תגלית של זוחל מאובן בסקוטלנד, שחי לפני כ-166 מיליון שנה, סיפקה מידע חדש על האבולוציה המוקדמת של לטאות בתקופת הדינוזאורים. כך עולה ממחקר חדש, פרויקט משותף בין חוקרים מאוניברסיטת ורשה, אוניברסיטת אוקספורד והקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שפורסם בכתב העת Nature.
השלד הזעיר שהתגלה באי סקיי (Isle of Skye) - האי הגדול והצפוני ביותר מבין האיים ההיברידיים הפנימיים הצפוניים בסקוטלנד - הנקרא Bellairsia gracilis, קטן כל כך עד שאורכו נאמד ב-6 ס"מ בלבד, כשהוא מתוארך ליורה התיכון. המאובן החדש ויוצא הדופן כולל שלד כמעט שלם, כשחסרים לו הזנב והחוטם, מה שהופך את הלטאה המאובנת לשלמה ביותר של עידן זה בכל מקום בעולם. בנוסף, ללטאה זו יש תערובת של מאפיינים אבותיים ומודרניים בשלד שלה, מה שמספק עדות כיצד יכול היה יכול להיראות האב הקדמון של הלטאות של ימינו (שהן חלק מסדרת הזוחלים שנקראת קשקשאים).
"המאובן הקטן הזה מאפשר לנו לראות את האבולוציה בפעולה. בפליאונטולוגיה רק לעתים רחוקות ניתנת ההזדמנות לעבוד עם מאובנים שלמים כל כך ששמורים היטב ושהגיעו מתקופה שעליה הידע כל כך מועט", אמר ד"ר מתאוש טאלנדה מאוניברסיטת ורשה והקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שנמנה על מחברי המחקר. המאובן נמצא ב-2016 על ידי צוות חוקרים בראשות אוניברסיטת אוקספורד והמוזיאונים הלאומיים בסקוטלנד.
מדובר באחת מכמה תגליות מאובנים חדשות מהאי, כולל דו-חיים ויונקים מוקדמים, שחושפים התפתחות של קבוצות בעלי חיים חשובות שנמשכות עד היום. "ללטאה המאובנת שהתגלתה יש כמה תכונות של לטאות מודרניות, כמו תכונות הקשורות לקינזיס של הגולגולת - תנועה של עצמות הגולגולת ביחס זו לזו, שמהווה תכונה תפקודית חשובה של סדרת הקשקשאים", הסביר ד"ר טאלנדה.
4 צפייה בגלריה
המאובן של Bellairsia gracilis כפי שהוא נראה בסריקת ה-CT שבוצעה לו
(צילום: Matthew Humpage/NorthernRogue)
"זה היה אחד המאובנים הראשונים שמצאתי כשהתחלתי לעבוד באי סקיי. הגולגולת השחורה הקטנה בצבצה החוצה מאבן הגיר החיוורת, אבל היא הייתה כל כך קטנה שהתמזל מזלי לזהות אותה. כשהסתכלתי מקרוב, הבחנתי בשיניים הקטנטנות, והבנתי שמצאתי משהו חשוב, אם כי באותם רגעים לא תיארתי לעצמי שכמעט כל השלד נותר שלם", אמרה ד"ר אלזה פנצ'ירולי מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע באוניברסיטת אוקספורד והמוזיאונים הלאומיים בסקוטלנד, שגילתה את המאובן והייתה חלק מצוות המחקר.
קשקשאים הינה סדרה של זוחלים בעלי קשקשים מקבוצת לפידוזאוריה, הכוללת לטאות ונחשים, וכוללת יותר מ-10,000 מינים כיום, מה שהופך אותה לאחת מקבוצות בעלי החוליות החיות העשירות ביותר במינים, הודות למגוון נחשים, זיקיות ושממיות שנכללים בה ושנמצאים ברחבי העולם. למרות שהמקורות המוקדמים ביותר של סדרה זו חיו לפני כ-240 מיליון שנים בעת תקופת הטריאס, המחסור במאובנים מאותה תקופה וכן מתקופת היורה, הקשה על המעקב אחר האבולוציה והאנטומיה המוקדמת שלהם. ניתוח המאובן החדש, לצד מינים מאובנים חיים ונכחדים מסדרת הקשקשאים, מאשר ש-Bellairsia gracilis שייכת לאילן היוחסין של סדרת הקשקשאים, מה שגם מצביע על כך שמין זה התפצל מלטאות אחרות ממש לפני היווצרותן של קבוצות מודרניות. המחקר גם תומך בממצא ששממיות הן שושלת מסועפת מוקדמת מאוד, וכי המאובן החידתי Oculudentavis, שזוהה בעבר כדינוזאור, נמנה גם כן על סדרת הקשקשאים.
כדי לחקור את הדגימה, הצוות השתמש בסריקות טומוגרפיית רנטגן ממוחשבת, שבדומה לסריקות CT רפואיות, מאפשרת הדמיה תלת-ממדית שאיננה פולשנית. שיטת סריקה זו אפשרה לחוקרים לדמות את המאובן כולו, למרות שרוב הדגימה עדיין מוסתרת על ידי הסלע שעוטף אותה. בעוד שסורקים רפואיים עובדים בקנה מידה של מילימטר, סורק ה-CT של אוניברסיטת אוקספורד חשף פרטים ברזולוציות של עשרות מיקרומטרים. חלקים מהשלד צולמו בפירוט רב עוד יותר, כולל הגולגולת, הגפיים האחוריות והאגן, בסינכרוטרון האירופי בגרנובל שבצרפת, בזכות עוצמת קרן המאפשרת רזולוציה של 4 מיקרומטר, ובכך חושפת את העצמות הקטנות ביותר בשלד.
"למאובנים כמו דגימת Bellairsia gracilis יש ערך עצום במילוי פערים בהבנת האבולוציה וההיסטוריה של החיים על כדור הארץ. פעם זה היה כמעט בלתי אפשרי לחקור מאובנים זעירים כמו זה, אבל המחקר הזה מראה את הכוח של טכניקות חדשות, כמו למשל סריקת CT, כדי לסרוק את שרידיהם באופן לא הרסני או פולשני ובפירוט רב", הסביר פרופ' רוג'ר בנסון מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת אוקספורד, שנמנה על מחברי המחקר. "זה נפלא שיש דגימה שלמה של הלטאה הקטנה הזו, בייחוד כשניתן לשלב אותה בעץ האבולוציוני. באמצעות מאובנים כמו Bellairsia gracilis ניתן להשיג הבנה טובה יותר של האנטומיה המוקדמת של הלטאות. אנגוס בליירס, פרופ' בריטי למורפולוגיה של בעלי חוליות ומומחה להרפטולוגיה, שעל שמו נקראת הלטאה הזו, לבטח היה שמח", הוסיפה פרופ' סוזן אוונס מהקולג' האוניברסיטאי של לונדון, שהייתה הראשונה שתיארה והעניקה את השם ללטאה הקטנה לפני 25 שנים, כשחקרה כמה עצמות לסת וגולגולת שלה.
