נרצה או לא נרצה, גם במאה ה-21 מעמד חברתי משפיע על כל היבט של חיינו - אפילו על מצב הבריאות ותוחלת החיים שלנו. זה נכון לבני-אדם, וגם ליצורים חברתיים אחרים. מחקרים רבים הוקדשו בעשרות השנים האחרונות ליחסים החברתיים של מכרסם הזוכה לפופולריות מיוחדת במעבדות: העכבר. ואולם, כפי שהראו בעבר פרופ' טלי קמחי מהמחלקה למדעי המוח של מכון ויצמן למדע ואחרים, הרבעת עכברים בתנאי מעבדה במשך דורות רבים מטשטשת את האינסטינקטים החברתיים שלהם ומובילה בין היתר לירידה בהתנהגות הטריטוריאלית ובתחרותיות. אם לא די בכך, מחקרי התנהגות אלה בודקים לרוב עכברים זכרים בלבד.
כדי להתמודד עם אתגרים מחקריים אלה, בדקו באחרונה במעבדתה של פרופ' קמחי כיצד מתגבשות היררכיות חברתיות בקרב עכברות ועכברים שגודלו ישירות ממין של עכברי שדה - אותם עכברים הפולשים לעיתים לבתים או לגינות. הם עשו זאת בתנאים קרובים ככל האפשר לאלו השוררים בסביבה הטבעית שלהם וחזרו עם ממצאים מפתיעים.
צוות המחקר, בהובלת ד"ר נגה זילכה, ד"ר איציק סופר וד"ר סילביה צ'וארצמן, גילה בין היתר כי נקבות בר מתנהגות באופן שונה מנקבות מעבדה: הן הפגינו תוקפנות רבה יותר בקבוצה ויצרו היררכיות נוקשות באותה מידה כמו אלו שיצרו הזכרים. עם זאת, אין פירוש הדבר שהזכרים והנקבות השתמשו באותן תחבולות על מנת לסלול את דרכם אל ראש הסולם החברתי.
צפייה רצופה בעכברים במשך שישה ימים ולילות בתוך זירת פעילות רחבת ידיים המדמה ככל האפשר את המרחב הטבעי שלהם, ומעקב מדוקדק אחר מכלול ההתנהגויות המצביעות על מעמד חברתי - מאכילה ושתייה ועד מרדף וריצה - העלתה שזכרים ונקבות מכוננים את המבנה ההיררכי שלהם בדרכים שונות. אם היררכיות זכריות התגבשו במהירות - תוך כיממה - ובעיקר באמצעות מרדף ופעולות תוקפניות אחרות, הרי שלנקבות נדרשו כארבעה ימים להבהיר מי הנקבה הדומיננטית, והיכן מצויות האחרות בסדר החברתי.
החוקרים השתמשו בכמות הנתונים הגדולה שאספו כדי למיין את העכברים לפי "מבני אישיות" שונים, בהתאם לדפוסי ההתנהגות שלהם. הם עשו זאת בשיתוף פעולה עם פרופ' אורי אלון וד"ר אבי מאיו, מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא במכון, שפיתחו אלגוריתם המאפשר לנתח מערכי נתונים ביולוגיים מורכבים. הניתוח העלה כי עכברים זכרים נוטים לרוב להיות פחות חברתיים מנקבות, והם בעלי סיכוי גבוה יותר להפגין תוקפנות או להפך: לברוח ולהסתתר. הנקבות, לעומת זאת, התגלו כמורכבות יותר, תוקפניות ועם זאת חברתיות; לא פעם הן נטלו חלק בפעילות בעלת אופי חברתי, כמו למשל התקרבות לעכברים אחרים – ומתן אפשרות לאחרים להתקרב אליהן.
עם זאת, בסופו של דבר ההיררכיות בקרב שני המינים היו ברורות לכל החברים בקבוצה: אלו שנמצאים בראש הסולם החברתי, באמצע הסולם ובתחתיתו. "היררכיות רודניות", תיארו אותן המדענים, שכן זכרי האלפא, או נקבות האלפא, לקחו לעצמם את הזכות לגרש אחרים ממקורות מזון או מאתרי קינון מועדפים.
(דוגמה להתנהגות תוקפנית של עכבר שדה דומיננטי (מסומן בצהוב) הרודף אחר הכפופים לו)
ריח ומעמד חברתי
בעוד שנהוג לחשוב כי היררכיות אנושיות מסתמכות במידה רבה על מסרים חזותיים או קוליים, עכברים ויונקים אחרים מפרישים פרומונים - אותות ריח הנושאים בחובם מסרים חברתיים. אין ספק שהפרומונים ממלאים תפקיד בהיווצרות ההיררכיות החברתיות בעכברים, אבל מה בדיוק מידת ואופן השפעתם?
כדי להשיב על כך, השתמשו החוקרים בכלים גנטיים המאפשרים לחסום את יכולתם של העכברים להריח את הפרומונים של עכברים אחרים, ובדקו מחדש כיצד מתגבשות היררכיות חברתיות, והפעם ללא היכולת לקלוט אותות ריח חברתיים. הממצאים טרפו במידה רבה את הקלפים: בהיעדר פרומונים, הן זכרים והן נקבות הפגינו התנהגות אגרסיבית לצד התנהגות חברתית בולטת. יתר על כן, הנקבות גיבשו היררכיה בתוך יום, בדומה לדפוס שהתגלה בזכרים.
2 צפייה בגלריה
מימין: ד"ר סילביה צ'וארצמן, פרופ' טלי קמחי, פרופ' אורי אלון, ד"ר איציק סופר, ד"ר אבי מאיו וד"ר נגה זילכה
(צילום: מסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע)
מסבירה ד"ר זילכה: "לשני המינים יש במוח רשתות עצביות טיפוסיות הן לזכרים והן לנקבות. רשתות אלה מדוכאות בצורה שונה אצל זכרים ונקבות בתגובה לפרומונים של עכברים אחרים. כך למשל בקרב זכרים, הרשתות העצביות המדוכאות מווסתות התנהגות הורית, בעוד בנקבות הן מווסתות פעולות בעלות אופי מיני זכרי, כמו למשל גהירה על גב נקבה". במלים אחרות, אותות שמקורם בפרומונים מעצבים את ההתנהגות הזכרית או הנקבית של העכבר, ולכן, במידת מה, את "אופיו החברתי". כאשר חוסמים בצורה מלאכותית את הקליטה של אותם פרומונים, הדיכוי של אותן רשתות מוסר, וכתוצאה מכך עכברים משני המינים מציגים התנהגות "נקבית" לצד התנהגות "זכרית".
הממצאים במחקר העלו גם כי בניגוד לתדמית שלהם עכברים זכרים הם יצורים מורכבים: מחקרים רבים "מדירים" נקבות בשל מחזורי הביוץ שלהן, מתוך הנחה שאלו יעוררו רעש מיותר במודלים של התנהגות, אך דווקא הזכרים הם שהתאפיינו בשונות רבה יותר בדפוסי ההתנהגות שלהם.
לממצאים אלה יש השלכות על כל קבוצת מחקר המשתמשת בעכבר כמודל להתנהגות חברתית, אך משמעותם חורגת מעבר לחיית מודל זו. ד"ר זילכה מאמינה שהבנת ההתנהגות החברתית של עכברים בסביבה הקרובה ככל הניתן לזו הטבעית, עשויה לסייע בפיענוח היבטים שונים של הפרעות נוירו-ביולוגיות בעלות הקשר חברתי, ובכללן אוטיזם, אלצהיימר ופרקינסון.
הכתבה פורסמה לראשונה במסע הקסם המדעי, מכון ויצמן למדע
