ראש חץ מתקופת הברונזה, שאותר באוספי המוזיאון להיסטוריה של הטבע בברן שבשוויץ, התברר כמי שעשוי מחומר שאף אחד לא ציפה לו. בבדיקות שנערכו לכלי הנשק התברר כי מקורו במטאוריט שנפל מהשמיים. מחקר על התגלית פורסם בכתב העת Journal of Archaeological Science.
4 צפייה בגלריה
ראש החץ שאותר בשוויץ ואובחן כעשוי ממטאוריט ברזל
(צילום: Journal of Archaeological Science)
ברזל טהור היה נדיר בתקופה הפרהיסטורית, כך שבאותם ימים נוצל עד תום הברזל שהגיע מהחלל בדמות מטאוריטים - שהיו הנפוצים ביותר מכיוון שעמדו טוב יותר בלחץ בעת חדירת האטמוספרה. לכן, הסברה הרווחת היא שכמעט כל כלי הברזל וכלי הנשק מתקופת הברונזה נוצרו מהמטאוריטים שהורכבו מברזל.
כיוון שרוב החפצים הללו נמצאו ברחבי המזרח התיכון, מצרים וחלקים מיבשת אסיה, בעוד שמעטים מהם התגלו ביבשת אירופה, ניכר שהיה חשש כי חפצים רבים מסוג זה נמצאו, אך לא זוהו ככאלה. לכן, צוות המחקר אותו הוביל פרופ' בדה הופמן מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בברן ומאוניברסיטת ברן בשוויץ ערך חיפוש באוספים ארכיאולוגיים של המוזיאון השוויצרי.
העיירה מוריגן (Mörigen) במחוז ביל/ביין שבקנטון ברן בשווייץ, מוכרת כמקום שבו הסבירות למצוא כלים מברזל הינה גבוהה יחסית, נוכח העובדה ששגשגה בתקופת הברונזה, בסביבות שנת 900 עד 800 לפנה"ס, והייתה במרחק קצר של לא יותר מ-8 ק"מ משדה טוואנברג, שבו שברי ברזל ממטאוריטים שחדרו לאטמפוספרה בעבר.
באתר זה התגלה ראש החץ שאורכו 39.3 מ"מ ומשקלו 2.904 גרם, כשנמצאו בו עקבות של חומר אורגני, כשלדעת החוקרים מדובר ככל הנראה בזפת שדר (ליבנה) שבו השתמשו באותה העת כדי להצמיד את הראש המחודד לגוף החץ. מהבדיקות שבוצעו לראש החץ נמצאו בנוסף סגסוגת של ברזל וניקל, שהתגלו רק במטאוריטים, כמו גם איזוטופ רדיואקטיבי של אלומיניום - אלומיוניום-26 - שיכול להיווצר רק בחלל.
4 צפייה בגלריה
סריקה שנערכה לראש החץ שאותר ואובחן כעשוי ממטאוריט ברזל
(צילום: Journal of Archaeological Science)
בנקודה זו המחקר הפך למעניין יותר, מכיוון שההרכב הספציפי של המתכות שנמצאו בראש החץ לא תאם לברזל המטאוריטי שנמצא בשדה טוואנברג, אלא שויך לסוג ספציפי של מטאוריטים מברזל - IAB meteorite - עליה נמנים למעלה מ-350 מטאוריטים שיש בהם אחוז גבוה של סיליקטים.
מכל המטאוריטים הגדולים של קבוצה זו, שידוע כי נפלו באירופה, לשלושה יש הרכב התואם את ראש החץ: אחד בצ'כיה, אחד בספרד ואחד באסטוניה. מבין המדינות הללו, נמצאה ההתאמה הטובה והסבירה ביותר למטאוריט האסטוני שנפל בסביבות שנת 1500 לפנה"ס, התנפץ לשברים קטנים ואפשר בכך לעצב מהשברים, בין היתר, את ראשי החץ.
בשל המרחק בין מוריגן השוויצרית למקום הנפילה באסטוניה - בסביבות 1,600 ק"מ - סברו החוקרים כי ייתכן שמדובר בנתיב סחר קדום, כמו למשל דרך הענבר, שעברה מחופי הים הבלטי והים הצפוני בדרכי יבשה ולאורך נהרות הוויסלה והדנייפר לאיטליה, יוון, מצרים ולחופי הים השחור, מקום שבו נפגש הנתיב עם דרך המשי שהובילה מזרחה לאסיה. על פי ממצאי המחקר, סביר להניח שראש החץ מהווה רק אחד מבין פריטי ברזל רבים נוספים שהוכנו ממטאוריטים, אשר נמצאים באוספים ארכיאולוגיים מוזיאוניים באירופה ואולי אף במרחק גדול יותר, אותם נותר לחשוף מחדש ולשפוך אור נוסף על האופן בו הוכנו בימי קדם.
