אלימות בין אישית - אלימות שלא גררה ענישה מצד הרשויות - הייתה נפוצה בנורבגיה של התקופה הוויקינגית, הרבה יותר מאשר בדנמרק באותה תקופה. קביעה זו מבוססת על סימני פציעות טראומה - פציעות הפוגעות בשלמות רקמות הגוף כתוצאה מפגיעה ממקור חיצוני - וגם על היקף כלי הנשק שתוארכו לתקופת הוויקינגים.
המחקר, שפורסם בכתב העת Journal of Anthropological Archaeology, שופך אור חדש על האופן שבו חברות מתקופת הוויקינגים בנורבגיה ובדנמרק נבדלו בהיקף האירועים האלימים שהתרחשו בהן, כמו גם על התפקיד שמילאו מבנים חברתיים בעיצוב הדפוסים הללו.
3 צפייה בגלריה
גולגולת מהתקופה הוויקינגית עם סימני פגיעה שנגרמו כתוצאה מאירוע אלימות
(צילום: Lisa Mariann Strand)
את צוות המחקר הבינלאומי, שהורכב מארכאולוגים וסוציולוגים, הוביל פרופ' דיוויד ג'ייקובסון, מהמחלקה לסוציולוגיה ומדעי החברה הבינתחומיים באוניברסיטת דרום פלורידה. יחד עם עמיתיו, נבחנו לא רק שלדים של מספר פרטים שנפגעו מאלימות קשה, אלא גם אבני רונות - אבנים גבוהות עם צד שטוח עליו יש כיתוב באלפבית הרוּני, שמרביתן נוצרו במהלך תקופת ימי הביניים (תקופת הוויקינגים המאוחרת) - כדי לחשוף הבדלים מרכזיים באופן שבו אלימות, היררכיות חברתיות וסמכות השפיעו על הדינמיקה הזו בשתי המדינות.
"הגישה הבינתחומית שננקטה במחקר זה מראה לנו כיצד ניתן לחשוף דפוסים חברתיים ופוליטיים, גם כאשר יש מיעוט של מקורות כתובים", אומר פרופ' ג'ייקובסון.
החוקרים ניתחו שרידי שלד מנורבגיה ודנמרק מתקופת הוויקינגים ומצאו שעל 33% מהשלדים הנורבגיים נמצאו פציעות שהחלימו, מה שמצביע על כך שמפגשים אלימים לא היו נדירים. לשם השוואה, על 37% מהשלדים התגלו סימני פציעת טראומה קטלנית, מה שהדגיש את השימוש התכוף והקטלני בנשק בנורבגיה.
מאפיין בולט בנורבגיה היה נוכחותם של כלי נשק, במיוחד חרבות, לצד שלדים בקברים. המחקר זיהה יותר מ-3,000 חרבות מתקופת הברזל המאוחרת והתקופות הוויקינגיות בנורבגיה, לעומת כמה עשרות בלבד בדנמרק. ממצאים אלה מצביעים על כך שלנשק היה תפקיד משמעותי בזהות הוויקינגית הנורבגית ובמעמד החברתי - תוך שימת דגש על הקשר של התרבות לאלימות.
החברה הדנית הייתה ריכוזית יותר, עם היררכיות חברתיות ברורות יותר וסמכות מרכזית חזקה יותר. האלימות הייתה מאורגנת ומבוקרת יותר, לעתים קרובות קשורה להוצאות להורג רשמיות ולא למעשי אלימות בין אדם לאדם. לדוגמה, על שרידי שלד בדנמרק התגלו פחות סימנים לפציעות הקשורות לשימוש בנשק, אך כללו עדויות להוצאות להורג כגון עריפת ראשים.
מהעדויות עולה שכ-6% מהדנים הוויקינגים מתו בעקבות אלימות, כמעט כולם כתוצאה של הוצאות להורג. בחברה המובנית יותר של דנמרק היה גם אחוז קטן יותר של קברים המכילים נשק מאשר בנורבגיה. הסדר החברתי בדנמרק נשמר באמצעות שליטה פוליטית, שבאה לידי ביטוי, בין היתר, בבנייה של ביצורים גדולי ממדים.
מבנים מונומנטליים אלה, במיוחד בתקופת שלטונו של המלך האראלד "כחול השן" גורמסון - בנו של גורם הזקן מלך דנמרק, שירש את התואר עם מותו בשנת 958. הוא היה לשליט הראשון של דנמרק שהוטבל לנצרות וגרם להתנצרות ממלכתו - במאה ה-10. המצב החדש הביא לעבודה מתואמת והיררכיות חברתיות ברורות ומאורגנות יותר בדנמרק, מה שהוביל בתורו לכך שאלימות הייתה פחות תכופה, אך נאכפה בצורה שיטתית יותר בערוצים רשמיים (הוצאות להורג).
לעומת זאת, החברה המבוזרת של נורבגיה חוותה אירועי אלימות רבים יותר בין אדם לאדם.
המחקר וממצאיו תורמים רובד נוסף למאמצי המחקר בנוגע לאופן שבו מבנים חברתיים השפיעו על אלימות בחברות היסטוריות. דפוסים דומים נצפו בחלקים אחרים של העולם, כמו למשל באזור האנדים בדרום אמריקה ובאזורים שונים בצפון אמריקה, שם חוו חברות פחות ריכוזיות רמות גבוהות יותר של אלימות, בדומה למה שקרה בנורבגיה של התקופה הוויקינגית.
פרופ' ג'ייקובסון אומר שהמחקר שאותו הוביל מהווה צעד נוסף בדרך להבנה מעמיקה של חברות קדומות, במיוחד כאשר מקורות כתובים מאותה תקופה הינם חלקיים או אפילו לא קיימים, כמו למשל לגבי קביעת חוקים ואכיפתם, לרבות ההשלכות שהיו לכך.
