מתקפת הטרור של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר השפיעה על כולנו בצורה כזו או אחרת, וגרמה להחמרה במצבם הנפשי של רבים מתושבי המדינה. החרדה לא פסחה על חיות המחמד שלנו, ששומעות את האזעקות וההפצצות הרבה יותר חזק מאיתנו, ולא מבינות מה קורה מסביבן.
צילום: טל שחר; עריכה: אסף קוזין
"לתחושתי יש עלייה של בין 30-20 אחוז במגוון בעיות התנהגות של כלבים", אומרת ד״ר עפרה גלילי מבית החולים הווטרינרי בבית דגן של האוניברסיטה העברית. "יש בעיות שנוצרו רק בגלל המלחמה ויש בעיות שהוחמרו".
ד"ר גלילי היא רופאה וטרינרית מומחית להתנהגות חיות הבית, או בעברית פשוטה - פסיכיאטרית של חיות מחמד. גם ד"ר נועה הראל, וטרינרית מומחית לרפואה התנהגותית של חיות בית, והמקבילה הווטרינרית לפסיכיאטר אנושי, שותפה לתחושותיה של הקולגה. "מאז המלחמה יש הרבה יותר פניות", היא אומרת. "יש כאלה שהיו נורמליים לגמרי ופיתחו טראומה, וחלק היו בחרדות קודמות והן החמירו. קורים דברים איומים מסביבם ואין להם מושג מאיפה זה מגיע, ולמה זה מגיע. למה הבעלים נעלמו? למה הם עברו למקום אחר? זה כמו ילדים קטנים, רק בלי היכולת להסביר להם".
כל כלב מגיב למצב אחרת, וכל חרדה יכולה להתבטא באופן שונה. יש כלבים שיבכו בכל פעם שנשמעת אזעקה, אחרים ירוצו בטירוף מצד לצד, וחלק יהיו אדישים לגמרי, אבל ברעם הראשון הם יתחילו לרעוד. מה שבטוח שרעשי המלחמה הנוכחית: אזעקות, יירוטים, הפצצות וגם אפילו רעמים בחודשי החורף - לא עושים להם טוב.
"הפחד מקולות נפץ הוא פחד מובנה, ולא כולם מגיבים אליו באותה צורה", הסבירה ד"ר הראל. "יש לי כל מיני מטופלים, שהפכו להיות הרבה יותר תוקפניים, נבהלו מהאזעקה או מהמתח בבית, והתחילו לתקוף את השכנים או כלבים אחרים. יש לי מישהי שאימצה כלבה קצת לפני המלחמה ומהאזעקה השנייה היא החלה לנשוך אותה, זה קורה בכל פעם שלוקחים אותה למקלט".
ד"ר גלילי הוסיפה: "לא רק הבומים, כל שינוי משפיע עליהם. המשפחה עברה לבית אחר, הבעלים הלך למילואים, שינויים בסדר היום, ואפילו במרקם החברתי. יש כלב שבורח ומסתתר, ויש כלב שמנסה לנשוך כדי להרחיק את הגירוי שמפחיד אותו, שניהם מנסים לשפר את מצבם".
בעת משבר, הרוב המוחלט של בעלי חיות המחמד ייפנו לווטרינר המטפל, ולא ישירות לפסיכיאטרית לכלבים (בעיקר כי רובם לא מודעים לקיומו של המקצוע), ולכן הפסיכיאטרים דואגים לייעץ ולהנחות את הווטרינרים אילו מרשמים לתת וכיצד כדאי לפעול.
הווטרינרית ד"ר שרון פפו, למשל, מטפלת בחיות מחמד מאזור הדרום, במרפאה שלה שנמצאת במושב עֲרוּגוֹת, לא רחוק מקריית מלאכי. כלומר, הכלבים והחתולים שמגיעים אליה, כבר התנסו בעבר באזעקות, ממש כמו הבעלים שלהם, ולמרות זאת, רבים מהמטופלים על ארבע שלה שינו את התנהגותם בחודשיים האחרונים, והפכו לחרדתיים ומדוכאים יותר.
"מאז המלחמה אנחנו רואים עלייה בכל החרדתיות של כל הכלבים, בין אם אלה שהיו חרדתיים - שם זה מוחמר, ובין אם כלבים חדשים", הסבירה ד"ר פפו. "הכלבים פה שומעים יותר טוב מאיתנו, זה חזק עבורם, וזה משפיע עליהם. חלקם פשוט שוכבים עם פה פתוח, מריירים, נושמים יותר מהר, יותר בכבדות. יש כלבים שגם יביעו נשכנות על הסיפור הזה, כי הם בחרדה אז כל דבר קטן, יגיע ילד קטן, פתאום הוא יעשה רעש, ברגיל הם לא יתקפו ילד, אבל עכשיו זה יבוא לידי ביטוי".
"הכל השתנה כשרקטה נפלה בבניין שלו"
צ׳וקו הוא כלב פוסט טראומתי בן 14, מקריית גת. הבעלים שלו הן מיקה פלס-גל, ודניאל פלס-גל, נשואות פלוס ארבעה כלבים: סנופי, ג'וני, ריי וכמובן צ'וקו, הכלב החרדתי שלהן. מיקה מספרת שעד מבצע צוק איתן ב-2014, הוא היה כלב רגוע ומרגיע "כשאני הייתי בהתקפי חרדה, הוא היה שם. הוא היה בא ושוכב לידי במיטה ולא זז ומלקק את הדמעות. הכל השתנה כשרקטה נפלה בבניין שבו הוא היה", סיפרה מיקה. "הייתה לנו אזעקה, אז יצאנו לחדר המדרגות והוא ברח להורים שלי מהידיים, לבניין של בת דודה שלי ואיך שהוא הגיע נפלה ממש שם רקטה. מאז הוא ככה: כל בום, כל רעש הכי קטן, מקפיץ אותו, רעידות קיצוניות, התנשפויות".
מאז הרקטה ששינתה את חייו, צ'וקו נחשב לכלב פוסט טראומטי, והמלחמה הנוכחית רק מחמירה את מצבו. "הוא לא אוכל, הוא לא שותה, הוא ירד במשקל, הוא גם פוצע את עצמו. הוא לוקח קלונקס, גם בבוקר וגם בערב. ממש כמו בני אדם״, מספרת מיקה. "בעצם, צ׳וקו הוא דוגמה לכלב שבצוק איתן היה במצב SOS מהחרדה", הוסיפה ד"ר פפו. "והחרדה הזאת מלווה אותו עד היום והוא במצב כרוני, בעצם, של חרדות".
לפעמים החרדה כל כך גדולה שהיא גורמת לכלבים לברוח - לא משנה מה, מבלי להתחשב במכשולים שבדרך, וחלק מהמקרים האלה מסתיימים בתאונות מסכנות חיים. "בסופו של דבר הם יכולים לברוח, הם יכולים לרוץ לכביש, הם יכולים לעבור תאונות דרכים בעקבות הדבר הזה. הם עושים דברים שהם בדרך כלל לא עושים, וכל זה בגלל פחד", אמרה ד"ר פפו.
וזה בדיוק מה שקרה גם לכלבה לצ׳ה. לפני כשבועיים, כשהייתה בחצר ביתה, שנמצא כ-20 דקות נסיעה מגבול רצועת עזה. כששמעה את רעש ההפצצות בעזה, היא ברחה, בלי לקחת בחשבון את הגדר. "התחילו יירוטים, התחילו פיצוצים נורא רציניים מההפצצות בעזה והיא איבדה את זה לחלוטין", משחזר הבעלים שלה, כפיר גור אריה."היא קפצה על גדר ברזל, על הקוצים שלו, ממש השתפדה. היא קרעה את הבטן שלה בשני אזורים, היה לה מזל גדול, זה היה בערך סנטימטר מבית החזה" .
כפיר, כלבן טיפולי ומאלף כלבים, אימץ את לצ׳ה לפני תשע שנים, כלבה חרדתית שהייתה אז בת 3 וחצי, במטרה לשקם אותה, ולמרות השיקום המוצלח, מאז המלחמה מצבה החמיר. "אנחנו קיבלנו אותה עם החרדות ועזרנו לה ב-80-70 אחוז מהחרדות, אבל המלחמה הזו היא שונה מכל מה שאנחנו מכירים, אז היא נכנסה לרגרסיה. "היא מעולם לא פחדה, כמו שהיא פחדה במלחמה הנוכחית, פחד שהוביל לראשונה לפגיעה פיזית שסיכנה את חייה".
מה הטיפול?
אם הכלב שלכם נמצא במצוקה, חשוב מאוד ללכת למומחה ולא להזניח את הנפש שלו, מפני שהדבר עלול לעלות לו בבריאות. "הסטרס כשלעצמו יכול לגרום למחלות", הסבירה ד״ר פפו. "בין היתר שלשולים, הקאות, עצירויות, אז נורא נורא חשוב לנו כן להחזיר אותם כמה שיותר לרגיעה, אחרת זה נהיה משהו כרוני. החרדות האלה הולכות ונהיות הרבה יותר חמורות עם הזמן, אם לא מטפלים בזהֿ".
אולי תופתעו לשמוע, אבל הרבה מהתרופות שניתנות לחיות שלנו, הן תרופות המיועדות לבני אדם, כלומר אותן התרופות שאנחנו לוקחים כדי להבריא, עוזרות גם לחיות שלנו, רק כמובן יש לתת אותם להולכים על ארבע במינונים שונים לגמרי, על פי מרשם של וטרינר.
וזה נכון גם לגבי התרופות הפסיכיאטריות: הרבה פעמים הכדורים שניתנים לכלבים הם קלונקס ופרוזאק. "רוב התרופות שאנחנו משתמשים בווטרינריה הן תרופות משותפות, הן הומניות", מסבירה ד"ר פפו. "מעטות התרופות שהן פרופר וטרינריות. יש לנו טיפולים רחבים, החל מטיפולים טבעיים, וגם אחר כך אנחנו מגיעים לטיפולים שהם פסיכיאטריים, אנחנו משתמשים בפרוזאק וקלונקס לסיפור הזה".
עם זאת לכל הרופאות בכתבה היה חשוב להדגיש: אסור להחליף כדורים עם חיות המחמד שלנו, ובכלל, לא לקחת שום תרופה בלי להתייעץ עם רופא! "אל תעבירו מהתרופות שלכם לחיה, המינון פה הוא מאוד קריטי מבחינת תופעות לוואי מבחינת סכנה לחיה, צריך ממש לקחת מרשם ולתת לפי מה שהרופא ממליץ", מבהירה ד"ר פפו. "יש כאלה שהמינון שלהם כל כך גבוה - שאם בן אדם יקח את זה - הוא יישן שלושה ימים", הזהירה ד"ר הראל.
ישנם כדורים למקרי חירום, יש כדורים לטיפול ממושך, ויש גם כדורים טבעיים. ניוטון ממושב תימורים, למשל, הוא דוגמה לכלב שהלך על המסלול הטבעי. ״ניוטון מקבל כדור בשם 'ויקאלם WECALM', שעשוי מוויטמינים וחומצות אמינו שמדמות פרקורסור של סרוטונין, כמו שיש בפרוזאק, וזה מה שגורם לכלב להיות יותר רגוע. זה עובד אגב גם על חתולים, לא רק על כלבים. הכדורים הטבעיים שהוא לקח כן שיחררו אותו", מעיד שחר אלייקים הבעלים שלו. "אחרי איזה יומיים כבר ראיתי שהוא יותר נינוח, חי".
ניוטון חדש בעסקי החרדות. הוא חי כבר 11 שנה ללא חרדות, עד שפרצה המלחמה והכל השתנה. "ניוטון כלב מהמם, בדרך כלל בריא בנפשו", מספר אלייקים. "בדרך כלל הוא שקט, מאוד רגוע, נעים הליכות. ביום הראשון היו קרוב לעשר אזעקות ובומים בלי סוף, פתאום התחילו להתגלות סימני חרדה. הוא היה מאוד מכונס וקצת כבוי. באזעקה הרביעית הוא כבר למד את הדרך למקלט לבד. באזעקה השישית הוא כבר לא רצה לצאת מהמקלט".
"אנשים לא ידעו מה לעשות עם החיות שלהם"
"הפניות הראשונות לסיוע הגיעו מאנשים וחיות שהיו במוקד הזוועות או כאלה שנעקרו מהבתים שלהם", נזכרת ד״ר הראל. "טיפלתי גם בחיות שאיבדו את הבעלים שלהם או שהבעלים שלהם יצאו למילואים. מיד אחרי המתקפה ב-7 באוקטובר - קיבלנו עשרות פניות מאנשים שלא ידעו מה לעשות עם החיות שלהם. הגעתי למלונות עם המפונים בים המלח - כדי לעזור לבעלי חיים שהיו שם (כמו הפסיכולוגים שישבו בלובי עם המטופלים - אז ככה גם אני). היה כלב מאחד הישובים שפונו, שפשוט השתגע - הוא השתולל ונשך את כל מי שעבר לידו. ישבתי עם הבעלים לאבחן מה קורה שם, והאבחנה דרשה טיפול תרופתי מסודר. למרות שהגעתי עם תרופות חירום, לא הייתה לי את התרופה המתאימה. ובמקרה לאחד מהמפונים שהיו במלון, הייתה את התרופה המתאימה ובאמת המצב השתפר!"
וממש כמו אצלנו, לפעמים, מה שנראה כמו התקף לב, מתברר כהתקף חרדה. "היה לי מקרה של כלבה, שבעקבות המלחמה, עברה עם הבעלים שלה מתל אביב להורים בכפר סבא, ומאז היא חווה פחד נוראי להשאר לבד", היא סיפרה. "לילה אחד המצב החמיר והיא לקחה אותה למיון וטרינרי כי היא חשבה שהכלבה חווה התקף לב וזה היה התקף חרדה. אז נתנו לה סוג של ווליום ואז היא נרגעה".
לא רק כלבים
"גם חתולים - מאוד נבהלים", הוסיפה ד"ר הראל. "הרבה חתולים מהיישובים בדרום ברחו או נעלמו, בדרך כלל הם מסתתרים בסביבת הבית. הם נבהלים מהרעשים ויש להם נטייה לברוח ולהיעלם במצבים האלה. החתול לא יצא מהמחבוא שלו עד שלא ירגיש בטוח ואין סיכוי למצוא אותו, גם כשזה בתוך הבית. היה מקרה ששאלו אותי על ארנבון! בכל פעם שיש אזעקה הוא משחרר שתן על עצמו".
ויש גם משהו שאנחנו יכולים לעשות. פשוט להירגע, וללכת ברוגע לממ״ד או למרחב המוגן. "הם נורא מחוברים אלינו, הם מרגישים את המתח", אומרת ד"ר הראל "התגובות שלהם משתנות בהתאם אלינו. יכול להיות שהתגובה שלי לאזעקה תשתנה - ואז הוא יסתכל עליי ויגיד לעצמו 'אה מסוכן פה'".
"ואם רואים כלב שברח, צריך להתייחס, לבוא, לקרוא שבב ,כי הם בורחים מאוד מאוד רחוק", אמרה ד"ר הראל. "הוא בטח שייך למישהו, בטח יש מישהו שמחכה לו בבית ולא יודע איפה הוא. אני בטוחה שבמדינה שלנו, ביחס למדינות אחרות, הכלבים הרבה יותר בסטרס".
