כאשר המים של נהר ריו נגרו (Rio Negro) ונהר האמזונס (Amazon) בברזיל נפגשים, נוצרת תופעה מעניינת ומסקרנת שבה נראים המים השונים בצבעם, כאילו שהם אינם מתערבבים.
תופעה ייחודית זו מפגישה בין "הנהר השחור", שנחשב לאחד הנהרות הארוכים בעולם, לבין הגדול והמוכר שבהם, נהר האמזונס. לשניהם יש צבעים שונים לחלוטין, שחור של הריו נגרו וחום חולי של האמזונס, אולם כאשר הם נפגשים זה עם זה, ניתן לראות את הניגודיות שיוצרת את המחזה המרהיב.
פרופ' אביטל גזית, חתן פרס ישראל וביולוג בפקולטה למדעי החיים ע"ש ג'ורג' ס. וייז של אוניברסיטת תל אביב, מציין שהתופעה שבה מים מסוגים שונים אינם מתערבבים, מוכרת היטב וקשורה בדרך כלל למצב שבו הם שונים בצפיפותם.
"השינוי בצפיפות יכול לנבוע מהבדל במליחות או הבדל בטמפרטורה. מים שהינם מלוחים יותר, יהיו גם כבדים יותר, ולכן שוקעים מתחת למים המלוחים פחות (תופעה של שיכוב כימי), או שונים בטמפרטורה שלהם כאשר מים חמים יותר הינם צפופים פחות ולכן צפים על פני מים קרים (שיכוב תרמי)", הסביר פרופ' גזית.
שיכוב תרמי קיים לדוגמה בכנרת, כאשר המים העיליים חמים בחודשי הקיץ, בעוד שהמים הקרים נמצאים בעומק, כששני גופי מים אלו אינם מתערבבים עד שהטמפרטורה בשכבת המים העליונה מתקררת בסתיו והבדל הצפיפות בין שכבת המים העליונה לשכבת המים התחתונה פוחתת ומאפשרת ערבול. "הסיבה בפועל להיעדר ערבול בין הריו נגרו והאמזונס מושפעת מהבדל צפיפות שמקורו בהבדלי טמפרטורה.
"מי הריו נגרו צלולים, אך כהים מאוד (כצבע תה שחור), בעוד שמי האמזונס עכורים ובהירים. במקרה של הריו נגרו והאמזונס התופעה בולטת מאוד, שכן שני הנהרות בעלי ניגודי צבע. הנהר השחור החוצה את הג'ונגלים מקורו במיצוי חומרים מנשורת עלים (כמו תמצית תה כהה), ובמקרה של האמזונס הצבע הבהיר קשור ככל הנראה לסחף קרקע", מוסיף פרופ' גזית.
בדומה לכך, גם בשיט בין וייטנאם לקמבודיה ניתן לראות את התופעה הזו, במפגש בין נהר המקונג (Mekong), אחד הנהרות הגדולים ביבשת אסיה, לבין אגם הטונלה סאפ (Tonle Sap), מקווה המים הגדול בקמבודיה. גם כאן, כמו במפגש בין הריו נגרו לאמזונס, ניתן להבחין בהבדלי הטמפרטורות והצבעים בין שני המקורות, כשבמקרה הדרום אמריקני לפחות, מסתבר כי תופעה זו נמשכת לאורך כ-6 ק"מ, עד שהמקורות מתערבבים אחד בשני.
