התמונה הראשונה שרובנו חושבים עליה בהקשר של "זיהום פלסטיק" היא של צבי ים ולוויתנים עם קיבות מלאות בשקיות ניילון. עם זאת, בהשוואה ליותר מ-8 מיליון טונות בממוצע של פסולת פלסטיק המגיעים לים מדי שנה, הכמות המוערכת המצטברת ביבשה גדולה פי 4, וייתכן שאף פי 23. הפלסטיק מיוצר ביבשה, וגם השימוש והטיפול במוצרי פלסטיק בסוף חייהם נעשים ברובם ביבשה. לכן, אסור לנו לשכוח שהבעיה של זיהום הפלסטיק לא מוגבלת רק לים ולחופים, אלא מדובר בבעיה יבשתית עולמית שדורשת התייחסות.
רחוק מהאוקיינוסים, זיהום הפלסטיק נמצא גם במקומות נידחים ומרוחקים ביבשה, כמו הרי ההימלאיה, אנטארקטיקה ולב האמזונס. למה זה צריך לעניין אותנו? כי היקף התופעה הולך וגדל ומסכן מערכות אקולוגיות שונות ומגוונות שכולנו תלויים בהן.
לתעשיית הפלסטיק יש תרומה בלתי מבוטלת לפליטת גזי חממה ולהאצת משבר האקלים בכל מחזור של חיי המוצר: מייצור ושינוע ועד התפרקותו בסביבה. הצטברות הפלסטיק באוקיינוס פוגעת בהתרבות הפלנקטון, שבבסיס שרשרת המזון הימית, ובפוטוסינתזה שיצורים פלנקטוניים רבים מבצעים. בתהליך הפוטוסינתזה האורגניזמים קולטים פחמן דו-חמצני ופולטים חמצן לאטמוספרה; הפלסטיק פוגם ביעילותו של הפלנקטון למלא את תפקידו בוויסות האקלים. פלסטיק באדמה ובאוויר עלול לגרום לתופעות דומות גם במקרה של עצים וצמחייה אחרת ביבשה, שגם להם תפקיד חשוב בוויסות האקלים על פני כדור הארץ.
לא פרימטים ולא יער
כדי להבין טוב יותר את הבעיה של זיהום הפלסטיק ביבשה, סקרתי יחד עם ג'נט וואליס מפרויקט יער קסוקווה-קיטיידו באוגנדה את השפעות זיהום הפלסטיק על פרימטים ועל סביבות המחייה שלהם. הפרימטים, שכוללים קופים, קופי אדם, קופיפים, למורים, לוריסיים וגלגויים, נחשבים ל"גנני היער" בשל תפקידם החשוב בפיזור זרעים ובהתחדשות יערות, והם חיוניים לשימור יערות ומגוון ביולוגי. מדובר בקבוצת היונקים הגדולים הנמצאת בסיכון הגבוה ביותר להכחדה, כאשר אוכלוסיותיהם של יותר מ-70 אחוז מהמינים מצטמצמות. רוב הפרימטים חיים ביערות טרופיים, ואף על פי שרובם שוכני עצים, הפלסטיק הגיע גם אליהם.
ככל שהאינטראקציה בין בני האדם לפרימטים גוברת ואנחנו חודרים לאזורי מחייתם, כך אנחנו מביאים איתנו יותר מהחומר "החביב עלינו" - פלסטיק - כי כמעט בכל מקום שבו יש אנשים, יש גם פלסטיק.
פסולת פלסטיק מגיעה ליערות דרך ניצול משאבי טבע (כריתת עצים, קידוחי נפט, בניית כבישים), תיירות ומשלחות מחקר. היא אף מתפשטת בשטח כשהיא זורמת מרחקים ארוכים דרך נהרות. בשל הריחוק מתשתיות לניהול פסולת, בקהילות מקומיות ושבטיות רבות שבהן בני אדם חיים לצד פרימטים ואף צדים אותם לפעמים, התושבים נאלצים להסתמך על מטמנות מאולתרות ועל שריפת פסולת לא מבוקרת. פסולת הפלסטיק שנשארת בסביבה מתפרקת לחלקיקי מיקרופלסטיק (חלקיקים הקטנים מ-5 מ"מ) שחודרים לקרקע, מגיעים למקורות המים ואף נפלטים אל האוויר. במקומות קצת פחות נידחים, מטיילים במזרח יכולים לראות קופי מקוק נוברים בפסולת או מתרוצצים באתרי תיירות ומקדשים, לצד בני אדם שלעיתים מאכילים אותם, מה שיוצר תלות במזון ממקור אנושי שבמקרים רבים מגיע באריזות פלסטיק.
פלסטיק מפיץ מחלות
כמו בים, פלסטיק ביבשה עלול לגרום להסתבכות ומפגע פיזי בחיות בר, להגיע למערכת העיכול שלהן ואף להסתיים במוות, מה שקורה גם בישראל עם יעלים, ציפורים, שועלים ועוד. בניגוד לבעלי חיים הטועים לחשוב שפלסטיק הוא מזון, האינטליגנציה והמיומנות הידנית של פרימטים מאפשרת להם לחקור ולתמרן פריטי פסולת שעלולים לחשוף אותם אף יותר למיקרופלסטיק ולכימיקלים הנפלטים מהם, ואף למחלות. כפי שזכור לנו מתקופת הקורונה העברת מחלות יכולה להתרחש דרך משטחים, מה שנכון במיוחד במקרה של פלסטיק.
פלסטיק עלול לשאת עליו חיידקים ווירוסים מחוללי מחלות. בשל תכונותיו הכימיות, הוא אף סופח מזהמים מהסביבה. מכיוון שהפרימטים כל כך קרובים אלינו ביולוגית, הם בדרך כלל רגישים לאותן המחלות. מיקרופלסטיק כבר התגלה בקיבות של קופי שאגן בברזיל ובצואה של קופי מקוק באינדונזיה. בעוד שנוכחות פלסטיק בגוף האדם נקשרה לתופעות בריאותיות רבות - מבעיות במערכת ההורמונלית ועד סרטן - עדיין לא ידוע לנו איך היא משפיעה בטווח הרחוק על חיות בר בכלל, ובפרט על הפרימטים הקרובים אלינו ביותר מבחינה ביולוגית, והחשובים כל כך לשימור יערות הגשם.
זיהום הפלסטיק ביבשה הוא משבר סביבתי שאיננו מייחסים לו מספיק חשיבות. רוב הפלסטיק שאנחנו, בני האדם, נחשפים אליו נמצא סביבנו, ביבשה. הפלסטיק מגיע מהקרקע לפירות ולירקות שאנחנו אוכלים, מזהם את הנחלים והאגמים, מגיע לקיבותיהן של חיות בר, ופוגע בתפקוד של מערכות אקולוגיות ושל בתי גידול – אם זה בים, במדבר, בהרים או ביערות טרופיים. לכן, חשוב שנמשיך לחקור ולהבין לעומק מה קורה לסביבה כשפלסטיק מצליח להגיע לכל מקום ופינה. חשוב שנשים לב למינים שעליהם הוא משפיע מוקדם מספיק כדי למנוע את תגובת השרשרת שעלולה להגיע בעקבות זאת. נוסף על תשומת לב מהחוקרים וממקבלי ההחלטות, כל אחת ואחד מאיתנו, יכולים להתחיל מלשאול את עצמנו, איך צמצמנו את צריכת הפלסטיק שלנו היום?
אוולין אנקה היא בעלת תואר שני בשימור פרימטים מאוניברסיטת אוקספורד ברוקס. היא אומנית רב-תחומית ומנהלת שותפה בעמותת פלסטיק פרי ישראל
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
