0אלה רונן, תושבת מושב עמיקם שליד זכרון יעקב, יצאה בשבוע שעבר לטיול רגלי ליד ביתה. לפתע, היא הבחינה בבז מצוי העומד על צמרת של עץ ולא בורח, למרות שצעדה לעברו. כשהתקרבה, ראתה שלרגליו קשור חבל שהסתבך בענף ומנע ממנו לעוף. היא התקשרה לקרוב משפחתה ופקח רשות הטבע והגנים, יובל הרמתי, ובהתייעצות איתו הוחלט לנסות להוריד משם את הבז.
יחד עם אחיה ארז צוקרמן, וחבר נוסף, ניר זורע, הם הנמיכו את הענף וחתכו את החבלים שהיו מחוברים אליו. כשהבז היה בידם הם הבחינו בקולר פלסטיק שכרוך סביב צווארו.
מכיוון שהיה חשש שהבז פצוע או חלש, אלה ביקשה להעביר את הבז לבדיקה ולא לשחרר אותו מיד לטבע. בעזרת מתנדבי החיבולנס, היא הופנתה לתחנת המעבר הקרובה בזיכרון יעקב, ותוך שעה קלה הוא הגיע לשם וקיבל מזון ומקום לנוח בו.
ברשות הטבע והגנים סבורים כי הבז הוחזק בשבי - בניגוד לחוק - והצליח לברוח בכוחות עצמו. בהמשך, הוא הועבר להמשך טיפול בבית החולים לחיות בר שבספארי, שם מקווים שהוא ישוב במהרה לטבע.
לפי אתר הצפרות הישראלי של החברה להגנת הטבע, בז מצוי הוא דורס יום קטן. מדובר בבעל חיים סתגלן מאוד שמאכלס מגוון רחב של בתי גידול מגובה פני הים ועד ל-3,500 מטר. הוא שכיח בתוככי ישובים ובשדות חקלאיים, שדות בור ושטחי בתה וגריגה. נעדר מיערות צפופים ומשטחי מדבר חשופים. אורך הגוף שלו הוא בין 31 - 37 ס"מ, מוטת כנף: 68 - 78 ס"מ ומשקלו נע בין 140 ל-250 גרם.
זנבו ארוך, כנפיו באורך בינוני וקצותיהן מעוגלים מעט. בשעת ציד מרבה לרפרף במקום, כשהזנב פועל כמייצב וכהגה כיוון. כשהבז המצוי מזהה טרף, הוא מנמיך, בדרך-כלל, למדרגה נמוכה יותר, ממשיך ברפרוף ורק לאחר ש"ננעל" סופית על המטרה, הוא אוסף את כנפיו וצולל מטה, בתלילות אל טרפו. הצלילה אל הטרף יכולה להתבצע גם בקו אלכסוני ובשיפוע מתון. צלילה כזאת מתקבלת כאשר הבז מאתר את טרפו מעמדת תצפית נייחת או בניסיון לדרוס ציפורים כמו תורים ודרורים.
תפוצתו משתרעת על פני כמעט כל שטחן של אירופה, אפריקה ואסיה. אינו מצוי באזורים עם אקלים קיצוני בצפון אסיה, מדבריות אפריקה ופסגות ההימלאיה. האוכלוסייה העולמית מונה כ- 5 מיליון פרטים. באירופה היא נמצאת ככל הנראה במגמת ירידה, בשאר האזורים מצבה אינו ידוע.
בישראל, הבז המצוי יציב ומקנן שכיח. הוא נפוץ יותר בחבל הים-תיכוני ופחות במדבר הצחיח. הבזים מצויים נפגעים מציד וחמיסה של קינים. גם משימוש בחומרי הדברה בחקלאות, גורם זה היה משמעותי מאוד במהלך שנות השישים והשבעים של המאה שעברה, היום הסיכון מהרעלה הוא נמוך מאוד.
אם ראיתם חיית בר פגועה או במצוקה – דווחו למוקד רשות הטבע והגנים שמספרו 3639*, על מנת שניתן יהיה לנסות להצילה.
