חגית חולתי הפכה את הדירה שלה לבית מחסה לארנבונים | קלוז אפ
(צילום: אסף מגל)
חגית חוּלתי (35) מתגוררת במרכז הארץ בדירה בשטח 66 מ״ר, עם עוד 17 שותפים - ארנבונים. יש לה ארנבון בכל פינה בבית: בסלון, במקלחת, בחדר השינה. הבוגרים יותר קיבלו חדר משלהם, בכל זאת, עניין של ותק. המקום היחיד שלא מאוכלס הוא חדר השירותים.
בשלוש השנים האחרונות חגית מצילה, משקמת, ומטפלת בארנבונים עזובים. הכול התחיל מזוג ארנבונים פצועים שהיא רכשה בחנות שמוכרת ציוד לבעלי חיים, על מנת להציל ולשקם אותם. "כל כך הזדעזעתי שפשוט התחלתי לבכות במקום כמו ילדה קטנה", היא משחזרת. "שני זכרים לא מסורסים סגורים בתא קטן, הם פשוט פצעו אחד את השני בצורה מאוד חמורה". ואז הגיע עוד ארנבון ועוד אחד, ועוד שניים, ומהר מאוד המקום הפך לדירת ארנבונים. "הרגשתי שזה קצת הייעוד שלי", היא משתפת.
כמות הארנבונים אינה קבועה. כיום יש 17 ארנבונים, יש תקופות שיש פחות, יש תקופות שיש יותר, ויש תקופות שיש הרבה יותר, כשהשיא היה 30 ארנבונים ברגע נתון, בדירה הקטנטנה שלה. "היו ארנבונים בכל מקום. איפה שהצלם עומד, איפה שאת יושבת, איפה שאני יושבת. הם היו בכל פינה בבית, אחד בשירותים, אחד במקלחת, ובחדר השינה היה עוד אחד.״ חגית נזכרת ומבהירה: "המטרה היא לא לאגור עוד ועוד ארנבונים. המטרה היא לקחת ארנבון ששחררו אותו במרחב הציבורי, לשקם אותו, לעקר ולסרס ולמצוא לו בית".
רוב הארנבונים מגיעים אליה פצועים או חולים, והם צריכים לעבור תהליך של שיקום. וזו הסיבה, שחגית למדה לטפל בהם בעצמה. היא בילתה שעות במרפאה, על מנתלצפות בצוות וללמוד מהם איך נותנים זריקות, איך מחברים לנוזלים, ואיך חובשים פצע. המקרר שלה התמלא בתרופות לארנבונים, והדירה שלה הפכה למרפאה קטנה.
אבל נראה שהחלק הקשה ביותר בכל התהליך, היה ונשאר, למצוא לארנבונים המשוקמים בתים חמים. כי בואו נודה באמת, מי מאמץ ארנבונים? תחום ששמור בעיקר לכלבים וחתולים.
אז איך מוצאים בית חם לארנבונים? בתחילת הדרך פנתה חגית לכל מי שהכירה: מחברים של חברים ועד בני דודים מדרגה שלישית, ואחרי שמיצתה כל מעגל חברים אפשרי, היא הבינה שהיא חייבת להגיע לקהל רחב יותר, והחליטה להקים את עמוד הפייסבוק "הפרויקט של פולי". משם הדרך לתואר "מצילת ארנבונים" הייתה קצרה, וכיום כשאנשים נתקלים בארנבון במצוקה, חגית היא לגמרי הכתובת. "רוב המקרים מגיעים מהרחוב, ממש מהמרחב הציבורי, מגינות, מפארקים", היא מספרת, "מגינות פרטיות של אנשים, מגינות ציבוריות, מחניונים, סתם מהרחוב".
ואיך הם הופכים לארנבוני רחוב? לא מעט אנשים זורקים את הארנבונים שלהם, חלקם מאמינים שבכך הם מחזירים אותם לטבע, אבל ללא טיפול ומזון הארנבונים עלולים למות. "לאנשים אין סבלנות ואין להם את ההוגנות לחכות מספיק זמן בסבלנות בשביל למצוא פיתרון. אז הם פשוט משחררים ברחוב. וזהו, מחכים שמישהו אחר ימצא לזה פתרון. אז אני הפתרון".
לא כולם תמכו בצמיחתו של הפרוייקט, והיו לא מעט חברות, עמיתים לעבודה ובני משפחה שניסו לגרום לה לסגור אותו. "הסביבה לא הגיבה כל כך טוב, לצערי. הרבה מהם חשבו שהשתחרר לי איזה בורג", היא משתפת. "אמרו לי שאני משוגעת, שאני חולת נפש שרודפת אחרי ארנבונים ברחוב. אבל היום אני חושבת שהם כבר מבינים שזה פה בשביל להישאר, שזה משהו שהוא טיפה מעבר לאיזה תחביב ילדותי . אני הרבה פעמים שואלת את עצמי אם זה הדבר הנכון עבורי. וכל פעם אני אומרת כן. אז אני נשארת עם זה".
שלא תטעו, חגית לא נולדה עם ארנבון ביד, היא רק שלוש שנים בתחום הארנבונים, והיא הגיעה אליו לגמרי במקרה, כשבן זוגה דאז, הביא הביתה ארנבון, שמישהו עמד להחזיר לחנות. היום הוא בן 3 וקוראים לו ג׳ורג׳, או כמו שהיא קוראת לו ״הבכור שלי״. הקשר ביניהם כל כך מיוחד, שהוא היחיד שזוכה לגור איתה בחדר השינה. הוא למעשה הארנבון האישי שלה, והיחיד שלא תהיה מוכנה לוותר עליו לעולם. "הוא נכנס לי מתחת לכף יד כדי שאני אלטף אותו. הוא מעיר אותי לפעמים באמצע הלילה כדי שאני אתייחס אליו", היא סיפרה.
אבל מסתבר שזו ממש לא החיה, ששמים בכלוב ומקווים שהיא תסתדר. הארנבון מצריך טיפול, יחס וספייס. "ארנבון שנמצא בכלוב הוא ארנבון בדיכאון. ארנבון בדיכאון הוא ארנבון שלא אוכל. ארנבון שלא אוכל זה ארנבון שמהר מאוד מוצא את מותו", היא מזהירה. מרחב נשימה יכול לשפר פלאים את מערכת היחסים שלנו עם חיית המחמד, ולשבור את הדיסטנס. "איזה קשר יכול להיווצר ביני לבין הבעל חיים שלי אם אני שמה אותו כל היום בכלוב?. ג׳ורג׳ לא סתם עולה על המיטה וישן לידי, הוא עושה את זה כי הוא רוצה את הקירבה שלי, אבל אתה יכול להגיע אליו רק אם אתה מתייחס לבעל חיים שלך כחלק בלתי נפרד מהמשפחה".
מחדל יחסי הציבור: בין באגס באני לפיטר ראביט
אנחנו רואים ארנבונים מגיל צעיר, בכל פינת חי, בבתים של חברים, בגינה השכונתית, ועדיין אנחנו יודעים כל כך מעט על החיה המסתורית הזו. עד 1912 אנשים חשבו שהארנבון משתייך למשפחת המכרסמים, ובמשך מאות שנים בלבלו את הארנבון עם השפן, מה שהשריש טעויות רבות בשפה העברית, בין היתר במטבעות לשון כמו "השפן הקטן", "שפן ניסיונות", "לשלוף שפן מהכובע" ו"הִשְׁתַּפֵנות". ועד היום מבלבלים אותו עם אחותו הארנבת, אולם הארנבון - כך מסתבר - זו חיה בפני עצמה.
הארנבון, הוא חיית המחמד, החיה המבויתת, זאת שאתם פוגשים בפינות החי, בעוד שהארנבת זו חיית הבר (היא גדולה מן הארנבון, ואוזניה ארוכות משלו). מאז ועד היום, כל מה שרובנו יודעים על בעל החיים לקוח מסרטים מצוירים. באגס באני, למשל, מי שהתפרסם כמכור לגזר, גרם לכל העולם להאמין שארנבונים חייבים את הירק הכתום כדי לשרוד. במציאות, 80 אחוז מהתזונה שלהם מבוססת על חציר! וגזר? גזר נחשב לממתק, כזה שכמות יתרה ממנו תגרום להשמנת יתר ובעיות רפואיות אחרות.
אבל אם תשאלו את חגית, מי שעשה את הנזק המשמעותי, הוא דווקא הקולגה של באגס באני. "אחד הדברים שעשה את הנזק לדעתי האישית הכי קשה לארנבונים בישראל זה הסרטים של 'פיטר ראביט'. כשאתה מראה סרט מצויר כזה לילד קטן, והגיבור המרכזי הוא פעלולן ארנבון, והוא גיבור והוא מציל, אז אחרי זה כל ילד שראה את הסרט הזה ירצה ארנבון בבית. ואחרי כמה זמן הם יבינו שהארנבון שהם ראו על המסך בקולנוע הוא בכלל בכלל לא דומה לארנבון שהם מגדלים בבית ואז הארנבונים ככה יתגלגלו בין בתים או אפילו יגיעו למרחב הציבורי".
ואכן בשנים האחרונות יותר ויותר הורים קונים לילדים שלהם ארנבונים כחיות מחמד, ויש אפילו תופעה חדשה: ארנבון כמתנת יום הולדת לחברים. ״אחת הבעיות השיווקיות זה שאני יכולה להיכנס היום לחנות ובעשרה שקלים לקנות ארנבון. זה פשוט הופך אותם למין חיה שהיא חד פעמית כזאת", אומרת חגית בצער.
מתרבים כמו ארנבונים
לא סתם נהוג לומר "מתרבים כמו ארנבים". הם מזדווגים ומתרבים בקצב מסחרר, ובמקרים קיצוניים הנקבה יכולה להמליט 11 פעמים בשנה. "אני קוראת לזה המלטות שרשרת", אומרת חגית. "היא יכולה להמליט ולהיקלט, ואחרי חודש להמליט שוב ואז להיקלט ואחרי חודש להמליט שוב".
ואם כל זה לא מספיק, לנקבה יש שני רחמים, כך שהיא יכולה להתעבר, ואז להתעבר שוב, עוד לפני שתתבצע ההמלטה הנוכחית.
מעבר לפרט טריוויה פיקנטי שתוכלו מעכשיו לשלוף בארוחות משפחתיות, אם תשאלו את חגית, זה אמור להטריד את כולנו. "חשוב לדעת שבישראל יש ממש בעיה של פיצוץ אוכלוסין של ארנבונים. יש מאות ולדעתי אפילו אלפים של ארנבונים, ואני חושבת שאם אנחנו נמשיך ככה, בעוד 10 או 15 שנה בעיית הארנבונים במרחב הציבורי תהיה מאוד מאוד דומה לבעיה של החתולים. ואם אתם חושבים שיש הרבה חתולים בישראל - אז ארנבונים מתרבים פי 3 יותר פעמים בשנה".
אז מה הפתרון? בגדול - עיקור וסירוס המוני. בקטן - פשוט תזכרו שהארנבון הזה שפתאום יציתם, הוא יצור חי שיעדיף שתדאגו לו לבית חדש ולא תזרקו אותו לרחוב, בדיוק כמו במקרה של כל חיה אחרת.
