עידן ממשל טראמפ אולי מאחורינו, אבל המציאות הפוליטית שמתוכה הוא נוצר ושאותה הוא עיצב עודה עמנו. אחד המאפיינים המרכזיים של התרבות הפוליטית של עידן טראמפ היה הקיטוב הרגשי מרחיק הלכת בין המחנות הפוליטיים – השנאה, הטינה והמרירות כלפי היריבים הפוליטיים, שאולי הגיעה לשיאה בהתפרצות לקפיטול בימים האחרונים של הממשל הקודם.
שאלת המחקר: האם תרצו שהילד שלכם יתחתן עם בן או בת זוג ממפלגה פוליטית יריבה
ד״ר נעם גדרון מהחוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית בירושלים, חוקר את הקיטוב הרגשי הפוליטי הזה, את מקורותיו ואת דפוסיו. כיום רוב המחקר מתמקד בארה״ב מהסיבה הפרוזאית ששם מצויים הנתונים והמידע שיכולים לשמש בסיס למחקרים; פרויקט המחקר של ד״ר גדרון החל כניסיון להבין אם הקיטוב הפוליטי הרגשי שאנו רואים בארה״ב אופייני גם למדינות נוספות. ״כמי שמגיע ממדינה שגם בה יש מתחים פוליטיים, רציתי לשאול: אולי גם במדינות אחרות נגלה מידה דומה של רגשות שליליים בין תומכי מפלגות שונות ומחנות פוליטיים שונים?״, אומר ד״ר גדרון.
מחקריו של ד"ר גדרון מראים כי ארה״ב אינה מקרה יוצא מן הכלל בכל הנוגע לקיטוב רגשי. ״אם אנו מודאגים ממה שקורה בארה״ב, יש סיבות טובות לדאוג ממה שאנחנו רואים במדינות אחרות ברחבי העולם״. חשוב להבין שלא כל קיטוב אידיאולוגי מיתרגם לקיטוב רגשי. כאן למעשה נמצא לב המחקר של גדרון: הוא מנסה להבין באילו תנאים, אי הסכמות אידיאולוגיות בין מפלגות שונות מיתרגמות לרגשות שליליים של טינה, סלידה ואולי אפילו שנאה בין שני צדי המתרס הפוליטי.
במסגרת המחקר, שזכה במענק מחקר מהקרן הלאומית למדע, מתכונן ד״ר גדרון למאמץ נרחב כדי לאסוף נתונים. ״בארצות הברית יש הרבה מאוד נתונים שחוזרים אחורה עשרות שנים ויכולים להראות, למשל, שלאורך הזמן יותר ויותר אנשים לא רוצים שהילד שלהם יתחתן עם מישהו מהמפלגה השנייה. אם תשאל אותי איך להשוות את זה לכמה ישראלים יהיו מוכנים שהילד שלהם יתחתן עם ילד של מישהו מהמפלגה השנייה – או כמה יוונים, איטלקים או שוודים ירצו זאת – התשובה היא שאין לנו נתונים השוואתיים טובים. עכשיו אני בונה סקר השוואתי כדי להתמודד עם האתגר הזה״.
בשלב הנוכחי של המחקר, מתמקד ד״ר גדרון בזיהוי השורשים המבניים של תופעת הקיטוב הרגשי על בסיס מאגרי נתונים קיימים. ״יש כמובן מאפיינים אישיים של מנהיגים שמוציאים רגשות כאלה או אחרים מהציבור, אבל יש גם מאפיינים מבניים שקשורים למערכת הפוליטית והחברתית״, אומר גדרון, ״למשל, האם זה משנה אם יש רק שתי מפלגות שתמיד נמצאות בתחרות אלקטורלית, כמו בארה״ב, או שיש מבנה קואליציוני כמו בישראל שבו מפלגות גם משתפות פעולה?״. מחקרו מראה שמבנה פוליטי דו-מפלגתי מגביר את רמת הקיטוב הרגשי. ככל ששיטת הייצוג יותר פרופורציונלית, ויש יותר אפשרויות של שילובים שונים בקואליציות שונות, כך רמת הקיטוב יורדת. ״מבחינה זו, ישראל נמצאת בנקודת התחלה לא רעה בכל הנוגע לקיטוב רגשי״, הוא אומר. אבל אשר לדפוסים נוספים הקשורים ישירות לישראל, ד״ר גדרון אומר שכל עוד הוא נמצא בשלב איסוף הנתונים הוא נזהר בהצהרותיו בנושא.
מאפיין מבני נוסף שגדרון בוחן הוא המאפיין האידיאולוגי: אילו אי הסכמות מעצימות את הקיטוב הרגשי? או במילים אחרות, אילו נושאים גורמים לאנשים להתרתח ולקצוף על יריביהם? מתברר שסוגיות של זהות ותרבות מוציאות יותר רגשות שליליים מסוגיות כלכליות.
תובנה נוספת שעולה מהמחקר של ד״ר גדרון היא כי בכל הנוגע לשנאה ההדדית בין מצביעי המיינסטרים למצביעי הימין הקיצוני, הרי שהשנאה של הראשונים לאחרונים גדולה יותר משנאתם של האחרונים לראשונים. על אף שיש בכך להפתיע, יש כמובן לקחת בחשבון את העובדה שהימין הקיצוני שומר את שנאותיו למיעוטים אתניים ואחרים ולאו דווקא למיינסטרים הפוליטי. כך או אחרת, אומר ד״ר גדרון, יש בכך לשקף את הקרע העמוק במרקם החברתי במדינות רבות כיום.
החיים עצמם:
“תזמון הוא גורם חשוב במחקר, וגם בחיים עצמם”, אומר ד”ר גדרון. “אנחנו, למשל, זכינו בתינוק חמוד (ועם הרבה אופי) שהצטרף למשפחתנו עם פרוץ הקורונה, ודאג לכך שלא נשתעמם במהלך הסגר הראשון, השני והשלישי”.
הכתבה פורסמה באתר קול המדע, הקרן הלאומית למדע
