שרידים של מין של תנין, שלא היה מוכר בעבר, התגלו בווייטנאם על ידי חוקרים ממרכז סנקנברג לאבולוציה אנושית וסביבת באוניברסיטת טיבינגן. השרידים המאובנים של התנין, שאורכו כמעט ארבעה מטרים, השתמרו כמעט לחלוטין באתר Na Duong שנמצא בצפון המדינה. למעשה, מדובר בתנין הנמנה על משפחת תנינאים עתיקת יומין, בעלת לסתות ארוכות וצרות ששמה הגוויאליים. המאובן, שגילו בין 35 ל-39 מיליון שנים, מספק מידע חדש על התפשטות התנינים הללו ממוצאם בצפון אפריקה ובמערב אירופה ועד דרום מזרח אסיה, כך על פי המחקר שפורסם בכתב העת Journal of Systematic Palaeontology.
לתנינים במשפחת הגוויאליים יש לסת ארוכה וצרה, המסייעת להם בלכידת דגים. שניים מבני המשפחה נמצאים כיום בסכנת הכחדה והם גוויאל חקיין (Tomistoma schlegelii) שחי במים מתוקים ונפוץ בעיקר בחצי האי המלאי, בורנאו וסומטרה וכן גוויאל הודי (Gavialis gangeticus) מין נדיר שחי בנפאל ובהודו. יחד עם זאת, עדיין אין תמימות דעים על אודות הקשר המדויק בין מיני תנינים אלה של ימינו לאלו הקדומים, למרות מחקרים גנטיים.
בעוד שמיונים המסתמכים על מאפיינים מורפולוגיים (ענף בביולוגיה העוסק בחקר הצורה, המבנה והצבע של הגוף החי ואיבריו) מראים כי הגוויאל החקיין משתייך דווקא למשפחת התניניים, המיונים המולקולריים מראים כי הוא שייך דווקא למשפחת הגוויאליים. בהתבסס על ממצאי המאובנים הרבים של מין זה מצפון אפריקה ואירופה, פליאונטולוגים מאמינים שמקורו הוא בתקופה שלפני יותר מ-50 מיליון שנה במערב ים טתיס, שנקרא על שם הטיטאנית טתיס והיווה תפקיד חשוב בתולדות הגאולוגיה של ארץ ישראל.
המין שתואר זה עתה נקרא Maomingosuchus acutirostris (acutirostris בלטינית: "החוטם המחודד") והוא, יחד עם מיני תנינים ידועים מדרום סין ותאילנד, נחשב לעדות העתיקה ביותר של קרובי משפחתו של גוויאל חקיין באסיה. "התוצאות הצביעו על כך שהפיזור והתפוצה של מינים אלה לאסיה לא היה אירוע חד פעמי, אלא תרחיש מורכב", אמר טוביאס מאסון ממרכז סנקנברג לאבולוציה אנושית וסביבת פליאו באוניברסיטת טיבינגן. "הנתונים מצביעים על כך שקרובי משפחתו של הגוויאל החקיין התיישבו בדרום מזרח אסיה שלוש פעמים באופן עצמאי. הקולוניזציה הראשונה על ידי שושלת הגזע של המין Maomingosuchus מצפון אפריקה ומערב אירופה למזרח אסיה התרחשה בתקופת האיאוקן, לפני יותר מ-39 מיליון שנה".
בשנת 2019, צוות המחקר חשף תנין מסוג Orientalosuchus naduongensis, באורך של כשני מטר, באותו אתר. שני התנינים, Orientalosuchus קצר הלסת ו-Maomingosuchus ארוך הלסת, חיו באגם במה שהוא כיום צפון וייטנאם.
כמו כן, קרובי משפחה של שני המינים הללו חיו באותה העת גם בדרום סין ובתאילנד. "למרות קרבתם של שלושת אזורי ההתיישבות שבהם נמצאו התנינים מסוג Maomingosuchus ו-Orientalosuchus, בולטת העובדה שהם מינים נפרדים ושאף אחד מהם כבר לא קיים בכל שלושת האזורים. אנו רואים בכך עדות למגוון הרב של תנינים באסיה באותם ימים", הוסיפה פרופ' מדלין בומה, שהובילה את החפירות בווייטנאם מ-2009 עד 2012.