חוקרים ישראלים פענחו DNA מגלעיני ענבי יין מקומיים קדומים, שהתגלו בחפירות ארכיאולוגיות בנגב. אחד מהגלעינים זהה כמעט לחלוטין לזן "סיריקי", המשמש לייצור יין אדום איכותי ביוון ובלבנון, וגלעין אחר הוא קרוב משפחה של הזן הלבן "באר", שכרמים נטושים שלו עדיין צומחים בחולות פלמחים. את המחקר ערכו חוקרים במעבדה לפליאו-גנטיקה במוזיאון לטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב ובית הספר לארכאולוגיה באוניברסיטת חיפה.
המחקר הגנטי הובל על ידי ד"ר פנינה כהן וד״ר מירב מאירי מהמעבדה לפליאו-גנטיקה שבמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט באוניברסיטת תל אביב. הגלעינים נחשפו בחפירות ארכיאולוגיות בהובלת פרופ' גיא בר-עוז מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, בשיתוף עם חוקרים מרשות העתיקות. במחקר השתתפו חוקרים מאוניברסיטת חיפה, ממכון ויצמן למדע, ומאוניברסיטת בר-אילן, וכן ממוסדות מחקר בצרפת, בדנמרק, ובאנגליה. המאמר פורסם בכתב העת היוקרתי PNAS.
פרופ' גיא בר-עוז אמר: "חפירות ארכיאולוגיות שנערכו בנגב בשנים האחרונות חשפו תעשיית יין מפוארת מהתקופה הביזנטית והערבית המוקדמת - בסביבות המאה הרביעית עד התשיעית לספירה - בעיקר באתרי שבטה, חלוצה, עבדת, וניצנה, שהיו אז ערים גדולות ומשגשגות. הממצאים כללו גתות גדולות לצד קנקנים, שבהם אוחסן היין היוקרתי ששווק לאירופה, וכן גלעיני ענבים שנשתמרו במשך למעלה מאלף שנים. לאחר הכיבוש המוסלמי במאה השביעית נעלמה תעשייה זו בהדרגה, וזאת מכיוון שדת האיסלאם אוסרת על שתיית יין. גידול ענבי יין בנגב התחדש רק בעידן המודרני, במדינת ישראל, בעיקר החל משנות ה-80 של המאה ה-20, וכיום הוא מתבסס בעיקר על זנים שיובאו לכאן מאירופה".
בין הממצאים המעניינים שנחשפו בחפירות היה מספר רב של גלעיני ענבים, שנתגלו על רצפה בתוך מערה חתומה באתר עבדת. החוקרים מסבירים כי גלעינים אלו השתמרו בצורה טובה יחסית מכיוון שהיו מוגנים מפני תופעות אקלימיות כמו שינויי טמפרטורה, הצפות, או התיישבות. כדי "לתהות על קנקנם" של הגלעינים, ולנסות לזהות לאילו זנים השתייכו, ביקשו החוקרים להפיק מהם DNA במעבדה לפלאו-גנטיקה שבמוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט.
ד"ר מאירי סיפרה: "הפליאו-גנטיקה עוסקת בפיענוח גנומים עתיקים, על פי רוב מממצאים ארכיאולוגיים, באמצעות מגוון כלים מתקדמים. מכיוון שמולקולת ה-DNA רגישה מאוד, ומתפרקת עם הזמן, בעיקר בטמפרטורות גבוהות, אנחנו מקבלים לידינו על פי רוב רק פיסות DNA קטנות, תכופות במצב שימור ירוד. כדי לשמור עליהן אנחנו עובדים בתנאים מיוחדים: המעבדה לפליאו-גנטיקה היא מעבדה נקייה, עם לחץ אוויר חיובי שמונע חדירת זיהומים מבחוץ, ואנחנו נכנסים אליה עם 'חליפות חלל' סטריליות הזכורות לכולנו מתקופת הקורונה."
בשלב הראשון של המחקר הנוכחי בדקו החוקרים אם השתייר בגלעינים חומר אורגני. לשם כך הם נעזרו בטכנולוגיית FTIR - שיטה כימית המתבססת על הקרנה באור בתחום האינפרה-אדום, שמייצרת ספקטרום המעיד על תכולת הדגימה. בדרך זו זוהו שרידי חומר אורגני ב-16 גלעינים, והם "עלו לשלב הבא": הפקת DNA.
בהמשך ריצפו החוקרים את ה-DNA מ-16 הדגימות, עם דגש על כ-10,000 אתרים ספציפיים בגנום שעשויים להעיד על ייחודו של זן מסוים, והשוו את הממצאים למאגרי מידע של גפנים מודרניות מכל העולם. ב-11 מהדגימות לא ניתן היה להסיק מסקנות ברורות, בשל איכות ירודה של החומר הגנטי. שלוש מהדגימות הנותרות זוהו כמשתייכות באופן כללי לזנים מקומיים. שתי הדגימות האיכותיות ביותר, שתיהן מסביבות שנת 900 לספירה, שויכו לזנים ספציפיים הקיימים עד היום.
4 צפייה בגלריה
גלעיני ענבי יין קדומים תחת מיקרוסקופ מאתר החפירות בעבדת
(צילום: פרופ' גיא בר-עוז, אוניברסיטת חיפה)
לדברי החוקרים, הממצאים היו מרתקים ומרגשים במיוחד. אחד הגלעינים שויך לזן "סיריקי" - זן מזרח-תיכוני מוכר בעל היסטוריית גידול ארוכה בקפריסין ובכרתים, המשמש עד היום לייצור יין אדום איכותי ביוון ובלבנון, כאשר ביוון ידוע שהוא הגיע מן המזרח. יתרה מכך, מכיוון שענבי יין נקראים בדרך כלל על שם מקום מוצאם, ייתכן שהזן סיריקי נקרא על שם שורק, או נחל שורק, ואפשר שהוא אף מופיע במקורות - בברכת יעקב ליהודה: "אֹסְרִי לַגֶּפֶן עִירֹו, וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ; כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ, וּבְדַם-עֲנָבִים סוּתֹה" (בראשית מ"ט 11); ואולי אף במרומז באשכול הענק שהביאו המרגלים מנחל אשכול, המזוהה לעתים כנחל שורק: "וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם" (במדבר י"ג 23).
הגלעין האיכותי השני זוהה כקרוב משפחה של זן "באר", זן של ענבי יין לבנים שצומח עד היום בחולות פלמחים, שריד לכרמים שננטשו ככל הנראה באמצע המאה ה-20. לראשונה אי פעם הצליחו החוקרים לעשות שימוש בגנום של גלעין ענבים עתיק כדי לזהות את צבע הפרי, ומצאו שאכן מדובר בענב לבן. החוקרים אמרו כי זהו הממצא הבוטני הקדום ביותר שזוהה כמשתייך לזן ענבים לבן. חשוב לציין שזן באר הוא מקומי וייחודי, אנדמי לארץ ישראל, ומשמש כיום לייצור יין ביקב ברקן.
ד"ר מאירי סיכמה: "היופי במקצוע הפליאו-גנטיקה הוא שלפעמים ממצאים זעירים מספרים סיפור גדול. כך קרה גם במקרה הזה. באמצעות מעט DNA שהופק משני גלעיני ענבים הצלחנו לחשוף המשכיות בתעשיית היין המקומית מהתקופה הביזנטית, לפני יותר מאלף שנה, עד ימינו אלה. אנחנו סבורים שלממצאים שלנו יש משמעות גם עבור תעשיית היין הישראלית המודרנית, שצומחת ומשגשגת בעשורים האחרונים. כיום מגדלים כאן בעיקר זנים שיובאו מאירופה, שהתנאים כאן לאו דווקא אופטימליים עבורם. זנים מקומיים עשויים להיות מתאימים יותר לתנאי האקלים והקרקע המקומיים, בוודאי באזור הנגב המדברי. המחקר שלנו פותח אפיקים חדשים להשבת ולהשבחת זנים מקומיים עתיקים ולפיתוח זנים שיהיו עמידים לתנאי אקלים מאתגרים כמו טמפרטורות גבוהות ומיעוט משקעים".
