התוכנית לפיתוח רצועת החוף באילת נוגסת בשטח החוף הטבעי ועוררה את ההתנגדות של המשרד להגנת הסביבה, הארגונים הירוקים ותושבים מודאגים בעיר. הפרוייקט עצמו מסתמך על תוכניות משנות ה-80 של המאה הקודמת. בחודשים האחרונים עיריית אילת עורכת בנייה רחבת היקף בחופי אילת, מצפון ועד דרום. בעירייה הסבירו כי השיפוץ יגן על החוף מפני סערות, בדומה לזו שפקדה את העיר במרץ 2020.
משרד האדריכלים מייזליץ-כסיף עומד מאחורי הפרוייקט לפיתוח רצועת החוף באילת, כשהתוכנית היא של החברה להגנות ים המלח (חל"י). במשרד האדריכלים כתבו בדברי הסבר לתוכנית כי "התפתחותה כתוצר לוואי של תרבות מלונאית חסרת ראייה מערכתית ואורבנית, הותירה את אילת עם מוצר תיירותי לא מעודכן, המתקשה להתמודד עם התחרות שמציבות לה ערי חוף אחרות ברחבי העולם ולמנף את היתרונות המדהימים שלה". אלא שהיתרונות של אילת, לכולם כבר ברור, הם רצועת החוף ושונית האלמוגים הייחודית במי המפרץ.
במאה שעברה עיריית אילת פיתחה את רצועת החוף ללא ראייה ארוכת טווח, בכל הנוגע לשימור הסביבה החופית. במקום הראשון בסדר העדיפיות היו אז המלונות והעסקים. אלא שבמאה ה-21 חלחלה ההבנה שאין לאלה זכות קיום ללא הטבע. התוכנית של מייזליץ-כסיף, שמתבצעת בימים אלה בחוף הצפוני, אומרים במשרד להגנת הסביבה, העדיפה בינוי על פני שחרור שטחים טבעיים לציבור. במייזליץ-כסיף הדגישו כי יש לפתח תיירות טבע ולשמר את ערכי הנוף והטבע, בדגש על השונית, הים והמדבר, אבל העבודות המבוצעות כיום מעוררות התנגדות בקרב תושבי אילת, שזועמים על האובדן של הטבע הייחודי של העיר לטובת בינוי.
חשוב להדגיש שהתוכנית אושרה בוועדה המקומית אילת ומבוצעת כדין, עם היתרי בנייה. אלא שהיתרי הבנייה לעבודות הוצאו על סמך תוכניות שאושרו בשנת 1983 ו-1988. התוכנית הכי עדכנית היא זו של חוף קיסוסקי, שאושרה בשנת 1992 - כלומר לפני 30 שנה. המשמעות היא שהגנות שחלות על החופים כיום, שניתנות מכוח תמ"א 13 (תוכנית המתאר של החופים), לא חלות על התוכנית הנוכחית. ובכל מקרה, ההגנות האלה חלות רק על הים התיכון ולא על ים סוף.
האדריכלית גנית מייזליץ כסיף, שמשרדה אחראי על תכנון טיילת תל אביב שעורר התנגדויות רבות בזמנו ועל תכנון בית אריאלה וכיכר האופרה, טוענת כי הבינוי על החוף נבע מאילוצים, וכי הפניית הזרקור לעבודות כיום עושה עוול לתוכנית: "יש פה מהלך גדול ומשמעותי שמייצר תיקון היסטורי לסביבה החופית של אילת, שהייתה מוזנחת וחסומה בסטנדרטים הנמוכים ביותר שאפשר להעלות על הדעת. ההתמקדות הזו זורה חול בעיני הציבור על מספר נקודות קטנות. יש בה אי הבנה גדול של האתגר התכנוני".
לדבריה "יש פה אילוץ משמעותי, יש מספר מבני חוף שניתנו לפני 50 שנה לאנשים פרטיים ונמצאים במרחק 0 עד 10 מטר מהים. יש רצועת חוף מאוד צרה עם מבנים בבעלות פרטית שאי אפשר להזיז אותם. אנחנו רצינו לקחת אותם אחורה ולא יכלנו. בתור מתכננת, שהאינטרס הציבורי והסביבתי מוביל אותי, אני עומדת במצב שאני צריכה למצוא פיתרון. אנחנו מבינים את הרגישות והחרדות. זה כמו להיכנס לחדר ניתוח, לראות את הלב בחוץ - ולהיבהל. אני בטוחה שכשנסיים את ההליך כולם יגידו איזה יופי. זה ברור לי".
במשרד להגנת הסביבה קיבלו את תוכניות הבינוי והביעו הסתייגויות עליהן. באוקטובר 2020 הודיעו למהנדס העיר ולמשרד האדריכלים שברצונם להיות מעורבים בהיתרי הבנייה לפני האישור. אלא שהיתרי הבנייה עלו לדיון בלי כל תיאום. לאחר ההיתרים ותחילת העבודות ביקשו במשרד כי העירייה תפסיק אותן. אלא שהעבודות עדיין מתבצעות.
השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג סיירה לאחרונה אילת, ונפגשה עם פעילים סביבתיים וראש העיר אלי לנקרי. בשיחה עם הפעילים אמרה השרה כי מדובר בתוכניות "פרה-היסטוריות". "הכול חוקי אבל מסריח", הסביר הפעיל הסביבתי האילתי, מורי חן. "אנחנו מנסים לפעול נגד התוכנית והתרשמנו שהשרה זנדברג, בסיור קצר בחופים, הצליחה להבין את הבעיות הסביבתיות שעולות מהתוכנית לפרטי פרטים".
במקביל, שלושת ארגוני הסביבה - החברה להגנת הטבע, "אדם טבע ודין" ו"צלול" - פנו אל שר התיירות יואל רזבוזוב וראש העיר אילת בבקשה לעצור את העבודות ולשקול את המשכן. "אילת מושכת אליה תיירים ומבקרים לא בזכות משטחי בטון אינסופיים על חוף הים, אלא בגלל מי המפרץ הצלולים ושונים האלמוגים המרהיבה". רזבוזוב הגיע השבוע לאילת והורה לעצור באופן מיידי את הליכי התכנון והפיתוח לשדרוג מקטע החוף הדרומי בעיר. אך ככל הנראה העבודות יימשכו למרות הכול.
למרות שבעירייה טוענים כי העבודות מבוצעות במסגרת שיקום נזקי הסערה של 2020, הרי שהתכנון החל עוד ב-2016. קשה להאמין שידעו איזו סערה קשה תפקוד את העיר ארבע שנים לאחר מכן. ולמרות זאת, בעירייה מסבירים כי מדובר בפיתוח חיוני כדי למנוע את הנזקים של הסערה הבאה.
את תושבי אילת והארגונים הירוקים זה לא מרשים. תושבי אילת הקימו את קבוצת "סוף הים - עוצרים את ההרס בחופי אילת" בפייסבוק. בקבוצה הם מעלים תמונות של העבודות המבוצעות במקום. מורי חן, המוביל את המאבק, אמר כי "בשלב זה נראה שכוח ההמון יכול לנצח מנגנון עירוני. התארגנות התושבים הביאה כרגע לניצחון בקרב אבל המערכה עוד לפנינו".
"הפיתוח עלול להרע את מצב השונית"
החודש פורסמו ממצאי הניטור הלאומי לשנת 2021 של מפרץ אילת, שמצביע שהשונית לא הצליחה להשתקם מאז הסופה שפקדה את העיר ב- 2020. ד"ר דרור צוראל, מרכז מדעי לניטור ומחקר בים ביחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה וחבר הוועד המנהל של תוכנית הניטור, אמר כי תוכנית הפיתוח עלולה להרע את מצב השונית. "השונית לא במצב טוב", אמר בפשטות ד"ר צוראל. "וחלק מזה בגלל כיסוי חול. הבעיה עם בטון הוא שהוא עוצר את הגל המגיע לחוף, ומחזיר אותו בעוצמה אחורה יחד עם חול. רצועת החוף ליד הבטון תעבור אירוזיה. החול יגיע לכיוון הים חזרה, והעניין הוא שהחול הזה הולך ומכסה אלמוגים. הם מתכסים בחול ובדרך כלל לא שורדים. זו אחת הבעיות ולכן התנגדנו לעבודות. כל פיתוח קרוב לים צריך להיעשות בצורה בריאה. וצריך לזכור שכל פיתוח אנושי שמשנה את התוואי הטבעי של החוף הוא לא טוב. כל שינוי שאנחנו עושים- משפיע לרעה. אבל אם עושים את זה חכם אפשר לצמצמם את ההשפעה הרעה".
בעיריית אילת תוקפים את האזרחים המודאגים ואת הארגונים הירוקים. ראש העירייה אלי לנקרי: ״נאה דורש נאה מקיים. אל לאלה להטיף לנו בעניין שמירה על המפרץ בזמן שאנו אלה שפעלנו נגד כוונת קצא״א להרחיב את הפעילות במפרץ ואנו אלה שפעלנו ועודנו פועלים לשמור על המפרץ בעזרת תנועות נוער הפועלות בחופים כמו שומרי המפרץ ומשמר החופים, בניקיונות תת ימיים וחופיים, בפיקוח, בהסברה..." יש לציין כי אותם ירוקים, החברה להגנת הטבע, אדם טבע ודין וצלול ורשות הטבע והגנים, עמדו בחזית המאבק בהסכם להרחבת הפעילות של קצא"א, והגיעו עד בג"צ בעוד שהעירייה הצטרפה למאבק רק מאוחר יותר. בנוסף, השרה להגנת הסביבה הובילה מדיניות "אפס תוספת סיכון" במפרץ, והצליחה לתקוע מקלות בגלגלים של הגוף המשומן שנקרא קצא"א.
"אותם גופים המלינים על העבודות", אמר לנקרי, "משתמשים בטענות שאין להן בסיס עובדתי וקשר למציאות תוך שהם יוצרים מצג שווא על העבודות בפרט ועל הפיתוח בכלל. עיריית אילת מובילה מדיניות סביבתית בכל תחומי החיים ותמשיך לעשות כן בחופים ובכל התחומים״.
ובמשרד להגנת הסביבה זועמים. "עבודות הבינוי עוררו הד תקשורתי וביקורת ציבורית נוקבת בשל הפגיעה בסביבה החופית", כתבה השרה זנדברג. "למיטב ידיעתנו העבודות נמשכות ואף צפויות להתרחב לחופים נוספים בעיר. שיקום נזקי הסערה ויצירת תשתית ראויה לקליטת קהל בחופי אילת הינם מהלכים מבורכים. אולם אני סבורה כי היה נכון לעשות זאת בצורה אחרת, התואמת תפיסות תכנוניות עדכניות המותאמות לשמירה על משאב החוף ומוכוונות להתמודדות עם עידן של שינויי אקלים".
מתן לוינסון, מתכנן מחוז דרום במשרד להגנת הסביבה, הוסיף על הסכנות הבלתי הפיכות מהתוכנית: "השימוש הנרחב שנעשה בבטון מזוין שנוצק על קרקע חופית מזיק לסביבה, מסכן את האלמוגים של אילת, ולא צריך להיות פרקטיקה מקובלת בשנת 2022. ניכר שבתכנון החופים באילת לא נלקחו בחשבון שיקולים סביבתיים שהיו צריכים להישקל. יש דרכים ידידותיות לסביבה להנגיש לציבור את החופים היפים של אילת".
"יש מיליון דברים שאפשר לעשות לפני ששמים בטון", אומר אסף זנזורי, רכז מדיניות התכנון של החברה להגנת הטבע. "אז יכסו את זה וזה ייראה יפה יותר? עדיין החוף נגרע. אומרים שיהיה בסדר. אבל לדעתי מושכים אותנו. אין תמ"א שמגינה על חופי אילת חופי הים התיכון. אבל למה שלא יהיה דין אחד לחופים? עברו 40 שנה מאז שתיכננו את התוכניות האלה. שינינו את הגישה לגבי החופים. זה לא הגיוני להצהיר שיש תוכנית מאושרת אז בואו נעשה אותה".
מחל"י נמסר בתגובה: "הטענות שמועלות על פגיעה בלתי מבוקרת בסביבה כתוצאה מבנייה עודפת על גזילת שטחי חוף ועוד משוללות כל יסוד ואין להן כל בסיס עובדתי וקשר למציאות בשטח, תוך שהם יוצרים מצג שווא מטעה הנשען על צילום מצב שאינו משקף כלל את המצב הסופי. דומה הדבר לצילום של בית בבנייה כשהוא ללא טייח עם כל הברזל הבטון והבלוקים בולטים ללא פיתוח סביבתי ולצעוק שהבית מכוער. לצלם קורת בטון (בטון שאין לו כל שפעה סביבתית) שנועדה לתמוך ולתת הגנה מסערה בזמן ביצוע שבמצב הסופי היא אמורה להיות או קבורה או מחופה לפני שהיא הוסתרה וקיבלה חיפוי נופי זו מניפולציה שאינה ראויה".
עוד נכתב בתגובת חל"י: "יודגש שאין בתוכניות כל צמצום של החוף הטבעי כי אם הרחבתו והסדרתו תוך מתן מענה מושכל לאתגר המורכב של רצועת חוף מהצרות בארץ שקיימים בה מבנים פרטיים שנבנו בצמוד לקו המים ושחסמו בעבר את הזיקה החופשית הנדרשת לקו החוף. התכנון המוצע נובע ממערך מוקפד של שיקולים המאזנים בין צרכי השימור והפיתוח תוך פתיחת החסמים הרבים שהיו על החוף, הסרת מאות מטרים של קירות הים שחסמו וגזלו שטחי חוף גדולים והגבילו את הגישה שלקו המים והחלפתם בהגנות נקודתיות. יציקות הבטון בסמוך לקו המים מבוצעות במספר מוקדים מצומצם באזורים שגם בעבר היו מבוטנות או אם מערך קירות ומסלעות ויעודן הוא ליצר את ההגנה הימית הנדרשת כנגד אירועי מזג אוויר קיצונים כתחליף למאות מטרים של קיר ים ומסלעות. תוואי שבילי החוף מבוצע בהמשך להליך תכנון מוקפד ומעמיק והם עוברים בסמוך לקו המים רק במקומות בהם קיימים "צווארי בקבוק" של מבני חוף שחסמו את זכות הציבור הרחב למעבר פתוח בקו המים. מעבר לזיקה לקו המים ולנגישות לבעלי מוגבלויות השבילים נועדו לייצר את ההגנה הימית הנדרשת על המבנים מפני סערות וכן לתחום את שטחי ההרשאה של הזכיינים באופן שיאפשר להם לתת שירות ראוי לציבור המבקרים ועם זאת לייצר חוף ציבורי פתוח ונרחב ככל האפשר".
