, ממזבלות ומפגרים של חיות משק, כמו גם בעקבות אובדן הפחד שלהם מבני אדם והאופן שבו הם הסתגלו לחיות לצידנו.
"הם אומנם מינים מוגנים, אך מכיוון שהם גם מזיקים לחקלאות קיימות ברשות הטבע והגנים תוכניות דילול על מנת לתת מענה לחקלאים", אומר פרייסבלום. לדבריו, גם באירופה מינים אלו הפכו למתפרצים בגלל פעילות האדם - במיוחד התנים שהחלו להתפשט ביבשת בשנים האחרונות. "באירופה כמו בישראל צדו בעבר את הזאבים כמעט עד הכחדה, אך התאוששות הזאבים אצלנו מקדימה את מרכז ומערב אירופה בכ-30 שנה", הוא אומר. "מה שקורה אצלנו הוא מקרה בוחן עבור היבשת, והמחקר יכול להוות השראה עבור האירופאים כיצד לבלום את גל הפלישה של התנים".
גם במקרה של מאמצי השמירה על הצבי הארץ-ישראלי המחקר עשוי להועיל. "על צבאים יש הרבה מאוד לחצים. הם סתגלנים פחות ורגישים יותר להפרעות, נטרפים על ידי תנים, כלבים משוטטים וזאבים, סובלים מקיטוע של בתי הגידול שלהם ורגישים למחלות", מפרט פרייסבלום. לדבריו, בשל מכלול הלחצים הזה ירדו המספרים שלהם בישראל בצורה דרסטית וזה מדאיג מאוד. "תנים, זאבים וחזירי בר נמצאים בתפוצה רחבה באירופה ובאסיה, אבל את הצבי הארץ-ישראלי אפשר למצוא רק כאן ובטורקיה, שם יש אוכלוסייה קטנה בלבד. הצבי נמצא בסכנת הכחדה עולמית ולכן דחוף לשמור עליו כאן".
לסיכום, לממצאים אלו יש חשיבות בהקשר של שמירת טבע - גם מבחינת השמירה על הצבי הארץ-ישראלי וגם כמקרה בוחן שיכול להועיל במקרים דומים באירופה. "ההשפעה של הזאבים מלמעלה למטה כטורף על מראה את תפקידו החשוב בשמירה על מערכת אקולוגית מאוזנת", אומר פרייסבלום.
בואו לגלות עוד מחקרים פורצי דרך בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה, שתתקיים באוניברסיטת בן-גוריון בנגב ב-25–26 בספטמבר >> להרשמה לוועידה.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
