במחקר, שבו שותפים חוקרים ישראלים, נמצאה שיטה יעילה ומהירה להרחקת פלסטיק, הגורם לבעיה קשה במערכות מימיות. מהמחקר, שהתפרסם לאחרונה בכתב העת Science of the Total Environment, עולה כי כמות קטנה של ריר המופק ממדוזות יכול להרחיק מהמים ננו ומיקרו פלסטיק סינטטי.
המחקר החל לפני כחמש שנים (ינואר 2018), כחלק מפרויקט שבו 15 שותפים מתשע מדינות, כחלק מפרויקט "הורייזון 2020" של האיחוד האירופי. השותפים השונים בחנו נושאי מחקר, שכולם מערבים מדוזות, כגון פיתוח משחקים וכלים להעלאת המודעות לנושא המדוזות בים, ביולוגיה של מדוזות, ביומסה ועוד.
פרופ’ עיסאם סבאח מהמחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה מהמכללה האקדמית להנדסה בראודה כרמיאל הוביל מחקר בנושא "ביו-פילטר", יחד עם ד”ר אריק בן דוד, אליאס חדד, מריאנה חביבי ובוגרי המחלקה להנדסת ביוטכנולוגיה. גופים נוספים שלקח חלק במחקר הם בית הספר למדעי הים של אוניברסיטת חיפה ומכון המחקר SINTEF Ocean שבנורבגיה.
"רצינו לפתח 'ביו-פילטר' לפלסטיק", אמר ל-ynet פרופ’ עיסאם סבאח. "אוניברסיטת חיפה הייתה שותפה בהתחלה בכל התחומים, בעיקר בנושא של הפקת הריר מהמדוזה. ראינו שיש משהו מיוחד בריר של שתי מדוזות מסוימות, ושיש לו תכונה מיוחדת להרחקת ננו-חלקיקים (בגודל של 100 ננו-מטר ועד שני מיקרון). התכונות הראו שיש הרחקה כמעט מיידית. בהמשך גם הצלחנו לשפר את יעילות ההרחקה ואת מהירות ההרחקה, וזה יופיע במאמר הבא. בעולם ההנדסה, זמן ויעילות מאוד משמעותיים. זמן זה נפח - ככל שנעשה את הפעולה בזמן קצר יותר, המערכת תהיה פרקטית יותר".
לדבריו, "הריר מבצע מנגנון שקראנו לו 'ספיחה וגישור' - רשת שקולטת כל חלקיק. חלקיק קטן הוא מרחף, וכדי לשקע אותו צריך לאסוף מאות אלפי חלקיקים ולאחד אותם לגוש אחד ששוקע. הריר הזה עושה את העבודה הזאת. הוא סופח את החלקיקים ומגשר ביניהם. כמו כן, בהמשך גם הוספנו לריר עוד רכיבים שמאפשרים לחלקיקים להתאחד בצורה טובה יותר. וכך אנחנו מנקים את המים ברמה של 99-95 אחוזים".
4 צפייה בגלריה
תרשים- אינטראקציה בין ריר המדוזות והחלקיקים, בהמשך לטענת החוקרים במחקר כי מדובר במנגנון של "ספיחה וגישור"
(מתוך המאמר )
הרעיון נרשם גם כפטנט, והחוקרים נמצאים כעת בקשר עם חברות מסחריות כדי לעשות שימוש בטכנולוגיה. "אנחנו כיום בקשר עם חברות, ואני מנסה לקדם את זה גם בכיוון המחקרי, וגם בכיוון היישומי - כלומר לנסות לפתח את זה כמוצר שיוכל להפריד את הפלסטיק ממתקני מי קולחין. אבל כמובן, יש עוד הרבה מאוד עבודה", אמר פרופ' סבאח.
לדבריו, "כמוצר מסחרי צריך לייצר מוצר יותר אמין, והחשיבה שלנו היא ללכת על סינתזה - כלומר להבין מה הם החומרים הנדרשים ולהכין מהם את המוצר באופן סינטטי. יש לנו עוד שותפים מנורבגיה, גרמניה ואוניברסיטת חיפה, ויחד אנחנו מנסים להבין מה הן האפשרויות הלא-טבעיות לפתרון. אנחנו במקביל גם לא שוללים את השימוש במרכיב טבעי, כי אם נוכל להגיע לגידול של סוג מסוים של מדוזות שאפשר למצות ולהגיע לכמות מספיקה מבחינת מסה, זה יוכל לעזור לנו. לא נצטרך להנדס מדוזה. אם נבין מה הוא ההרכב של המולקולה הזאת - נוכל להכין אותה ללא שימוש במדוזות. אנחנו קודם מפענחים ומבינים את ההרכב של החומר הפעיל, וכאן יש לנו עוד מחקר".
4 צפייה בגלריה
קבוצת המחקר - ד״ר אריק בן דוד, אינג׳ מריאנה חביבי, ד״ר אנדי בווק, אינג׳ אליאס חדד ופרופ׳ עיסאם סבאח
(צילום- באדיבות בראודה)
לאילו נסיבות מיועדת הטכנולוגיה?
פרופ' סבאח הסביר שהמטרה היא למנוע או למזער את כמויות הפלסטיק שמגיעות לטבע. "הכוונה שלנו במחקר הייתה לשלוט במקור. אנחנו בחנו מכון לטיהור שפכים. אז אנחנו מדברים על מערכות בקנה מידה יותר קטן, כמו מאגרים קטנים או, כאמור, מתקנים לטיהור מי שפכים, שהמים שלהם מגיעים בהמשך למשאבי טבע. אופציה עתידית היא, למשל, לשלב את הטכנולוגיה שלנו בתהליך הטיפול בשפכים, וכך לסנן את חלקיקי הפלסטיק במים. אנחנו כל הזמן משתמשים במים, ומערכות הטיפול היום לא מרחיקות ננו-פלסטיק, אולי רק מיקרו פלסטיק. יתרה מזאת, כיום מדברים בעולם של כלכלה מעגלית, וייתכן שיהיה ניתן למחזר את חלקיקי הפלסטיק שיורחקו".
