שיאן החלל
הקוסמונאוט הרוסי אולג קונוננקו (Kononenko) חזר השבוע מתחנת החלל הבינלאומית עם הישג מרשים – 1,111 ימים בחלל. קונוננקו, שחגג לפני כמה שבועות את יום הולדתו ה-60 – בחלל, כמובן – הוא האדם הראשון שצובר יותר מאלף ימי שהייה בחלל.
5 צפייה בגלריה
יותר משלוש שנים במצטבר בחלל. אולג קונוננקו ביציאה מחללית סויוז לאחר נחיתתה בקזחסטן השבוע
(צילום: NASA/GCTC/Pavel Shvets)
הוא עשה זאת בחמש משימות לתחנת החלל הבינלאומית, כשהאחרונה, שהסתיימה השבוע, קבעה גם שיא חדש של משך שהייה בתחנה. קונוננקו והקוסמונאוט ניקולאי צ'וב (Chub) שהו בתחנה 374 ימים רצופים, ועברו את השיא הקודם – 371 ימים, שנקבע לפני כשנה. עמם חזרה מהחלל האסטרונאוטית האמריקאית טרייס דייסון (Dyson), ששהתה בתחנה "רק" 184 ימים.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הנדסה גנטית להשבת הראייה
החמצה שקולעת בול
קדחות ושפעות: מחלות ללא גבולות
סיום משימתם של קונוננקו וצ'וב סיים גם את משימת הצוות ה-71 בתחנה, המאוישת ברציפות מסוף שנת 2000, ואת תחילת משימתו של הצוות ה-72. את הפיקוד על התחנה קיבלה כעת האסטרונאוטית סוניטה וויליאמס (Williams), שצורפה לצוות באופן בלתי מתוכנן עם עמיתה בארי וילמור (Wilmore), לאחר שהם הגיעו לשהות מתוכננת של שמונה ימים בתחנת החלל בטיסת המבחן של חללית "סטארליינר" של בואינג. עקב התקלות בחללית נאס"א החליטה להחזיר אותה ריקה, ולשנות את הרכב הצוות.
שני אנשי צוות נוספים, האסטרונאוט האמריקני ניק הייג (Hague) והקוסמונאוט הרוסי אלכסנדר גורבונוב (Gorbunov) היו אמורים להצטרף השבוע לצוות התחנה, אבל בשל סערה טרופית בפלורידה שיגורם בחללית דרגון של ספייס אקס נדחה לפי שעה לשבת, 28 בספטמבר.
"אולג, אנו נתגעגע למאות הסיפורים שלך סביב שולחן ארוחת הערב, אבל זה כנראה מה שאתה צובר ביותר מאלף ימים בחלל", אמרה ויליאמס בטקס הפרידה מהאסטרונאוטים שחזרו לכדור הארץ והחלפת הפיקוד בתחנה.
מאסק נגד שאר העולם
חברת ספייס אקס מחכה לאישור לניסוי החמישי של מערכת סטארשיפ – החללית הענקית שלה, שמיועדת להנחית בני אדם על הירח ובהמשך גם על מאדים. לאחר הניסוי הרביעי ביוני השנה הודיעה החברה שתהיה מוכנה לשיגור חמישי כבר באוגוסט, אך במינהל התעופה האזרחית של ארצות הברית, FAA, אמרו החודש כי האישור לניסוי הבא צפוי רק לקראת סוף נובמבר.
בינתיים, בשבוע שעבר, המינהל גם החליט לקנוס את ספייס אקס ביותר מ-600 אלף דולר, על הפרות לכאורה של תקנות הנוגעות לפעילותה בבסיס החלל בקייפ קנברל בפלורידה, ובלי קשר לשיגורי סטארשיפ, שמבוצעים מטקסס. קנס אחד בגובה 350 אלף דולר הוטל עליה בעקבות שיגור שבוצע ביוני השנה, ובו השתמשה החברה בחדר תקשורת שלא קיבל אישור, ודילגה של שלב בספירה לאחור שהיתה צריכה לבצע שעתיים לפני השיגור.
קנס נוסף של 283 אלף דולר הושת עליה משום שבשיגור ביולי השתמשה במיכלי תדלוק חדשים לפני שקיבלה אישור להשתמש בהם. החברה הגיבה במכתב לקונגרס ואמרה כי מדובר בעניינים פעוטים, שכלל לא היו צריכים להיחשב הפרה ולגרור קנסות. המנכ"ל והמייסד של ספייס אקס, אילון מאסק, צייץ ברשת X (שבבעלותו) כי החברה מתכוונת לתבוע את המינהל על חריגה מסמכותו הרגולטורית.
השבוע נרשמה הסלמה נוספת, כשמאסק צייץ כי ראש ה-FAA, מייקל ויטאקר (Whitaker) צריך להתפטר. הציוץ הזה הגיע בעקבות דברים שאמר ויטאקר בדיון בוועדה של בית הנבחרים, בעניין דרישות הבטיחות מספייס אקס. הדיון בוועדת המשנה לתעופה עסק בכלל בבעיות הבטיחות במטוסיה של חברת בואינג, ובהמשכו הזכיר ציר בית הנבחרים הרפובליקני, קווין קילי (Kiley), את הבעיות בחללית סטארליינר, ושאל את ויטאקר אם לא היה פיקוח רופף מדי על בואינג, לעומת מה שנראה כמו פיקוח הדוק מדי של המינהל על ספייס אקס.
ויטאקר השיב כי המינהל פועל משיקולי בטיחות, וכי קנסות הם הדרך היחידה שלו לאכוף את הנהלים. בהמשך הוא התייחס לשאלת קילי על העיכובים באישור הטיסה החמישית של סטארשיפ, אמר כי גם זה נעשה משיקולי בטיחות, וציין כי החברה לא הגישה במועד דו"ח על הבומים העל-קוליים שנוצרו בשיגורי סטארשיפ. החברה כבר התלוננה לפני כשבועיים שהדו"ח מתעכב בשל דרישות מופרזות של גופי הפיקוח הסביבתי, ביהם רשות חיות הבר והדגה. עוד לפני הדיון בקונגרס קבל מאסק בציוץ: "אנו צריכים רשיונות דגים כדי לשגר טיל".
שיגור ספינת החלל ביוני
(צילום: SpaceX)
לחזית המתחממת הזאת זינק השבוע גם מועמד הרפובליקנים לנשיאות, דונלד טראמפ, שאמנם לא התייחס ישירות לסוגיית הפיקוח על ספייס אקס, אבל הבטיח בעצרת בחירות בקרוליינה הצפונית כי אם ייבחר, ארצות הברית תנחת על מאדים עד 2028. הוא אף נקב בשמו של מאסק, המזוהה כאחד מתומכיו, כמי שיגשים את החזון הזה, שמאסק עצמו מדבר עליו רבות.
עם או בלי קשר, מאסק הציג השבוע עוד נדבך בחזון המעודכן שלו למאדים, וטען כי בשנתיים הקרובות ישגר חמש חלליות סטארשיפ לא מאוישות לכוכב הלכת השכן, לקראת שיגור של בני אדם אליו. בינתיים, מימוש החזון תלוי לא רק ביזם פורץ הדרך, אלא גם ביכולתו לעמוד בדרישות הבטיחותיות והסביבתיות שמציבים לו גופי הבקרה.
לב שבור בחלל
אסטרונאוטים ששוהים תקופות ממושכות בתנאי מיקרו-כבידה מפתחים שלל בעיות רפואיות, ואחת מהן היא הפרעות בקצב הלב ובפעילותו. קשה לחקור את התהליכים המתרחשים ברקמת הלב בלי ליטול ממנו דגימות או לנתח את התהליכים הביוכימיים המתרחשים בו, ומכיוון שרוב האסטרונאוטים מעדיפים להמשיך להשתמש בליבם ולא לתרום אותו למדע בעודם בחיים, זה לא ממש אפשרי. כדי להתגבר על המכשלה הזו, גידלו חוקרים מארצות הברית צברים של תאי לב על שבב מיוחד, ושלחו אותם לבדיקת תפקוד בתחנת החלל הבינלאומית.
תאי הלב יוצרו מתאי גזע מוּשְרים - תאי גוף שחוקרים "החזירו אותם לאחור", למצב שבו הם יכולים להתפתח מחדש למגוון רחב של סוגי תאים, ואז גרמו להם להפוך לתאים של שריר הלב. הם גדלו בצברים שהתכווצו יחד, כמו רקמת לב פועמת. הצברים נתלו כמו ערסל בין שני עמודים זעירים, אחד מהם גמיש, ומדידת הכיפוף שלו איפשרה למדוד את קצת ההתכווצויות ואת עוצמתן. שבב ועליו שישה התקנים כאלה, במארז שגודלו כמחצית טלפון נייד, שוגר לניסוי של חודש בתחנת החלל הבינלאומית, בעוד ששבב זהה נשאר כביקורת בכדור הארץ.
5 צפייה בגלריה
רקמת לב על שבב שמקיים אותה בחיים ובוחן את תפקודה. מערך הניסוי שנשלח לתחנת החלל
(צילום: Deok-Ho Kim and Devin Mair / Johns Hopkins Medicine)
לאחר 12 יום בתחנת החלל, החוקרים מדווחים כי עוצמת ההתכווצות של ה"לבבות על השבב" פחתה במחצית בערך, בעוד הלבבות שנותרו בכדור הארץ המשיכו לפעום בעוצמה אחידה פחות או יותר. הפעימות שלהם בחלל גם היו הרבה פחות סדירות ככל שחלף הזמן. קצב הפעימות חזר לסדרו זמן קצר לאחר שה"לבבות" חזרו לכדור הארץ, אך עוצמת התכווצותם נותרה חלשה גם בחלוף תשעה ימים מהנחיתה.
בדיקה במיקרוסקופ אלקטרונים של התאים שחזרו מהחלל העלתה כי סיבי החלבון שאחראים על התכווצות השרירים היו קצרים ופחות מאורגנים בהשוואה לתאי הביקורת הארציים. שינויים נצפו גם במיטוכונדריה, האברונים האחראים על ייצור האנרגיה בתא: הם היו נפוחים יותר וחלקם קרועים. ניתוח של הרכב ה-RNA בתאים הראה כי התאים שהיו בחלל ייצרו יותר חלבונים הקשורים בתהליכים דלקתיים ובהפרעות אחרות, ופחות מהחלבונים הדרושים לפעילות תקינה של הלב.
מדידת הפעילות של כמה תאי לב, ועוד כאלה שיוצרו מתאי גזע, ודאי אינה משקפת את המכלול המורכב של התהליכים שמתרחשים באיבר השלם. הלב גם אינו מערכת מבודדת, ובתוף הגוף פעילותו מושפעת מגורמים רבים, מהמוח ועד לחץ הדם. המטרה של הניסוי אינה לחקות את הפעילות המורכבת הזו, אלא "הוא מציע דרך לזהות את המסלולים המולקולריים שמאחורי הנזק שנגרם ללב האדם בטיסת חלל", אמר הקרדיולוג ג'וזף וו (Wu) מאוניברסיטת סטנפורד. "היתרון הגדול של הפלטפורמה זה שהיא מתפקדת בתנאי מיקרו-כבידה ושומרת על הרקמות חיות". בשלבים הבאים מתכוונים החוקרים לעשות ניסויים דומים לפרקי זמן ארוכים יותר, ועם רקמות נוספות.
רנטגן נגד אסטרואידים
אחת האסטרטגיות המוצעות להתמודדות עם אסטרואיד במסלול התנגשות בכדור הארץ, הוא להסיט אותו ממסלולו באמצעות פיצוץ של פצצת אטום בחלל. ההנחה היא שגלי ההדף שיוצרים הגזים המשתחררים בפיצוץ כזה ידחפו אותו ממסלולו, אבל הפיזיקאי ניית'ן מור (Moore) מהמעבדה הלאומית האמריקאי סנדיה בניו מקסיקו, סבור כי דווקא לקרינת הרנטגן שנפלטת בפיצוץ כזה יש פוטנציאל להשפיע יותר על האסטרואיד, והוא הדגים זאת בניסוי מעניין, גם אם בוצע על "אסטרואידים" בגודל של גרגיר אורז.
מור ועמיתיו השתמשו במכשיר הרנטגן החזק של המעבדה, שפועל בהספק של כ-80 טריליון ואט, כדי לחמם בבת אחת גז ארגון, ולהפוך אותו לפלזמה שפולטת קרן רנטגן חזקה. את הקרן הם כיוונו לשני גושים באורך 12 מילימטרים, אחד מקוורץ ואחד מסיליקה, שנתלו בתוך תא ואקום, כדי לדמות את סביבת החלל.
במאמר שהתפרסם השבוע בכתב העת Nature Physics, החוקרים מדווחים כי הניסוי נמשך 20 מיליוניות השנייה בלבד. הקרן החזקה התיכה מיד את החוט שממנו נתלו האסטרואידים המדומים, והטיסה אותם למהירות של כ-70 מטרים בשנייה, כ-250 קמ"ש, לפני שהם התאדו לגמרי. התאוצה נגרמה מאידוי פני השטח של האסטרואידים, ולחץ הגז שהשתחרר כך הדף אותם במהירות.
לדברי מור, אפשר ליישם את השיטה על אסטרואידים גדולים הרבה יותר, עד קוטר של ארבעה קילומטרים, כדי להסיט אותם ממסלול התנגשות מכדור הארץ. "אנו מתעניינים בעיקר באסטרואידים גדולים עם זמן התרעה קצר עד להתנגשות", הוא אמר, משום שגישות חלופיות, למשל התנגשות מכנית באסטרואיד כמו שנעשה במשימת DART של נאס"א, "עלולות לא להיות חזקות מספיק כדי להסיט אסטרואיד כזה".
לשיטה כמובן יש את הבעיות שלה, כולל הסיכונים של שיגור פצצת אטום לחלל, אבל הניסוי נותן תקווה שבעתיד, אם נזהה אסטרואיד גדול במסלול התנגשות איתנו, יעמוד לרשותנו מגוון של כלים ואמצעים להגן על כוכב הלכת שלנו, ובעיקר על יושביו.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
