מדי שנה אנחנו קוראים על עשרות אנשים שהוכשו על ידי נחשים ארסיים, אך במציאות בישראל רק מין אחד אחראי כמעט לכל מקרי ההכשה הקשים – הצפע הארצישראלי. חשוב להדגיש כי בשנים האחרונות מקרים של הכשות צפע ישראלי הסתיימו במוות.
מחקר בינלאומי ניתח לראשונה את הרכב הארס של הצפע הארצישראלי ומצא כי הוא רעיל ב-50% פחות מנחש דומה בהודו. לפי הממצאים, שינויים בהרכב הארס של שני הנחשים גרמו למין ההודי להיות מסוכן בהרבה ולגרום לאלפי מקרי מוות בכל שנה.
המחקר, שממצאיו פורסמו לאחרונה בכתב העת Toxins, נערך בהובלת בהובלת פרופ' יהוא מורן, פרופ' דרור הבלנה וד"ר ראובן אהרוני מהמחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית.
תוך התבססות על שיטות ניתוח חלבונים וריצוף דנ"א, חוקרי האוניברסיטה העברית, יחד עם ד"ר נפתלי פרימור ממכון שילוב לחדשנות מדעית ברחובות, תיעד לראשונה את פעילות בלוטת הארס של הנחש המקומי. "המין הזה כל-כך נפוץ בישראל, אך עד כה כמעט ולא חקרו את הרכב הארס שלו", הסביר פרופ' מורן. "כעת הצלחנו לזהות כל חלבון בארס במטרה למדוד את רמת הרעילות שלו ביחס למינים אחרים". במקביל למחקר בישראל, פרופ' קרטיק סונגאר מהמכון ההודי למדע בעיר בנגלור ניתח את הרכב הארס של קרוב משפחתו של הצפע - צפע ראסל ההודי, הנפוץ בהודו ובמדינות שכנות.
הממצאים העלו כי הארס של הצפע הארצישראלי פחות רעיל ב-50% מהצפע ההודי בזכות השוני בהרכב החלבונים שלו. בנוסף לכך, החוקרים זיהו הבדלים בפעילות הכימיקלים הידועים כמעכבים של פעילות הארס, כאשר נמצא שבצפע הישראלי הם פועלים באפקטיביות גבוהה יותר.
לדברי ד"ר אהרוני, "שני המינים מגיעים מאותה המשפחה, אך למזלנו תהליכי האבולוציה שינו מהותית את מידת הקטלניות שלהם". בעוד שהחוקרים לא בטוחים מה בדיוק גרם להבדלים הללו, במיני נחשים רבים האבולוציה התאימה את הארס לשיתוק יעיל יותר של הטרף. לטענת פרופ' הבלנה, המין הישראלי ניזון מבעלי חיים קטנים יחסית (בעיקר מכרסמים קטנים) ולצורך השיתוק שלהם לא נדרש ארס קטלני במיוחד. גם הנחש ההודי ניזון בעיקר ממכרסמים, אך לעיתים הוא גם ניזון מלטאות ואפילו ציפורים, ולכן בעל יתרון אבולוציוני לארס קטלני יותר.
פרופ' הבלנה הוסיף כי "עובדה זו מעודדת מאוד, משום שצפע ראסל ההודי הוא נחש ארסי ביותר שגורם לנמקים חמורים מאוד בגוף ולאלפי מקרי מוות מדי שנה, בהשוואה לנחש הישראלי שגורם לכך רק לעיתים נדירות". יתרה מזאת, המחקר הנוכחי גם מדגיש את חשיבות ההתאמה של הטיפול התרופתי למין הנחש המקומי במקרי ההכשה.
