משפחה של אוח עיטי בחרה להקים את הקן שלה דווקא בתוך קבר ריק בהר המנוחות בגבעת שאול, שלא רחוק ממנו קבור המטפל הראשי לשעבר של בית החולים לחיות בר.
בחודש פברואר פנה קבלן מטעם חברת קדישא בהר המנוחות לפקח רשות הטבע והגנים, שמואל קדושי, ודיווח על קינון של אוח עיטי בהר המנוחות. הקבלן סיפר כי הנקבה הטילה חמש ביצים בתוך קבר ריק, בקומה העליונה של המבנה. בחודש מרץ בקעו שלושה גוזלים מהביצים והם פרחו מהקן בחודש שעבר. ברשות הטבע והגנים אמרו כי כיוון שהקבר שמור לאישה מבוגרת, הוחלט שלא לפרסם עד כה את דבר הקינון הבלתי שיגרתי.
אך זה לא הכל – הסיפור המדהים והמרגש, הוא שלא רחוק מאותו קן שבו קיננה הנקבה, קבור עובד רשות הטבע והגנים, שמוליק לנדאו ז"ל, שעבד בבית החולים לחיות בר בתור מטפל ומטפל ראשי בין השנים 2005 ל-2017. לנדאו, שהלך לעולמו לפני כחמש שנים והוא רק בן 33, הקדיש את חייו לטיפול ומחקר של חיות הבר והטבע הארץ ישראלי ובהצלה שלהן. הוא לקח חלק משמעותי בקידום בית החולים לחיות בר וראה חשיבות רבה מאוד בחינוך לשמירת טבע ואהבת הארץ.
"אוחים עיטיים נוהגים לקנן בנוף סלעי, כמו מצוקים, מחצבות, מדפי סלע, פתחי מערות גדולות, קירות עפר, גם בקרבת יישובי אדם, נראה שהאוחים במקרה הזה ראו במבנה קומות הקברים מצוק המתאים לקינון", הסביר עזרא חדד, פקח רשות הטבע והגנים.
למעשה, האוח העיטי הוא דורס הלילה הגדול בעולם, טורף על אשר אוכל כל בעל חיים שאינו גדול ממנו, ומסוגל גם לתקוף בעלי חיים גדולים ממנו.
תקופת הקינון של האוח העיטי היא מהארוכות ביותר מבין כל מיני העופות: הזכר והנקבה מעורבים בתהליך הרבייה במשך שישה-שבעה חודשים לפחות - חודש אחד של דגירה, חודש אחד של קינון, וחמישה-שישה חודשים שבהם הגוזלים נותרים בסביבת אתר הקינון, בהשגחה הורית. גם ההזדווגות של האוח העיטי, המגיע לבגרות מינית בגיל שנתיים, מתרחשת בקרבת הקן, שהכנתו מתרחשת על ידי שני בני הזוג. יחד עם זאת, הוא נוהג להשתמש באותה הנקודה שבה התרחשה ההזדווגות גם להזדווגויות נוספות.
חיבור פקחי רשות הטבע והגנים והדיווח שהגיע אליהם הוא חשוב מאוד גם להמשך הפיקוח על תהליך ההטלה והבקיעה, וזאת כיוון שהפרעה של בני האדם הייתה תמיד גורם משמעותי בתמותת גוזלי האוח העיטי. הפרעה בלתי מכוונת עשויה להתרחש כאשר מטפסים וגולשים על מצוקים או מטיילים. ההפרעה עשויה להביא לידי טריפה של ביצים ושל גוזלים. גם פעילות אדם כמו עבודות בדרכים או יערנות, גרמו לנטישת קינים של אוחים עיטיים.