ב-15 בפברואר 2013 התפוצץ מטאוריט, שקוטרו כ-17 מטרים, מעל אזור מיושב ברוסיה. כתוצאה מכך נפצעו כ-1,500 בני אדם ונגרם נזק נרחב בעיר צ'ליאבינסק. מדובר היה אז בסלע החלל הגדול ביותר שפגע בכדור הארץ ב-100 השנים האחרונות. עכשיו, כמעט עשור לאחר פגיעת המטאוריט, סבורים חוקרים מאוניברסיטת אריזונה כי הם זיהו מהיכן כנראה הגיע אותו סלע חלל.
פגיעת המטאוריט ב-2013
(רויטרס)
במחקר, שפורסם בכתב העת Planetary Science Journal, כתבו החוקרים כי מה שמחייד את המטאור שגרם לנזקים בצ'ליאבינסק הוא הפסים הכהים שלו. לדברי החוקרים, עד כה הם לא זיהו מטאורים או מטאוריטים מסוג זה. במחקר נכתב כי החוקרים סבורים שמטואריט שניתק מהאסטרואיד 1998 OR2 הוא מקור פוטנציאלי למטאוריט שגרם לפגיעה הקשה ברוסיה והוא עבר תהליך המכונה על ידי החוקרים shock-darkened (השחרה בתהליך של זעזוע).
"זהו תהליך שינוי, הנגרם כאשר משהו פוגע בגוף פלנטרי מספיק חזק כדי שהטמפרטורות ימיסו את הסלעים הללו באופן חלקי או מלא וישנו את המראה שלהם, הן בעין האנושית והן בנתונים שלנו", אמר מחבר המחקר הראשי, אדם באטל מאוניברסיטת אריזונה. "תהליך זה נראה במטאוריטים פעמים רבות, אך נראה רק על אסטרואידים במקרה אחד או שניים, הנמצאים בדרך החוצה בחגורת האסטרואידים הראשית, שנמצאת בין מאדים לצדק".
פרופ' וישנו רדי, החוקר כוכבי לכת ויועץ למחקר, זיהה את התהליך בחגורת האסטרואידים שבין מאדים לצדק בשנים 2013 ו-2014. פרופ' רדי מוביל בשיתוף עם פרופ' רוברטו פורפארו את מעבדת המודעות לתחום החלל במעבדת הירח והכוכבים. באטל עובד במעבדה מאז 2019. פרופ' רדי הסביר כי יש הבדלים בחוזק הפיזי בין סוגי המטאוריטים ולכן חשוב לדעת מה הסוג שלהם, כשמנסים להסיט אסטרואיד מסוכן ממסלולו.
האסטרואיד 1998 OR2, שזוהה לראשונה ב-1998, מסווג כאסטרואיד שעלול להיות מסוכן, כיוון שהוא עובר בסמוך למסלול כדור הארץ, אך כרגע הוא אינו נמצא ברשימת האסטרואידים - שהכינה סוכנות החלל האמריקנית - העלולים לגרום להשפעה על כדור הארץ.
על פי הערכות קוטרו של האסטרואיד הוא כ-2 ק"מ. מסלולו של האסטרואיד הגדול סביב השמש נמשך 1,340 ימים (3.67 שנים בכדור הארץ) והוא משלים סיבוב סביב צירו כל 4.11 ימים. ב-29 באפריל 2020 הוא עבר בנקודה הקרובה ביותר לכדור הארץ במסלולו הקודם - כשהיה במרחק של כ-6 מיליון ק"מ.
האסטרואיד 1998 OR2, כפי שתועד ב-2020
(צילום: נאס"א/מצפה הכוכבים בפורטו ריקו)
לצורך המחקר, החוקרים מאוניברסיטת אריזונה עקבו באמצעות טלסקופ גדול אחר האסטרואיד 1998 OR2. הם קבעו שמדובר ככל הנראה באסטרואיד כונדריט רגיל. לדברי החוקרים, אסטרואידים כונדריט מכילים את המינרלים אוליבין ופירוקסן והמראה שלהם בהיר יותר. אבל לאחר עיבוד נתונים נוסף עלתה האפשרות שמדובר באסטרואיד פחמני. באטל הסביר כי ככל הנראה תהליך ההתכה גרם לכך שאזורים באסטרואיד השתנו. לדברי החוקרים, shock-darkened הוא תהליך שיכול לדכא את הופעתם של אוליבין ופירוקסן ובמקביל להכהות את פני האסטרואיד כדי להיראות כמו אסטרואיד פחמני, למרות שהוא אינו כזה.
