לפני כ-5.5 מיליון שנים, כמה גומפותריומיים - משפחת בעלי חדק קדומים ומאבות הפילים של ימינו - שחיו בתקופות המיוקן עד ההולוקן - מתו בסמוך לנהר בצפון פלורידה. למרות שמותם התרחש ככל הנראה בהפרש של מאות שנים, שרידיהם רוכזו במקום אחד, לצד חיות אחרות שזכו לגורל דומה. כיום, הנהר אינו קיים יותר, אך המאובנים שהוא הותיר אחריו נתנו לפליאונטולוגים נקודת מבט רחבה על החיים בפלורידה הפרהיסטורית. לאחרונה חשפו החוקרים את שרידי הגומפותריומיים בחפירות במונטבורק שבפלורידה, במה שנראה כתגלית שוברת שיא. "זהו ממצא של פעם בחיים, מכיוון שמדובר על שרידי השלד השלמים ביותר מתקופת זמן זו בפלורידה ובין הטובים ביותר בצפון אמריקה", אמר ד"ר ג'ונתן בלוך, אוצר פליאונטולוגיה של בעלי חוליות במוזיאון פלורידה להיסטוריה של הטבע.
ד"ר בלוך וצוותו גילו חלקים משלד של גומפותריום באביב 2022. עצמות גומפותריום בודדות נמצאו בעבר במונטברוק, כך שאף אחד מהחוקרים לא חשב שמדובר במשהו חריג. תוך מספר ימים התברר שלא מדובר רק בשלד אחד, אלא בכמה שלדים שלמים, כולל גומפותריום בוגר אחד ולפחות שבעה צעירים. על פי ההערכות, בטרם התגלו שרידי השלדים במלואם, גובהו של הפרט הבוגר מוערך בכ-2.5 מטרים, כשאורך גולגולתו מוערך בכמעט 3 מטרים, כולל ארבעת חטיו - שני חטים דמויי את חפירה על הלסת התחתונה, ושני חטים על הלסת העליונה, שהיו מצופים באמייל (בניגוד לפילים בני זמננו).
"פילים מודרניים נעים בעדרים ומגוננים מאוד על הצעירים שבהם, אבל אני לא חושבת שזה היה המצב במקרה הנוכחי, כך שכל הפרטים שנמצאו לא מתו בבת אחת, אלא מתו במיקום הספציפי בזמנים שונים ואולי אפילו הגיעו מעדרים שונים", אמרה רייצ'ל נרדוצ'י, מנהלת אוסף פליאונטולוגיה של בעלי חוליות במוזיאון פלורידה להיסטוריה של הטבע.
צוותי מחקר חפרו במונטברוק מאז 2015. מאז ועד היום האתר הניב תגליות מאובנים בעומק של כמעט 3 מטרים במקומות מסוימים. אתר המאובנים ממוקם כ-30 ק"מ ממפרץ מקסיקו, אך האזור היה קרוב הרבה יותר לים בסוף תקופת המיוקן, שבמהלכה הטמפרטורות וגובה פני הים היו גבוהים יותר ממה שהם כיום. כתוצאה מכך, התגלו שם בעלי חיים יבשתיים לצד בעלי חיים ימיים, כשבמהלך שבע השנים האחרונות, פליאונטולוגים שעבדו במונטברוק גילו בין היתר את האייל הקדום ביותר בצפון אמריקה, הגולגולת העתיקה ביותר של טיגריס שנחרבי ומין חדש של אנפה שנכחדה. למרות מגוון המאובנים, נמצאו לעתים רחוקות שרידים שלמים של בעל חיים, כך שהגילוי של כמה גומפותריומיים שלמים היה בלתי צפוי לחלוטין. "מעולם לא ראינו דבר כזה במונטברוק. בדרך כלל, אנו מוצאים רק חלק אחד של שלד באתר הזה. ייתכן כי הגומפותריומיים נקברו במהירות, אולי אפילו בזמן שהיו בעיקול של הנהר שבו הזרימה הצטמצמה", אמרה נרדוצ'י.
פילים וקרוביהם שנכחדו נקראים פילאים. לפני בואם של בני האדם, הם היו נפוצים כמעט בכל יבשת. בניגוד לממותה הצמרית - שחיה בתקופת הפליסטוקן ונכחדה לחלוטין לאחר עידן הקרח האחרון (לפני 4,000 שנה בערך), ככל הנראה בשל ציד אנושי - לגומפותריומיים יש תיעוד מאובנים ארוך במיוחד המשתרע על פני יותר מ-20 מיליון שנה. הם התפתחו לראשונה באפריקה בתחילת המיוקן, לפני כ-23 מיליון שנה, ולאחר מכן הם התפזרו לאירופה ואסיה. לפני 16 מיליון שנה, הם הגיעו לצפון אמריקה דרך גשר ברינג היבשתי, וכשמצר היבשה של פנמה עלה מעל הים לפני 2.7 מיליון שנה, חיכו גומפותריומיים על קו החוף כדי לחצות לדרום אמריקה.
5 צפייה בגלריה
חוקרים ממוזיאון פלורידה להיסטוריה של הטבע מגלים את השרידים העתיקים של כמה גומפותריומיים באתר מאובנים שבצפון פלורידה
(צילום: Florida Museum of Natural History, Kristen Grace)
5 צפייה בגלריה
עצמות של בעלי חיים יבשתיים וימיים שהתגלו במונטברוק
(צילום: Florida Museum of Natural History, Jeff Gage)
לאורך הדרך, גומפותריומיים פיתחו כמה תכונות ייחודיות שאפשרו להם לשגשג בסביבות החדשות בהן נתקלו. "ידוע איך נראה המסטודון או הממותה הצמרית, אבל לא קל לסווג את הגומפותריומיים, כי היה להם מגוון של גדלי גוף, וצורת החטים שלהם הייתה שונה מאוד בין המינים", הסבירה נרדוצ'י, שיחד עם ד"ר בלוך ויתר עמיתיהם למחקר, סיווגו את מאובני מונטברוק כשייכים למין רינכותריום, שהיה נפוץ באותה העת ברחבי צפון ומרכז אמריקה והשתמש בחטיו הייחודיים כדי לחפור באדמה או כדי לנבור בעצים ושיחים לצרכי מזון. "אתר המאובנים בו התגלו השרידים השלמים הוא המקום היחיד בארה"ב שיצר מדגם כה גדול של פרטים צעירים ומבוגרים מסוג רינכותריום. אנחנו לומדים המון על האנטומיה והביולוגיה של המין הזה, כולל עובדות חדשות על צורת הגולגולת והחטים שלהם", אמר ד"ר בלוך.
הגומפותריומיים שגשגו בסוואנות פתוחות, שהיו נפוצות בעבר באפריקה, אירואסיה ואמריקה. אבל דפוס מתמשך של התקררות עולמית שהחל לפני כ-14 מיליון שנה הוביל לבולטות של שטחי עשב עצומים, שהחליפו בהדרגה את הסוואנות וגרמו למין לדעוך עם השנים. מינים מסוימים הצליחו לעבור בהצלחה את השינוי הסביבתי, אבל הגומפותריומיים נפגעו גם מהגעת האדם ליבשת אמריקה, ולא החזיקו מעמד זמן רב. מול שינויי אקלים מהירים וציד יתר, נעלמו הגומפותריומיים האחרונים בסוף תקופת הקרח, יחד עם רוב מיני היונקים הגדולים האחרים. התגלית במונטברוק מעניקה חיים חדשים לרינכותריום ממשפחת הגומפותריומיים, ומספקת הזדמנות ללמוד עוד על הפילאי הקדום שחי בעבר בצפון אמריקה. "המטרה שניצבת לנגד עינינו היא להרכיב את השלד הענקי הזה ולהציג אותו לצד הממותה והמסטודון האייקוניים במוזיאון פלורידה להיסטוריה של הטבע", סיכם ד"ר בלוך.
