פרס נובל הוא הבולט במגוון רחב של פרסים שהזוכים בהם נבחרים בידי שופטים על בסיס מצוינות מוכחת במדעים, וכן בתחומים נוספים כגון ספרות או קידום השלום בעולם. לחלוקת הפרסים הללו יש סיבות רבות, למשל העלאת המודעות לחשיבותו של המדע לאנושות, מתן תמיכה כלכלית למצטיינים בתחום שבו הפרס ניתן ועוד. אך בעיניי הסיבה המרכזית לכל הפרסים הללו היא שבאמצעותם אנו מעבירים לציבור מסר חשוב: זוהי המצוינות שאנו מכירים בה ומוקירים אותה ואלו הם גיבורי התרבות שלנו – כאלה אנו שואפים להיות.
היות שזה המסר שאנו רוצים להעביר, לזוכי הפרסים ולמערכות שהעניקו להם את הפרסים הללו יש תפקיד חברתי-ערכי שהוא בגדר שליחות: מוטל עליהם לשמש מודל לחיקוי עבור דור ההמשך. בלי זה, חלוקת הפרסים האלה אינה אלא בנקאות עקרה ומשמימה של כיבודים.
אירועים משני חיים
כל אדם מתפתח, לומד ומתחנך מתוך מכלול ההתנסויות המרכיבות את חייו. הן יכולות להיות מפורשות, מכוונות, מרומזות או מקריות; להתרחש בבית, במערכות חינוך פורמליות ובלתי פורמליות, בסביבות חברתיות או בנסיבות טבעיות. כולנו בונים את תפיסותינו והתנהגותנו מתוך מכלול ההתנסויות העשיר הזה.
ההתנסויות שלנו מורכבות משני תהליכים מרכזיים השלובים יחד. הראשון כולל התנסויות שמתפתחות נדבך על גבי נדבך, כך שכל הבנה נובעת מההבנות שקדמו לה. מערכות החינוך הפורמליות מבוססות בעיקר על זה: בכל כיתה אנחנו אמורים לרכוש ידע ולפתח הבנות על סמך הדברים שכבר רכשנו והבנו בשנות הלימוד הקודמות.
הסוג השני של ההתנסויות הוא אירועים ייחודיים שיוצרים שינוי משמעותי, ואפילו מהפכני, בהתפתחותנו. בחיים של כולנו שזורים מפגשים עם אנשים מיוחדים וחוויות משמעותיות אחרות שדחפו אותנו לבחור בכיוון מקצועי או אישי חדש.
חברה שמעוניינת לתת מענה לצרכיה של אוכלוסייה הטרוגנית ורחבה, חייבת ליצור בתוכה הזדמנויות כמה שיותר רחבות להתנסויות מגוונות, שישרתו את צרכיהם של כמה שיותר אנשים בכמה שיותר דרכים. למפגשים משמעותיים עם המצוינים שבינינו יש פוטנציאל גבוה להפוך עבור חלק מהמשתתפים בהם להתנסויות מהסוג השני – אירועים משני חיים.
הישגים כבירים
המדעים, ובתוכם גם המתמטיקה, הטכנולוגיה וההנדסה, חיוניים לשגשוג התרבות האנושית. מהבחינה החברתית-כלכלית, המדעים הם בין מנועי הצמיחה המרכזיים של כל מדינה מודרנית. הם הבסיס לפיתוח של תעשיות ענפות בכל התחומים, ליכולתה של המדינה ליצור תוצרים שיספקו את צרכיה ואת אלה של מדינות אחרות שמקיימות איתה קשרי מסחר ושיתופי פעולה אחרים. אם תוותר על פיתוח מתמשך של העיסוק המדעי התחומיה, היא תפגע באורח אנוש ביכולתה לפתח שירותי חינוך, בריאות, תעסוקה וביטחון מתקדמים לאזרחיה. בלי מומחים בתחומי המדעים, אי אפשר לקיים משק ותרבות משגשגים ומובילים במאה ה-21.
מהבחינה התרבותית-מוסרית, היכולת ליישם ידע ומיומנויות ולהתאים אותם למצבים החדשים והמפתיעים שמזמנים לנו חיי היומיום, חיונית אף היא לקיומה של חברה מתקדמת ומשגשגת. נושאים רבים בחיינו, כגון תרומת איברים, אבחון גנטי, פיתוח מזון, בינה מלאכותית, קיימוּת ועוד, מחייבים דיון מוסרי על האופן שבו הם משפיעים על חיינו ועל חייהם של אחרים לצידנו. בלי הבנת מקומם המרכזי של המדעים בחיינו, הדיון במוסר ובערכים הדרושים לנו כדי ליצור חברה צודקת, פלורליסטית ודמוקרטית, עלול להישאר בידיהם של שרלטנים ובעלי עניין זר וצר.
אך חשוב מכל הוא ההיבט האישי הוא התרומה של המדע לפרט. המדע, על שלל תחומיו וסוגיו, הוא אחד ההישגים הכבירים של האנושות. ההישגים האלה מתחילים אצל כל ילד בן שנתיים שרואה סוסים ופיות בצורות העננים, שומע שירה בציוץ הציפורים ושואל "למה?" למראה הרוח הנושבת בעלים. הסקרנות האישית, הדמיון, הצורך לחקור ולגלות, החשיבה הביקורתית והיכולת לספר סיפור וליצור שוב ושוב דברים חדשים, מלהיבים ושונים, הם בין התכונות היפות והמרגשות ביותר שאנו נולדים איתן. הן אלה שמאפשרות לנו לצלול למעמקי שוניות, לרחף מעל היערות ולהגיע לירח. את התכונות האלה חשוב לפתח מגיל צעיר, ולהתמיד בזה. כך כל תחום נהיה למחוז של הרפתקה ויצירה – שמתבססים, מתחזקים ונוסקים לשחקים במדעים.
שילוב הרגעים: חינוך מדעי לכול
המדעים הם בראש ובראשונה תוצר של האדם: פרי מחשבתו, דמיונו, עשייתו, כישלונותיו והצלחותיו. אלו הם המרכיבים המרכזיים של התרבות האנושית באשר היא, ולכן הישגיהם ואתגריהם צריכים להיות נגישים ונהירים לכולם.
אחת הדרכים להתמודד עם הצורך הזה היא לוודא שהחינוך המדעי יהיה זמין. בשנים האחרונות, בכל פעם שמוענקים פרסים למדענים מצטיינים אנו מקפידים לפתח במכון דוידסון שיח רב-תחומי בין הזוכים לבין הקהל הרחב. מדוע חקר חלבוני החיטה חיוני להבנת ההיסטוריה האנושית? מה הקשר בין הפיזיקה של מיקרו-חלקיקים לטלפון החכם שלי? מה החשיבות של עבודתם המשותפת של כימאים ואמנים? איך עיצובם של בניינים משפיע על שרשרת המזון? מה הקשר בין מתמטיקה, סמלים והתפתחות החשיבה האנושית?
במגוון תוכניות שפיתחנו במכון, מוזמנים חוקרים, סטודנטים, תלמידי תיכון והציבור כולו להרצאות, מפגשים ודיונים על מחקרים וחוקרים שזכו בהכרה לאומית ובינלאומית. הם דנים על שגרת העבודה של המדענית והמדען, על חייהם ודרכי קבלת ההחלטות שלהם, ועל הדילמות, האתגרים, ההצלחות והיישומים של עבודתם. די להבחין בניצוץ שבעיני הצעירים, שמסיימים את המפגשים האה בסלפי נרגש עם המדענים וחוזרים לעוד מפגשים ותוכניות.
המומחים, משרדי הממשלה וכלי התקשורת גם יחד עדיין מתקשים להתמודד עם נושאים שצריך לשלב בהם ידע מדעי, פוליטי וכלכלי, לאזן בין אידיאולוגיות לבין עובדות וממצאים, להבין את היחס בין סיכונים לתועלת ולקבל החלטות מושכלות. ללא חינוך מדעי לכול, העשייה החברתית כולה תעמוד על כרעי תרנגולת. הרי על כך בדיוק התריע ברטולד ברכט במחזהו "חייו של גלילאו": "הנוכל למנוע את עצמנו מההמון, ולהמשיך לקרוא לעצמנו מדענים?"
נראה שלא.
ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דודיסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
